אלה יאנג

אלה יאנג
Ella Young

לידה	26 בדצמבר 1867 Fenagh, הממלכה המאוחדת
פטירה	23 ביולי 1956 (בגיל 88) Oceano, מחוז סן לואיס אוביספו, ארצות הברית
מדינה	אירלנד, ארצות הברית
מקום לימודים	האוניברסיטה המלכותית של אירלנד, טריניטי קולג'

אלה יאנג (באנגלית: Ella Young;‏ 26 בדצמבר 1867 - 23 ביולי 1956) הייתה משוררת אמריקאית ממוצא אירי ומומחית מיתולוגיה קלטית שהייתה פעילה בתנועה להחייאת הספרות הגאלית והקלטית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.^[1] יאנג הייתה סופרת ספרי ושירי ילדים. נולדה באירלנד, ב-1925 היגרה משם לארצות הברית וחייתה בקליפורניה. במשך חמש שנים ערכה יאנג הרצאות על מיתולוגיה קלטית באוניברסיטאות אמריקאיות, ובשנת 1931 היא הייתה מעורבת במחלוקת ציבורית כאשר ניסתה להפוך לאזרחית.

יאנג החזיקה הרצתה על מיתוס ומורשת אירית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי במשך שבע שנים. יאנג נודעה שם באישיותה הססגונית והתוססת, ואת ההרצאות ערכה כשהיא לבושה בגלימה סגולה של דרואידית, כשהיא מספרת על יצורים אגדיים כמו פיות ואלפים, ושיבחה את היתרונות של דיבור עם עצים. הידע וההתלהבות שלה לנושא המיתולוגיה הקלטית משכו והשפיעו על רבים מחבריה וזיכו אותה בקהל רחב בקרב סופרים ואמנים בקליפורניה, בהם המשורר רובינסון ג'פרס, הפילוסוף אלן ווטס, הצלם אנסל אדמס והמלחין הארי פארטש, אשר הלחין מוזיקה לכמה משיריה.^[2]

מאוחר יותר בחייה היא שימשה כ"סנדקית" והשראה עבור דוניטס, קבוצת אמנים שהתגוררה בחולות של מחוז סן לואיס אוביספו. היא פרשה לעיר אוקיאנו, שם מתה בגיל 88.

תחילת דרכה

יאנג נולדה בפנה, שבמחוז אנטרים, וגדלה בדבלין במשפחה פרוטסטנטית. היא למדה באוניברסיטה המלכותית. היא הייתה אחותו של החוקרת רוז מוד יאנג. מאוחר יותר היא סיימה תואר שני בטריניטי קולג', בדבלין.^[3] התעניינותה בתיאוסופיה הובילה אותה להצטרף כחברה מוקדמת של החברה ההרמטית, סניף דבלין של האגודה התאוסופית, שם פגשה את הסופר קנת מוריס. היכרותה עם "Æ" (ג'ורג' ויליאם ראסל) הובילה לכך שהייתה חלק מקבוצת חסידיו, שנודעו בשם "הציפורים השרות". ראסל היה שכן קרוב שלה, שגדל בכיכר גרובנור.^[4] רגשותיה הלאומניים של יאנג וידידותה עם פטריק פירס הקנו לה תפקיד תומך במרידת חג הפסחא; כחברה בקומן נה מאן,^[5] היא הבריחה רובים ואספקה נוספת לתמיכה בכוחות הרפובליקנים. ספר השירים הראשון של יאנג, Poems, יצא לאור ב-1906, ועבודתה הראשונה בפולקלור האירי, The Coming of Lugh, פורסם ב-1909. היא התיידדה עם המשורר ויליאם בטלר ייטס, שאייר את Lugh וכן את אוסף סיפוריה הראשון של יאנג, Celtic Wonder-Tales‏ (1910). על אף שהיא המשיכה לכתוב שירה, היא הפכה ידועה יותר בשל גרסותיה לאגדות איריות מסורתיות.

