אלהי אל תדינני כמעלי הוא פיוט בקשה מאת ר' יצחק אבן מר שאול,[1] שזכה לתפוצה רחבה, קיבע דפוס לסוג 'הבקשה השקולה', והיווה שלב חשוב בגיבוש מלאכת השיר העברית הספרדית.[2][3] הפיוט נאמר בתפילת שחרית של ראש השנה בקהילות רבות.[4]
צורה
בפיוט 22 שורות, והוא סדור על פי אותיות הא'-ב' החתומות בראש הבתים. הפיוט שקול במשקל "המרובה" ('ואפר'), וסוגר הבית האחרון זהה לדלת הבית הראשון, כמקובל בבקשות השקולות של פייטני ספרד, טכניקה המעמידה את מסגרת השיר ואת עיקרו על הפנייה "אלהי אל תדינני כמעלי".[5] כל שורה נחרזת עם זו שלאחריה בחרוז לִי. חיים שירמן כתב כי הבקשה "חסרה רעיונות מקוריים ועמוקים. ואולם שטף לשונה ובהירותה, יפי ביטויה וערבות צליליה מכפרים על מגרעותיה".[6] אם זאת, פליישר ציין כי הבקשה חלוצית, ועל כן היא לא שגרתית בימיו של אבן מר שאול.[7]אפרים חזן, כמו גם שירמן לפניו, כתב כי חלק מאותה ערבות הצלילים נובעת "מחרוז הביניים,[8] הבא הרבה מאד בשיר הזה"[9],[10] ומהאליטרציות הרבות המצויות בו.[11]
בפיוט חוזרת שבע פעמים המילה לב/לבב בגיווני משמעות, החזרה מדגישה את ההקשרים השונים; בבית 3 מובאה מספר יואל, פרק ב', פסוקים י"ב–י"ג ומשמעותה חרטה על המעשה, בבית 4 בהקשר תחושות העצב והאשמה בעקבות החטא, בבית 9 תיאור הלב כטמא, בבית 10 כתחושת הצפה של החטאים את האדם, בבית 15 כדרך חיים, בבית 18 כמקור הרגש, ובבית 20 כמקור המחשבה והזיכרון. לדברי א' חזן "ברור לחלוטים כי השיר משחק בגיווני המשמעות של המלה החוזרת". הוא משתמש במוטיב הדרך הסלולה, בה הוא מבקש שיוליכהו האל. סמל זה מוכר גם מפייטנים נוספים כמו ריה"ל ורשב"ג, ואף מן המקרא ומחז"ל.[12]
חלק מהחוקרים העריכו, כי במהותה לא נועדה התפילה להיאמר בתפילת הציבור, ולא כוונה למסגרת זו אלא למסגרת פרטית.[3]
תוכן
כמקובל בתפילה ובתפילה מן המקרא, הפיוט פותח (ונחתם) בפנייה ישירה לאל - דרך פנייה בפיוט הגיעה לאבן מר שאול דרך פיוטיהם של הקליר וייני.[13] הפייטן פונה, וחוזר ופונה,[14] אל אלהיו-שופטו בעת הדין, ומתחנן אליו שידון אותו לפנים משורת הדין, ולא כפי שראוי לו.[15] הפייטן פותח בווידוי על חטאיו הרבים אשר "לו יריחון בם שכני -/ אזי ברחו ורחקו מגבולי!", והכרה בכוחו העצום של היצר. הוא ניצב מתוך תחושות עצב ותוגה, "הלום יגון". הפייטן מבקש מה' שינחהו בדרך הנכונה, מפני שליבו "תועה כמו רועה אוילי".[16] הוא מבקש גאולה, ושתיענה תפילתו בזכות תחנוניו וזכרונו המתמיד את האל.
