אל-עמאדיה (מערבית: العمادية; בכורדית: ئامێدی, אַמֶדִי[1][2]; בארמית: ܥܡܝܕܝܐ, עָמֵידִיָא[3]) היא עיירה במחוז דהוכ שבחבל כורדיסטן העיראקית האוטונומי.[4] היא בנויה על הר שולחן בעמק הנהר הזב הגדול. העיירה נמצאת 10 קילומטרים מהגבול הטורקי בגובה 1400 מטרים מעל גובה פני הים.[5] אל-עמאדיה ידועה בכמות הנשרים הגדולה המקננים במצוקי הר השולחן.
אטימולוגיה
על פי אבן אל-את'יר, השם אל-עמאדיה הוא על שמו של עימאד אל-דין זנגי שבנה במקום מבצר בשנת 1142. תיאוריה נוספת היא שהשם נקרא על שמו של עמאד א-דוולה (אנ'), מייסד פרובינציית פארס האירנית אך תיאוריה זו פחות סבירה.[6]
לדברי פרופסור ג'פרי שוכמן, עימאד אל-דאולה הוא ממוצא חורי (קוקז) או מממלכת אררט שבצפון מסופוטמיה/טורקיה.[7]
היסטוריה
מתקופת הברונזה הקדומה ועד שנכבשה ונשלטתה על ידי הממלכה החורית מיתני במאה ה-16 לפני הספירה, אזור אל-עמאדיה היה חלק ממלכת כורדה (אנ') והוא היה מיושב כולו על ידי אוכלוסייה תת שמית (אנ') עמים מהקווקז שחיו בצפון מסופוטמיה (ארם נהריים).[8][9] בתקופת שלטון האימפריה המיטאנית תושבי אזור זה היו ידועים בשם צוברים.[10][11][12][13]
לאחר נפילת האימפריה המיטאנית, אל-עמאדיה נכבשה על ידי אשורנאסירפאל הראשון מאשור במאה ה-11 לפני הספירה שנלחם בבני נאירי וברזני.[14] לאחר נפילת האימפריה האשורית, עבר אזור אל-עמאדיה לשליטתה של ממלכת מדי. כשההיסטוריון והסופר היווני מחניכי סוקרטס קסנופון עבר באזור במאה הרביעית לפני הספירה, הוא התייחס לתושביו כאל בני ממלכת מדי.[15] מאוחר יותר אזור אל-עמאדיה שולב באימפריה האחמנית תחת השם מדיה מגנה. תחת שלטון האימפריה הפרתית, אזור אל-עמאדיה היה חלק ממחוז ברצ'ן (ברזן).[16] בסופו של דבר היא הפכה לחלק בלתי נפרד מהאימפריה הסאסאנית במחוז אדיאבנה עד שנכבשה על ידי המוסלמים בשנת 640, לאחר שהביסו את הכורדים בתיכרית, מוסול וסחרזור.[17]
תחת הכיבוש המוסלמי, במשך כמה מאות שנים, לאחר גירוש הח'ליפים מבגדד במאה ה-7, שלט באל-עמאדיה פאשא ממשפחת עבאס המלכותית, שנחשבה לאחת המשפחות העשירות באזור.[18]
אל-עמאדיה הייתה מקום הולדתו של משיח השקר, דוד אלרואי (פעל בסביבות 1160).[19] בשנת 1163, על פי "עמק הבכא" של ההיסטוריון והרופא יוסף הכהן הרופא, מנתה האוכלוסייה היהודית כאלף משפחות וסחרה בעפצים להכנת דיו סת"ם. אלרואי הוביל מרד כנגד מושל העיירה אך ככל הנראה הובס ונהרג תוך כדי המרידה.[20] ההיסטוריון היהודי הספרדי ר' שלמה אבן וירגה (1450–1525) הציג את הקהילה היהודית של אל-עמאדיה בתקופתו של אלרוי כעשירה, מסופקת ושביעת רצון.[21]
אל-עמאדיה היה מקום מושבה של אמירות באדינאן (אנ') האוטונומית למחצה, שנמשכה בין 1376 ל-1843. באל-עמאדיה ישנן חורבות של בית הספר קובהאן שנוסד במהלך שלטונו של הסולטן חוסיין וואלי מבאדינאן (1534–1576) לספירה ללימוד מדעי האסלאם.[22][23] בעיירה יש גם חורבות של בית כנסת וקבר המיוחס לנביא יחזקאל (אנ') וכנסייה. באזור שמסביב לעיירה ישנן עוד שתי כנסיות הנחשבות החשובות ביותר בצפון עיראק. אחד מהסמלים של העיירה הוא המסגד הגדול של אל-עמאדיה (אנ'). המינרט שלו מתנשא לגובה של 33 מטרים.[24] המסגד הוקם לראשונה במאה ה-12 והוא העתיק והגדול באזור.[25]
בשנת 1760, הדומיניקני לאופולדו סולדיני ועמיתו מאוריציו גרזוני ייסדו באל-עמאדיה את המיסיון של כורדיסטן.[26] גרזוני חי בעיירה ארבע עשרה שנים וחיבר מילון איטלקי-כורדי ודקדוק של 4,600 מילים. המילון מהווה יצירת מפתח משום שהוא מייצג את המחקר הראשון של הדקדוק והשפה הכורדית; מסיבה זו, גרזוני מכונה לעיתים קרובות "אבי הכורדולוגיה".[26][27][28]
בשנת 1907 מנתה אוכלוסיית העיירה 6,000 תושבים,[29] מתוכם 2,500 כורדים, 1,900 יהודים ו-1,600 קתולים אשורים.[30] בכל האזור חיים כ־11,000 תושבים.
