אישי (תעתיק באנגלית: Ishi, 1860 בערך - 25 במרץ1916) היה האחרון בשבט היאהי, קבוצה בעם היאנה, אחד מהעמים האינדיאנים שחיו בצפון קליפורניה של היום. אישי חי את רוב חייו במנותק לגמרי מהעולם המודרני. ב-1911, כאשר לא נותר עוד איש מבני שבטו בחיים, לא נותרה לאישי ברירה אלא לנסות לשרוד בקרב המתיישבים הלבנים. בשנותיו האחרונות הוא נודע לציבור בארצות הברית כ"אינדיאני הפראי האחרון" באמריקה. אנתרופולוגים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי אספו את אישי והעניקו לו מגורים ומחיה באחד מבנייני האוניברסיטה בסן פרנסיסקו, שם חקרו את אורח חייו והעסיקו אותו כעוזר מחקר. אישי חי במסגרת זו את חמש השנים האחרונות של חייו.
המפגש של אישי עם התרבות המערבית המודרנית, והיותו שריד אותנטי אחרון לאינדיאנים במערב ארצות הברית, עוררה עניין אקדמי וציבורי נרחב, ודמותו של אישי זכתה לתיעוד והנצחה במגוון יצירות מדעיות ואמנותיות.
מקור השם "אישי"
משמעות השם "אישי" היא "אדם" בשפת היאנה. בתרבות של אנשי היאנה שאילת אדם לשמו היא חריגה חמורה מכללי הנימוס; אדם משבט היאנה לעולם לא יאמר את שמו בתשובה לשאלה ישירה, ויזכיר אותו רק לעיתים נדירות מיוזמתו. כללי הנימוס קבעו כי שמו של אדם יוצג בפני אדם אחר רק על ידי אדם שלישי, שיציג אותו בשמו ויאפשר את תחילת השיח. עם חשיפתו של אישי לתרבות המערבית נשאל לשמו על ידי כתבים שלא הכירו כלל את תרבותו, ענה "אין לי שם, מכיוון שלא היו אנשים לקרוא לי בשמי". זו הייתה התחמקות, אם כי בכך רמז שאף אדם משבט היאהי מעולם לא אמר את שמו. בסופו של דבר העניק לו האנתרופולוגאלפרד קרובר את השם "אישי". אף על פי שהיה זה שם כללי ולא שם פרטי, הזדהה עמו, ובשנים שלאחר מכן מעולם לא הזכיר את שמו החדש בקול, כנהוג לגבי שמות בתרבות שממנה בא. שמו המקורי מעולם לא נודע.
ביוגרפיה
שבט היאהי
לפני הבהלה לזהב בשנים 1848–1855 מנה שבט היאהי כ-3,000 איש, מהם כ-400 בקליפורניה. הבהלה לזהב הביאה עמה עשרות אלפי כורים ומתיישבים לצפון המדינה, והחל להיווצר לחץ על אוכלוסיית הילידים. כריית הזהב גרמה לזיהום המים ולירידה בכמות הדגה, ובעקבות התנועה המסיבית של בני אדם עזבו חיות הבר את האזור. המתיישבים הביאו עמם מגפות כמו אבעבועות שחורות וחצבת, מהן לא היו האינדיאנים מחוסנים. כל אלה הביאו לירידה דרמטית במספרם של בני אומת יאנה. הקבוצה הצפונית נכחדה, והקבוצות במרכז ובדרום, ובכללם שבט יאהי, הצטמצמו מאוד. במהלך חיפושיהם אחר מזון נתקלו האינדיאנים במתיישבים הלבנים, מפגשים שהביאו לסכסוכים עקובים מדם. הלבנים הציעו פרס כספי על ראשיהם של בני יאנה, וכך התרחשו מעשי טבח רבים שצמצמו עוד יותר את מספרם של הילידים.
לידתו וראשית חייו
ההערכה היא שאישי נולד בין השנים 1860 ל-1862. ב-1865, כאשר היה ילד קטן, הותקפה משפחתו של אישי ו-40 מבני שבטו נטבחו. מחצית מ-30 הנותרים ששרדו נטבחו גם הם תוך זמן קצר. אישי ובני משפחתו נמלטו, והסתתרו במשך 40 השנים הבאות. האמונה המקובלת הייתה ששבט היאהי הוכחד.