הגירה לארצות הברית

יאנג הגיע לראשונה לארצות הברית בשנות ה-1920 כדי לבקר חברים, ונסעה לקונטיקט כדי לפגוש את מרי קולום (מולי) ואת בעלה, המשורר האירי פדריג קולום. כשחוקר התרבות הקלטית ויליאם ויטינגהאם לימן ג'וניור עזב את אוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנת 1922, יאנג התבקשה למלא את מקומו, והחלה בתפקידה ב-1924.^[6] היא היגרה לארצות הברית בשנת 1925, והוחזקה לזמן קצר בעת כניסתה באליס איילנד כשחשדו שהיא חולת נפש, כשהבינו הרשויות שם שהיא מאמינה בקיומם של פיות, גמדים ופיקסים. באותה התקופה, אנשים שנחשדו במחלת נפש נמנעו מכניסה לארצות הברית.

בקליפורניה, החלה יאנג להרצות באוניברסיטאות שונות, ביניהן אוניברסיטת קולומביה ולאחר מכן במכללת סמית', מכללת ואסר ובמילס קולג'.^[7] לדברי נורם המונד,

בכל מקום שהגיעה אליו, התקבלה יאנג בהתלהבות, במיוחד על ידי הצעירים האמריקאים. הם אהבו את הגברת לבנת השיער עם עיני חוזה, שנראתה כאילו מוארת מבפנים. היא דיברה בקול מתנגן, וכשדיברה, כולם הקשיבו. הייתה לה איכות דקה, אוורירית, שגרמה לה להיראות כהתגלות של הרוחות עצמן אותן תיארה. למעשה, אפילו לעור שלה הייתה ניראות כמעט שקופה. לאן שהיא הלכה, היא התקבלה בהתלהבות, במיוחד על ידי הצעירים של אמריקה. הם אהבו את הגברת לבנת השיער הזאת בעיניים של רואה שנראתה כאילו היא מוארת מבפנים. היא דיברה בקול מתנגן. כשדיברה כולם הקשיבו. הייתה לה איכות דקה, דקה, שגרמה לה להיראות כהתגלות של הרוחות שתיארה. אכן, לעורה הייתה איכות כמעט שקופה.

יאנג התגוררה בסוסליטו באמצע שנות העשרים. היא הייתה מרצה ג'יימס ד. פלאן למיתוס ומורשת אירית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי במשך כעשור.^[8]

נכון לשנת 1931, עדיין לא קיבלה יאנג מעמד הגירה חוקי; צ'ארלס ארסקין סקוט ווד יעץ לה ללכת לוויקטוריה, בקולומביה הבריטית, על מנת להתחיל שם מחדש את התהליך לקבלת אזרחות אמריקאית. בקשתה לחזור לארצות הברית נדחתה במשך חודשים בטענה שהיא עלולה להפוך ל"נטל ציבורי".^[9]

המשך חייה

ב-1926 הרצתה אלה יאנג בכרמל ליד הים, קליפורניה. היא התארחה במשך שבועיים אצל האמן המפורסם ג'ון אושיי וחברה עם המשורר רובינסון ג'פרס ועם הסוציאליסטים הרדיקלים סינקלר לואיס, אלה וינטר ולינקולן סטפנס. שנתיים לאחר מכן, בכתה העת The Carmelite, היא פרסמה את שירה הקודר המנציח את התאבדותו של האמן המקומי איירה רמסן. ב-1934 ערכה יאנג ביקורת אניגמנטית על תערוכת ציורי הפחם של אושיי באולם היוקרתי של לגיון הכבוד (המוזיאון) בסן פרנסיסקו. דיוקנו המפורסם של יאנג הוצג ב-1940 ו-1945 באגודת האמנות של כרמל.^[10] יאנג האמין כי פוינט לובוס ליד כרמל הוא המרכז הרוחני של חוף האוקיינוס השקט וש"כאשר הכוח של לובוס ישוחרר, דבר גדול יקרה באמריקה - אבל לובוס אינו מוכן להתיידד עדיין."^[11]