בין השנים 1989–1991 צבא עיראק ניסה לכבוש את אל-עמאדיה ולהרוס אותה. העיירה ניצלה כתוצאה ממלחמת המפרץ והקמת האזור האוטונומי הכורדי.[31]
אקלים
באל-עמאדיה האקלים הוא אקלים ים תיכוני (סיווג אקלים Köppen :Csa) עם קיץ חם וחורף קריר ורטוב. בהיותה העיירה הצפונית ביותר בעיראק, היא גם העיירה עם האקלים המתון ביותר במדינה. שלג יורד מדי פעם בחורף.
אקלים באל-עמאדיה נתוני מזג האוויר הממוצעים באל-עמאדיה בין השנים שבין 1991 ל-2021
^Mieroop, Marc Van De (2008). King Hammurabi of Babylon: A Biography (באנגלית). John Wiley & Sons. p. 51. ISBN978-0-470-69534-0. King of Elam to King of Kurda in 1770s BCE: Keep Subartu under your control and don’t give troops to the prince of Babylon. Send a message to Zimri-Lim of Mari that also he should give none to the prince of Babylon.
^Michael C. Astour. (1987). Hisotory of Ebla, in "Eblaitica". Eisenbrauns. p. 98. ISBN9781575060606. According to the renowned Assyriologists Charpin & Durand: for the Old Babylonian kings, Subartu is neither Assur nor Ekallatum but the agglomeration of the little city-kingdoms.
^Samuel Alfred Browne Mercer & Frank Hudson Hallock. The Tell El-Amarna Tablets. (AMS Press, 1983), V.1. p. 341.
^Kazanjian, Garabet, "The Hurrians in the Ancient Near East", Dept. of History and Archaeology, A.U.B, 1969. Zubari undoubtedly means Mitanni, Subartu, or Hurri
^Luckenbill, Daniel David (1989). Ancient Records of Assyria and Babylonia, Volume I: Historical Records Of Assyria From The Earliest Times To Sargon (באנגלית). Histories & Mysteries of Man. pp. 140, 141, 184. against the Nairi lands I marched. The city of Barzani their property, their goods, their oxen, their sheep (to tells and) ruins I turned. The head(s) of their fighters (I smashed), of the Nairi lands; horses, donkeys.. Barzani I burned with fire, I devastated, I destroyed, to mounds and ruins [I turned it]... From the pass of the mountain of Amadani I went forth unto the city of Barzanishtun. Unto the city of Damdammusa, the stronghold of Hani of Zamani, I drew nigh. I stormed the city; my warriors flew like birds against them. 600 of their fighting men I struck down with the sword, I cut off their heads. 400 men I took alive, 3,000 prisoners I brought out. That city I took for my own possession. The living men and the heads I carried to Amedi, his royal city, I made a pillar of heads in front of his city gate, the living men I impaled on stakes round about his city. I fought a battle within his city gate, I cut down his orchards. From the city of Amedi I departed. I entered the pass of the mountain of Kashiari (and) of the city of Ahabr &, wherein none among the kings, my fathers, had set foot, or had made an expedition thereto.
^P.G. Bobone, A. Mengozzi and M. Tosco (eds.). Loquentes linguis. Linguistic and Oriental Studies in Honour of Fabrizio A. Pennacchietti. Wiesbaden: Harrassowitz, 2006. p. 293.
^Bois, Thomas (1966). The Kurds (באנגלית). Khayats. p. 79.
