אל-אח'באר (בערבית: الأخبار, "החדשות") הוא עיתון יומי בשפה הערבית המתפרסם בפורמט צהובוני-למחצה בביירות.[1] העיתון נחשב בעל אג'נדה שמאליתפרוגרסיבית ואנטי-ציונית, ופועל מאז 14 באוגוסט 2006 (לאחר מלחמת לבנון השנייה). סקר מ-2009 של אפסוס הצרפתי קבע כי היומון הוא בין חמשת העיתונים הפופולריים ביותר בביירות.[2]
כותבי העיתון כללו את אבראהים אל-אמין, אסעד אבו ח'ליל, אמל סעד-גורייב,[3] שרמיין נרוואני, פייר אבי סעב ועאמר מוחסן.[4] עד 2015 הייתה לו גם גרסה אנגלית שפורסמה באינטרנט.
היסטוריה
העיתון החל לצאת לאור בשנת 2006,[5] והוא רשום באותו רישיון של העיתון בעל אותו השם, שהוקם ב-1953, בבעלות "אח'באר ביירות" (חדשות ביירות). הוא הוקם על ידי יוסף סמהא (אינטלקטואל שמאלני ולשעבר העורך הראשי של "א-ספיר")[6] ואבראהים אל-אמין (גם הוא עיתונאי שמאלני ומנתח פוליטי).
בדצמבר 2010, "אל-אח'באר" קיבל ופרסם עותק מוקדם של הדלפות מפרשת קייבלגייט בארצות הברית, ולאחר מכן נפרץ אתר העיתון.[7][8] בעקבות המתקפה הזו, העיתון סגר את האתר שלו לזמן מה.[8] מאז הוא המשיך לשתף פעולה עם ויקיליקס, ולתרגם הדלפות לערבית.[9] הגרסה המקוונת של העיתון הגיעה למקום ה-12 ברשימת האתרים הפופולריים ביותר לשנת 2010 באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה.[10]
ב-18 ביולי 2011 נאסר העיתון בסוריה יחד עם "א-ספיר", יומון נוסף שפורסם בלבנון.[11]
אתר האינטרנט "אל-אח'באר" בשפה האנגלית סיים את פעילותו ב-6 במרץ 2015, ותוכניות המעבר לעיתון מודפס בוטלו, בין השאר בגלל מחסור בכספים.[12]
אג'נדה פוליטית
"אל-אח'באר" מצהיר שהוא עיתון בעל אוריינטציה פוליטית עצמאית ומתקדמת, התומכת בתנועות הפועלות למען עצמאות, חירות וצדק חברתי, ונגד מלחמה וכיבוש, בלבנון וברחבי העולם.[13] המחויבות לצדק חברתי כוללת פרסום מאמרים וטורים לקידום זכויותנשים והומואים.[14][15][16] ב"מדריך המקיף לתקשורת הלבנונית" שלו, העיתונאי דין שארפ מתאר את "אל-אח'באר" כ"ביקורתי כלפי כל הקבוצות הלבנוניות", אך "נתפס כתומך במחנה 8 במרץ",[17] קואליציה של מפלגות פוליטיות בלבנון הכוללת את חזבאללה ואת מפלגת הזרם הפטריוטי החופשי.