ספרה של יאנג משנת 1928, The Wonder-Smith and His Son, אשר אויר על ידי בוריס ארטזיבאשף, לספר כבוד של מדליית ניוברי (מקום שני). במהלך שנות ה-1920 היא ביקרה מדי פעם בהלסיון, קליפורניה, מושבה תיאוסופית ליד סן לואיס אוביספו. בעודה מתגוררת בבקתה שמאחורי ביתו של ג'ון וריאן, יאנג סיימה לכתוב את The Tangle-Coated Horse and Other Tales, ספר כבוד של ניוברי לשנת 1930.^[12] בהלסיון, חוג הידידות האקלקטי שלה כלל את אנסל אדמס, שאותו פגשה לראשונה ב-1928 או ב-1929 בסן פרנסיסקו דרך חברם המשותף אלברט מ. בנדר.^[13] היא נסעה עם אדמס ואשתו וירג'יניה לסנטה פה, ניו מקסיקו, ובילתה עם חברים בכפר האמנים בטאוס, שם התארחה אצל מייבל דודג' לוהאן.^[14] בטאוס ביקרה יאנג גם את ג'ורג'יה או'קיף. תצלום של יאנג ווירג'יניה אדמס מופיע באוטוביוגרפיה של אנסל אדמס. אדמס זכר כי יאנג והסופרת מרי האנטר אוסטין לא הסתדרו טוב, אבל שפעילת שימור הסביבה דורותי ארסקין היה אחת מחברותיה הטובות של יאנג.^[13]

בשנת 1932 יצא ספרה The Unicorn with Silver Shoes, מאויר על ידי רוברט לוסון.^[15] יאנג פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, Flowering Dusk: Things Remembered Accurately and Inaccurately בשנת 1945. מאוחר יותר, היא פיתחה זיקה מיוחדת עבור עצי הסקוויה הקליפורניים. לאחר מאבק בסרטן, יאנג נמצאה ללא רוח חיים בביתה באוקיאנו ב-23 ביולי 1956. גופתה נשרפה, ובאוקטובר פוזר אפרה בחורשת עצי הסקויה.^[16] הוקמה לה מצבה בבית הקברות סנטה מריה, בקליפורניה. יאנג הורישה את עיקר עיזבונה לליגה להצלת הסקויה.^[17]

מורשת

הסופרים ג'ון מתיוס ודניס סאלי הוציאו אנתולוגיה מוארת של עבודותיה של יאנג ב-2012, At the Gates of Dawn: A Collection of Writings by Ella Young. הסופרת רוז מרפי פרסמה ביוגרפיה של יאנג בשנת 2008. החברה ההיסטורית של דרום מחוז סן לואיס אוביספו, קליפורניה, פעילה בחקר ושימור ההיסטוריה של הדוניטס ואלה יאנג.^[18] ארכיון המסמכיה מוחזק כיום על ידי המחלקה לאוספים מיוחדים בספריית המחקר על שם צ'ארלס א. יאנג אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.^[19]

פרסומים נבחרים

שירה

• Poems (1906)^[20]
• The Rose of Heaven: Poems (1920)
• The Weird of Fionavar (1922)
• To the Little Princess: An Epistle (1930)
• Marzilian, and Other Poems (1938)
• Seed of the Pomegranate, and Other Poems (1949)
• Smoke of Myrrh, and Other Poems (1950)

סיפורת

• The Coming of Lugh: A Celtic Wonder-Tale, illustrated by Maud Gonne (1909)
• Celtic Wonder-Tales, illus. Gonne (1910)
• The Wonder-Smith and His Son: A Tale from the Golden Childhood of the World, illus. Boris Artzybasheff (1927)
• The Tangle-Coated Horse and Other Tales: Episodes from the Fionn Saga, illus. Vera Bock (1929)
• The Unicorn with Silver Shoes, illus. Robert Lawson (1932)
• Celtic Wonder Tales and Other Stories, illus. Artzybasheff and Gonne (Edinburgh: Floris Books, 1988) – selected from the four collections

אוטוביוגרפיה

• Flowering Dusk: Things Remembered Accurately and Inaccurately (1945), אלה יאנג, באתר OCLC (באנגלית)

