1965 - התמודדה בפעם הראשונה בדו-קרב על אליפות העולם מול האלופה המכהנת, נונה גפרינדשווילי והפסידה לה.
1969 - ניצחה לראשונה עם ברית המועצות באולימפיאדה וזכתה בפעם השנייה בסגנות אליפות העולם לאחר שהפסידה בדו-קרב בגמר לגפרינדשווילי.
1970 - זכתה בתואר אלופת ברית המועצות לנשים, שהתקיימה במולדובה, בהשיגה 14 נקודות מ-19 אפשריות (זו הייתה הפעם ה-5 ששיחקה במסגרת זו).
1972 - צברה 8 מ-8 נקודות באליפות ברית המועצות לקבוצות ,[1] זכתה בשנית עם ברית המועצות באולימפיאדה, והפסידה בפעם ה-3 לגפרינדשווילי באליפות העולם.
1976 - הובילה את נבחרת הנשים של ישראל להישג היסטורי: מקום ראשון באולימפיאדת השחמט לנשים בחיפה. חודש לאחר מכן זכתה במקום הראשון בתחרות הבין-אזורית לנשים שנערכה בהולנד, שם קיבלה גם פרס עבור המשחק היפה ביותר.
1978 - בהיותה בת 37, הפסידה בגמר תחרות המועמדות לאליפות העולם לנשים מול מאיה צ'יבורדאנידזה מגאורגיה (הצעירה ממנה בכעשרים שנה) על חודה של נקודה (שנה מאוחר יותר זכתה הגיאורגית בת ה-18 בתואר אלופת העולם לנשים). בכך תמה קריירה השחמט המפוארת של קושניר.
עבודת הדוקטורט שלה עסקה ב"מחקרים בכתובות יווניות ורומיות על מטבעות ארץ ישראל בתקופת הפרינקיפט" (פרינקיפט הייתה תקופה בתולדות הקיסרות הרומית, שנמשכה מסוף המאה הראשונה לפני הספירה ועד לסוף המאה השלישית לספירה), ומאז הפכה לסמכות הבינלאומית החשובה ביותר בתחום זה. פרופ' קושניר-שטיין הייתה חברה בפרויקט קורפוס הכתובות של יודיאה-פלשתינה. גם לאחר יציאתה לגמלאות, בשנת 2009 המשיכה בפרסום, עריכה והנחיית סטודנטים.
פרסים והוקרה
1977 - עיטור הכבוד "לאיש כפעלו" מטעם מרכז הפועל על "היותה שחמטאית ברמה עולמית, שהביאה כבוד למדינת ישראל בהובילה את נבחרת הנשים של ישראל לניצחון ב-1976".
2013 - זכתה בפרס יעקב משורר לנומיסמטיקה מטעם אוניברסיטת תל אביב. בדברים שפרסם מוזיאון ישראל לקראת מתן הפרס נכתב: "עבודתה של אלה בנושא הנומיסמטיקה של ארץ ישראל מאופיינת בראייה רחבה ויוצאת דופן. היא ניחנה בהבנה וידע יוצאים מן הכלל של החומר עליו היא עובדת: מטבעות, משקולות ומקורות הכתובים". עוד נכתב, כי "אלה ידועה בכישרונה ויכולתה לפתור שאלות ובעיות קשות שהמחקר התמודד איתן ארוכות, כשהיא משלבת הגיון צרוף ודמיון".[2]
.jpg)