בשנת 2010 תיאר אבראהים אל-אמין, יו"ר המערכת של "אל-אח'באר", את השאיפות המייסדות של העיתון: "רצינו ששגריר ארצות הברית יתעורר בבוקר, יקרא את העיתון ויתעצבן".[18] בתגובה, במכתב ל"ניו יורק טיימס", ג'פרי פלטמן, שהיה שגריר ארצות הברית בלבנון באותה תקופה, כתב כי אל-אמין "קיבל תשומת לבי, אבל לא בדרך שהוא התכוון. הדיווחים השגויים להחריד על פעילותי שדווחו כעובדה בעיתונו עוררו צחוקים בבטן בבוקר."[19] מאוחר יותר, בשנת 2013, אל-אמין תקף את ארצות הברית ותיאר אותה כ"מקור העיקרי למדיניות של דיכוי, הגמוניה ואי צדק בעולם."[14]
עיתונאי הניו יורק טיימס מארק אשורסט תיאר את העיתון כבעל "קשרים הדוקים לממשלתו" של נשיא סוריה בשאר אל-אסד.[20] כתב של אותו עיתון, רוברט וורת', כתב ב-2010 ש"אל-אח'באר" "הפך לעיתון הדינמי והנועז ביותר בלבנון, ואולי בכל מקום בעולם הערבי", אך מתח ביקורת על הפרסום של "דפי חדשות שמראים לעיתים קרובות ערבוב רופף של עובדות, שמועות ודעות."[18]
היחס לחזבאללה
מרואן חמאדה, חבר בברית ה-14 במרץ וסגן בבית המחוקקים בלבנון, ודיווחי חדשות בעיתונים כמו הניו יורק טיימס והוול סטריט ג'ורנל, תיארו את "אל-אח'באר" כעיתון תומך חזבאללה.[18][21][22] שגריר ארצות הברית לשעבר פלטמן כתב בתחילת 2011 ש"אל-אח'באר" עשה רומנטיזציה ומעולם לא מתח ביקורת על מנהיג חזבאללה חסן נסראללה.[19] רוברט וורת' כתב ב-2010 ב"ניו יורק טיימס" כי העיתון "מתח לפעמים ביקורת על חזבאללה בדפוס (אם כי קלות)".[18] בטורים שלו בעיתון "אל-אח'באר" בשפה האנגלית בשנים 2012 ו-2013, מתח הסופר אסעד אבו ח'ליל ביקורת הן על חזבאללה והן על מנהיגו חסן נסראללה.[23][24]
מחלוקות
הסיקור על מלחמת האזרחים בסוריה
העיתונאי מקס בלומנטל הצטרף ל"אל-אח'באר" בסוף 2011 בעיקר כדי לכתוב על סוגיות ישראליות-פלסטיניות ועל דיונים על מדיניות חוץ בוושינגטון.
בלומנטל עזב את "אל-אח'באר" ביוני 2012 במחאה על הסיקור של "אל-אח'באר" את מלחמת האזרחים בסוריה.[25] בראיון ל-The Real News אמר כי "זה היה יותר מדי בשבילי שהשם והמוניטין שלי יהיו מזוהים עם סנגורים גלויים של אסד, כאשר היקף הזוועות הפך כל כך קיצוני וכאשר העורך הראשי של 'אל-אח'באר' נתן עצות ידידותיות לבשאר אל-אסד באתר של 'אל-אח'באר', אתה יודע, באופן שגורם לו להצטייר כסוג כזה של רפורמטור אמיתי ורציני שרק היה צריך להיפטר מהאנשים הרעים סביבו ולהעיף כמה מהאוליגרכים העשירים שבמקרה היו בני דודים שלו, ואז הכל יהיה בסדר. זה היה מגוחך".[26]
בלומנטל אמר כי הייתה "עזיבה גדולה של אנשי מפתח בצוות ב'אל-אח'באר' בגלל הסוגיה הסורית... הסכסוך סביב סוריה פילג את השמאל הלבנוני. ולכן הוויכוחים ב'אל-אח'באר' באמת שיקפו את הוויכוחים בתוך בשמאל הלבנוני, ומה שקרה באביב הזה, ככל הנראה, היה שהפלג התומך באסד, שראה בו ובמשטרו מעוז אנטי-אימפריאליסטי, זכה פחות או יותר, למרות שנותרו כמה קולות מתנגדים."[26] בלומנטל אמר שזה "נתן לי יותר מרחב מכל מאמר אחר בארצות הברית לכתוב על" הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[26] הוא הוסיף כי "אל-אח'באר" "עדיין מהווה, במובנים מסוימים, פרסום רב ערך על הרבה נושאים, כמו, למשל, התעללות בעובדי משק בית בלבנון, שהיא מגפה ומעט מאוד פרסומים אחרים מדווחים על הנושא".[26]
מאז שינה בלומנטל את עמדתו לגבי סוריה והתנצל בפני שרמיין נרוואני ובפני עורכים אחרים שמתח עליהם ביקורת ב-2012.[25][27]
רצח ראש ממשלת לבנון
ב-31 בינואר 2014, הטריבונל המיוחד של לבנון בנושא רצח ראש ממשלת לבנוןרפיק חרירי הרשיע את העיתון ואת עורכו אבראהים מוחמד אל-אמין, והורה להם להשיב בפני בית המשפט להאשמות שונות. העיתון נקנס בסכום של 06 !€6,000,[28][29] ואל-אמין השלים עונש של קנס של 20,000 אירו ב-14 באוגוסט 2014. שני הקנסות היו בגין ביזיון בית המשפט.[30][29]