אהרן מירסקי כתב כי "בקשה זו רוח של תמימות בה ותוכנה פשוט...אדם יחיד עומד כאן לפני אלהיו ושופך לבו ומבקש על עסקי נפשו, ודבריו בלשון מדבר בעדו."[17]עזרא פליישר כתב כי הפיוט חדשני לתקופתו בצורתו, אך גם ב"אופיו האישי הלא-ציבורי, ששימש דוגמה לפייטנים ספרדים רבים".[18]
קבלה והשפעה
ראובן שיינדלין כתב כי הבקשה קרובה מאד בצורה, בתוכן ואף במצלול ובקצב, לשיר פרישות נודע של המשורר הערבי־מוסלמי אבו אל עתאהיה (אנ') בן המאה ה-9-8 לספירה, עד שמדובר בכמעט חיקוי שלו.[19][20]
הפיוט נמנה עם הבקשות הידועות ביותר, זכה לתפוצה רחבה ונקלט במחזורי ראש השנה של ספרד, יוון,[21] רומניה,[22] רומא, פרובנס ואף הודו.[23][24] בנוסף נקלטה התפילה בחלק מסדרי ערב ראש חודש.[25] הוא נאמר כיום בתפילת שחרית של ראש השנה בקהילות הספרדים, בדרך כלל לפני ברוך שאמר,[24] או לאחר חזרת הש"ץ.[26]
לדברי חיים שירמן "בקשה זו מפלסת את הדרך לסגנון הספרדי הקלאסי, ומבשרת את בואם של גדולי האסכולה החדשה".[6] הפיוט היה חדשני לא רק במשקלו אלא גם בפרט התבניתי בו שווים הדלת והסוגר, כמעגל ההולך ונסגר.[3] בין היתר השפיע הפיוט על ר' יהודה הלוי בפיוטו אדני נגדך כל תאותי, הבנוי בתבנית זהה,[27][28] על פיוטו של משה אבן עזרא "אלהי אל תדינני בעברה", אשר מלבד הפתיחה הדומה, גם בנוי במתכונת המשקל המרובה והחרוז המבריח,[29] ועל דויד הנשיא, שחיקה את הפיוט בשירו "אלהי אל תריבני כפשעי".[30] חרוז מהפיוט (בית 8) מובא בתורת חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה, שער הכניעה, פרק ז, שגם אחד משיריו הוא "בבואה של הבקשה הנפוצה אלהי אל תדינני",[31] ובהקדמת ספר חרדים.[32][33][34]
^הבקשה יוחסה במהלך ההיסטוריה לאישים שונים, כמו לריה"ל, לר' שלמה אבן גבירול ועוד, אך החוקרים בעת החדשה קבעו כי היא לאבן מר שאול, מפני שהוא מיוחס לו בפירוש בכתבי היד. ראו ישראל דוידזון, אוצר השירה והפיוט א, מספר 4362, ניו יורק תרפ"ה, עמ' 200 ואצל ח' שירמן, השירה העברית, א, עמ' 50, ואצל ח' שירמן לתולדות השירה והדראמה העברית, כרך א, עמ' 143
^חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, ערך השלים וליווה בהערות עזרא פליישר, ירושלים ה'תשנ"ו, פרק שני, עמ' 149, הע' 27.
^ 123עזרא פליישר, שירת הקודש העברית בימי־הביניים, מהדורה שנייה, ירושלים: מאגנס, 2007 תשס"ח, עמ' 411-410, מסת"ב 9789654933094
^"הוא נדפס בעשרות מחזורים ונתפשט בין אירופה והודו (קוג'ין), גם נתקבל למנהג רומא ורומניה" ח' שירמן, לתולדות השירה והדראמה העברית, כרך א', עמ' 143.
^חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובנס, ספר ראשון, חלק א', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1960, עמ' 52, ו חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובנס, ספר ראשון, חלק ב', מוסד ביאליק, ירושלים 1960, עמ' 523.
^ 12חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובנס, ספר ראשון, חלק א', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1960, עמ' 50.
^חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, ערך השלים וליווה בהערות עזרא פליישר, ירושלים ה'תשנ"ו, פרק שני, עמ' 149, הע' 25.
^קרוי גם "חריזה פנימית באקראי", ראו דן פגיס, חידוש ומסורת בשירת־החול העברית: ספרד ואיטליה, בית ההוצאה כתר, 1976, עמ' 129
^כמו בבית ג', בבית ד' חריזת ביניים המחלקת את הטור לעמודי המשקל, בית ט' ועוד.
^אפרים חזן, תורת השיר בפיוט הספרדי לאור שירת הקודש של ר' יהודה הלוי, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ו 1986, עמ' 101-100.
^אפרים חזן, תורת השיר בפיוט הספרדי לאור שירת הקודש של ר' יהודה הלוי, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ו 1986, עמ' 115.
^אפרים חזן, תורת השיר בפיוט הספרדי לאור שירת הקודש של ר' יהודה הלוי, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ו 1986, עמ' 213-212
^אפרים חזן, תורת השיר בפיוט הספרדי לאור שירת הקודש של ר' יהודה הלוי, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ו 1986, עמ' 169.
^א' חזן מעיר שזהו מבנה שגור בשירת ספרד, תורת השיר, עמ' 174
^חיים שירמן, יצחק בן מר שאול המשורר מלוסינה, בתוך: ספר אסף - קובץ מאמרי מחקר, ירושלים ה'תשי"ג, עמ' 504-505.
^אפרים חזן, תורת השיר בפיוט הספרדי לאור שירת הקודש של ר' יהודה הלוי, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ו 1986, עמ' 39, 101.
^דן פגיס, שירת החול ותורת השיר למשה אבן-עזרא ובני-דורו, 1970, עמ' 16
^טובה בארי, לדויד מזמור: פיוטי דויד הנשיא בן יחזקיהו ראש הגולה, חברת מקיצי נרדמים, התשס"ט, עמ' 33, 148.
^חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, ערך השלים וליווה בהערות עזרא פליישר, ירושלים ה'תשנ"ו, פרק שישי, עמ' 379.
^ישראל דוידזון, אוצר השירה והפיוט א, מספר 4362, ניו יורק תרפ"ה, עמ' 200.
^חיים שירמן, יצחק בן מר שאול המשורר מלוסינה, בתוך: ספר אסף - קובץ מאמרי מחקר, ירושלים ה'תשי"ג, עמ' 505 מעיר כי זוהי "הבאה יחידה מן הפיוט העברי בספר "חובות הלבבות"