אירן גאל, (במקור גרין עד 1900,[1] בהונגרית: Gál Irén; נאג'אנד, 14 בדצמבר 1890 – בודפשט, 17 בספטמבר 1974)[2] הייתה מורה לפסנתר, יהודייה-הונגרייה קומוניסטית, אשתו של בלה קון (ששמו היה מקודם קוהן - הגרסה ההונגרית-אוסטרית לכהן) המנהיג הקומוניסטי שעמד בראש הרפובליקה הסוביטית ההונגרית בשנת 1919.
ביוגרפיה
אירן גאל נולדה במשפחה יהודית בורגנית שעסקה רבות בפוליטיקה והתרוששה עד הולדתה. בסיום לימודיה בבית הספר הגבוה לבנות בקולוז'וואר (כיום שמה קלוז'-נאפוקה משנת 1971), למדה בקונסרבטוריון המקומי ועסקה בזמן הזה גם במתן שיעורים פרטיים. היא הופיעה בעיר בקונצרטים מספר פעמים, דרכם זכתה להכרה מסוימת. הנערה, שהייתה פעילה בנושאים חברתיים, האזינה להרצאותיו של מניהרט פלאדי (מקודם: מנחם זילברשטיין) באוניברסיטה, ודעותיה היו הקרובות ביותר לאלה של פרדיננד לסל. היא פגשה את בלה קון (מקודם קוהן-כהן) שהיה עיתונאי בקולוז'וואר בשנת 1912 אצל אחת מחברותיה, ומצאה שותף רוחני מתאים. קון הציג לה את הרעיונות של אוגוסט בבל. למרות הטינה של משפחת גאל, הם התחתנו בשנת 1913. ילדם הראשון (אגנש קון בלידתה כהן) נולדה שנתיים לאחר מכן. לימים היא הפכה לאשתו של אנטל הידאש.
מסוף נובמבר 1918 חיה באופן בלתי חוקי אצל ארנה זיידלר, תחת השם הבדוי אמילה שבשטין. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית עבדה בקומיסריאט העממי לחינוך ציבורי מאפריל 1919, במחלקה למוזיקה ולתיאטרון בהנהגתה של בלה רייניץ. לאחר נפילת הרפובליקה התגוררה תחילה באוסטריה לאחר מכן באיטליה, ולבסוף נסעה לברית המועצות, שם הצטרפה לבעלה. בשנים 1924–1926 עבדה בארגון "הסיוע האדום הבינלאומי", ובשנים 1926–1937 במכון מרקס-אנגלס-לנין. בעלה נעצר נשפט במשפט ראווה והוצא להורג ב-29 ביולי 1938. היא נכלאה, מאוחר יותר שוחררה וטוהרה מכל אשמה. היא הורשתה לשוב להונגריה רק בשנת 1959 והחלה לכתוב את זכרונותיה.
בתה, אגנש קון, הייתה מתרגמת ואשתו של אנטל הידאש.
עבודתה העיקרית
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