בסוף 1908 מצאה קבוצת מודדים מחנה קטן, שבו היו שני גברים, אשה בגיל העמידה, ואשה אינדיאנית מבוגרת. אלה היו אישי, דודו, אחותו הצעירה ואמו. כאשר הגיעו הלבנים נמלטו אישי, דודו ואחותו, ואילו האם הסתתרה בשמיכות מכיוון שהייתה חולה וחלשה ולא הייתה יכולה לברוח. המודדים בזזו את המחנה ולקחו אתם כל הרכוש שמצאו. זמן קצר לאחר שחזר אישי למחנה, נפטרה אמו. האחות והדוד לא חזרו, והוא נותר בודד, האחרון מבני שבטו. הוא חי במצב זה שלוש שנים.
ב-29 באוגוסט1911 נלכד אישי כשהוא מנסה לגנוב בשר ליד אורוויל (Oroville), כ-100 ק"מ מצפון לסקרמנטו. הוא היה במצב של תת תזונה, ולאחר שורה של שרפות יער נותר ללא מזון וללא מקום להסתתר בו. הוא היה כבן 48 או 49.
לאחר שתושבי העיירה הבחינו באישי, החליט השריף המקומי להכניס את אישי למעצר כדי להגן עליו. "איש הפרא" הפך מיד למוקד של התעניינות רבה לאלפי סקרנים. מרצים מהמוזיאון לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי קראו על אישי בעיתונים, והביאו אותו למוזיאון, שהיה ממוקם אז בקמפוס סן פרנסיסקו של אוניברסיטת קליפורניה. אישי שימש מושא למחקר, והיה גם עוזר מחקר. הוא חי בדירה במוזיאון במשך רוב חמש השנים הנותרות של חייו. בקיץ 1915 התגורר באופן זמני בברקלי, עם האנתרופולוג תומאס טלבוט ווטרמן ומשפחתו.
ווטרמן, יחד עם האנתרופולוגאלפרד קרובר, ראיינו את אישי באריכות במשך השנים הבאות, והוא סייע להם לשחזר את תרבות היאהי. הוא תיאר יחידות משפחתיות, דפוסי שמות, וטקסים שהכיר. עם זאת, היה ברור שחלק רב מן המסורת אבד, בשל העובדה שבקבוצתו של אישי היו מבוגרים מעטים בלבד. אישי זיהה חפצים חומריים שונים והסביר כיצד יוצרו, וכן סיפק מידע רב ערך על שפת היאנה. הסבריו של אישי תועדו על ידי הבלשןאדוארד ספיר, שחקר את הדיאלקטים הצפוניים של שפת היאהי.
מותו של אישי
אישי חי בסן פרנסיסקו, בחברת האדם הלבן. הוא לא היה מחוסן מפני המגפות השונות שבני האדם שסביבו היו מחוסנים מפניהן, ולפיכך היה חולה לעיתים קרובות. הוא טופל על ידי סקסטון פופ, פרופסור לרפואה מאוניברסיטת קליפורניה, והשניים הפכו לידידים קרובים. פופ למד מאישי כיצד להכין חץ וקשת בדרכם של היאהי, והשניים צדו יחד לעיתים קרובות.
אישי מת משחפת ב-25 במרץ1916. חבריו באוניברסיטה ניסו תחילה למנוע ביצוע ניתוח שלאחר המוות, מכיוון שעל פי מסורת היאהי יש לשמור על הגופה בשלמותה. ואולם, הרופאים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה ביצעו ניתוח כזה לפני שווטרמן הספיק להתערב. מוחו של אישי שומר, וגופתו נשרפה. יחד עם המוח, נשמרה אחת מן הקשתות שלו, חמישה חיצים, קמח בלוטים (שהיה בשימוש נרחב אצל אינדיאנים), קופסה מלאה בחרוזים מצדפים, נרתיק מלא בטבק, שלוש טבעות, וכמה פתיתי אובסידיאן.