קישורים חיצוניים

• "Finding Aid for the Ella Young Papers, 1900–1956". 402. California Digital Library.
• Brief biography at Searc's Web Guide (searcs-web.com)
• Ella Young and Her World: Celtic Mythology, the Irish Revival and the Californian Avant-Garde by Dorothea McDowell (2015) at publisher AcademicaPress.com
• Ella Young at Library of Congress Authorities, with 20 catalogue records
• כתבי אלה יאנג בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אלה יאנג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אלה יאנג, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

1. Heckel, N. M. (1995). "Ella Young". The Camelot Project. University of Rochester, Robbins Library.
2. Gilmore, Bob (1998). Harry Partch: A Biography. Yale University Press. ISBN 0-300-06521-3.
3. However, in The Maunsel Poets (2004), David Gardiner says Young attended Trinity College, Dublin, not the Royal University of Ireland. In an interview hosted by Dunes Collaborative, Gavin Arthur says Young received her master's degree at Trinity College. See Arthur, Gavin. "Arthur Talks About Ella Young (אורכב 16.07.2015 בארכיון Wayback Machine)". Part 5. Dunes Collaborative. Date unknown.
4. Dublin City Libraries (אורכב 14.08.2014 בארכיון Wayback Machine), short biography.
5. יאנג היה חבר באינגינדה אן הייראן (בנות אירלנד) לפני שהוא התמזג עם קומן בשנת 1914
6. LaVarge-Baptista, Elizabeth (21 באוקטובר 2005). "Celtic Language Study at Berkeley". Celtic Studies Program, University of California, Berkeley. אורכב מ-המקור ב-17 ביולי 2011.
7. "Admit Ella Young, Barred Irish Poet". The New York Times. 14 באפריל 1931. p. 16.
8. Walsh 2009 says she held the position for seven years, but the Celtic Studies Program (אורכב 17.07.2011 בארכיון Wayback Machine) at UCB says it was ten years.
9. Letter to the editor from C.E.S. Wood, The Saturday Review of Literature, 14 March 1931, p. 668. Retrieved at UNZ.org 12 December 2012.
10. Edwards, Robert W. (2012). Jennie V. Cannon: The Untold History of the Carmel and Berkeley Art Colonies, Vol. 1. Oakland, Calif.: East Bay Heritage Project. pp. 554, 557, 559, 561–562, 588. ISBN 9781467545679. An online facsimile of the entire text of Vol. 1 is posted on the Traditional Fine Arts Organization website.
11. Starr, Kevin, (1997). The dream endures: California enters the 1940s. New York: Oxford University Press. pp. 54, 55. ISBN 0195100794. OCLC 34546312.
12. Hammond 2002, p. 16. See Association for Library Service to Children (2009). The Newbery and Caldecott Awards: A Guide to the Medal Honor Books. ALA Editions. ISBN 0-8389-3585-0.
13. Adams, Ansel. "Ansel Adams Talks About Ella Young". Part 1. Dunes Collaborative. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2011.
14. Lyman, W. W. "W.W. Lyman Talks About Ella Young". Part 2. Dunes Collaborative. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2011.
15. Berman, Ruth (באוגוסט 1999). "The Unicorn with Silver Shoes". The Magazine of Fantasy & Science Fiction. Mercury Publications: 162.
16. The funeral ceremony is described by W. W. Lyman in Part 2 of "W.W. Lyman Talks About Ella Young (אורכב 25.07.2011 בארכיון Wayback Machine)", Dunes Collaborative.
17. Last Will and Testament of Ella Young, registry # 8660, County Clerk's Office, County of San Luis Obispo [1956]
18. Staff (4 באוגוסט 2009). "Historical Society examines Halcyon and the Dunites". The Times Press Recorder. See for example: "Dunite-Halcyon Exhibits – Fall Season, August 1 – October 3, 2009" (PDF). The South County Historical Society.
19. "Ella Young Papers, 1900–1956". California Digital Library.
20. Poems (1906) at Google Books.