אשתו של קרובר, תיאודורה, שהייתה אנתרופולוגית גם היא, פרסמה את סיפורו של אישי בספר "אישי בשני עולמות" (Ishi in Two Worlds, 1961). תיאודורה הייתה אשתו השנייה של אלפרד קרובר (גם הוא היה בעלה השני) והיא נישאה לו ב-1926, עשור לאחר מותו של אישי. היא כתבה את הספר לאחר פטירת בעלה, והסתמכה על החומר הכתוב שהותיר אחריו. ב-1981 ערכה קרובר, יחד עם רוברט פ. הייזר, ספר נוסף על אישי שנקרא "אישי, היאהי האחרון: היסטוריה תיעודית" (Ishi the Last Yahi: A Documentary History), שכלל מאמרים מדעיים שונים בנושא זה. בניהם של אלפרד ותיאודורה קרובר, קליפטון וקארל, ערכו ספר נוסף על אישי, שהתפרסם ב-2003. הספר נקרא "אישי בשלוש מאות" (Ishi in Three Centuries). זהו הספר המחקרי הראשון על אישי הכולל גם מאמרים שנכתבו על ידי צאצאי האינדיאנים.
אורין סטארן (Orin Starn), אנתרופולוג מאוניברסיטת דיוק, פרסם ב-2004 את הספר "מוחו של אישי: החיפוש אחר האינדיאני ה'פראי' האחרון באמריקה" (Ishi's Brain: In Search of America's Last "Wild" Indian). בספרו מתעד סטארן את חיפושיו אחר שרידי היאהי, תוך שהוא מציג פרשנות על משמעותו של אישי לארצות הברית בעשור השני של המאה ה-20 ומשמעותו לצאצאי האינדיאנים כיום.
בנוסף לספרים האקדמיים, התפרסם גם רומן בשם "היאהי האחרון: רומן על אישי" (The Last Yahi: A Novel About Ishi, 2000), מאת לורנס הולקומב. תיאודורה קרובר עיבדה את ספרה הראשון גם למהדורה קצרה ופופולרית יותר, בדיונית בחלקה, בשם "אישי: האחרון בשבטו" (Ishi: Last of His Tribe, 1964), והספר עובד לסרט טלוויזיה.
סרט טלוויזיה נוסף שהופק היה סרט תיעודי בשם "אישי, היאהי האחרון" (Ishi: The Last Yahi, 1992), שזכה לפרסים. באותה שנה הופק סרט טלוויזיה נוסף בשם "האחרון בשבטו" (The Last of His Tribe), ובו כיכבו ג'ון ווייט, שגילם את דמותו של אלפרד קרובר, וגרהאם גרין, שגילם את דמותו של אישי. ווייט היה מועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקן בטוב ביותר על משחקו בסרט זה. סרט שלישי על אישי היה הסרט התיעודי "בחיפוש אחר היסטוריה: אישי, האחרון מסוגו" (In Search of History: Ishi, the Last of His Kind, 1998). חייו של אישי זכו לתיעוד גם בתיאטרון, בהצגה שעלתה בסן פרנסיסקו ביולי 2008, שנקראה "אישי".
אומנותו של אישי בעיבוד צור נחשבת לאחת הדוגמאות האחרונות של סיתות אבן מקורי בצפון אמריקה. העוסקים בעיבוד אבני צור מחקים את הטכניקות בהן השתמש אישי, והן נחשבות כ"אבן רוזטה" של ייצור כלי אבן.
קרובר וווטרמן הקליטו את אישי מדבר, שר ומספר סיפורים בלשון היאהי. אישי הוקלט על גבי גלילי שעווה, שעליהם הקליטו באותם ימים. בסך הכל הוקלטו 148 גלילי שעווה, שהם 5 שעות ו-41 דקות. ב-2010 בחרה ספריית הקונגרס להוסיף הקלטות אלה לרישום ההקלטות הלאומי, שבו נכללות הקלטות שיש להן חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית.
Kroeber, Theodora; Kroeber, Karl (2002). Ishi in two worlds : a biography of the last wild Indian in North America. Berkeley: University of California Press. .
Merton, Thomas (1976). Ishi means man. Unicorn keepsake series 8. foreword by Dorothy Day, woodblock by Rita Corbin. Greensboro, N. C.: Unicorn Press.
Waterman, T. T. (1917). "Ishi, the Last Yahi Indian". The Southern Workman 46. Hampton Normal and Agricultural Institute. pp. 528–537.
Waterman, T. T. (January 1915). "The Last Wild Tribe of California". Popular Science Monthly 86. pp. 233–244.
