בחקר האקלים, אירוע ה-8200 היה ירידה פתאומית בטמפרטורות העולמיות שהחלה כ-8,200 שנים לפני זמננו, או בקירוב 6,200 לפני הספירה, ונמשכה מאתיים עד ארבע מאות שנים. האירוע מגדיר את תחילת השלב התיכון של תקופת ההולוקן. ההתקררות הייתה קלה יותר מזו של יונגר דריאס שקדם לה, אך קיצונית יותר מאירוע עידן הקרח הקטן המאוחר יותר, והייתה חריגה ביחס לדפוס הכללי של ההתחממות בהולוקן. במהלך האירוע, ריכוז המתאן באוויר ירד ב־80 חלקים למיליארד, הפחתה של 15% ברמת הפליטה, כתוצאה מהתקררות והתייבשות של חצי הכדור הצפוני.[2]
זיהוי האירוע
ההתקררות המהירה בסביבות 6200 לפני הספירה זוהתה לראשונה על ידי הבוטנאי השווייצרי היינריך צולר בשנת 1960, שכינה את האירוע "תנודת מיסוקס" (על שם עמק מסולסינה שבשווייץ).[3] הוא ידוע בנורווגיה כאירוע "Finse".[4]
העדויות החזקות ביותר לאירוע מגיעות מצפון האוקיינוס האטלנטי; השינויים באקלים מוצגים בבירור בליבות הקרח של גרינלנד ורישומי סלע המשקע ואזורים של האוקיינוס האטלנטי עד לאזור הטרופי שלו.[5][6][7] יש פחות עדויות לאירוע בליבות הקרח מאנטארקטיקה ובמשקעים של דרום אמריקה.[8][9] עם זאת, ההשפעות העיקריות היו גלובליות, והשינוי הבולט ביותר היה בגובה פני הים.
אירוע ההתקררות
ייתכן שהאירוע נגרם כתוצאה מזרימה גדולה של מי הפשרת קרח שנוצרה בהתמוטטות הסופית של שכבת הקרח הלאורנטית בצפון-מזרח אמריקה הצפונית, ככל הנראה כאשר אגמי הקרחונים אוג'יבוויי וימת אגאסי התנקזו לפתע אל האוקיינוס הצפוני האטלנטי.[10][11][12][13] תהליך מאותו סוג יצר את שיטפונות מיסולה שיצרו את שקעי התעלות של אגן נהר קולומביה. ייתכן כי הזרמת מי הפשרת הקרח השפיעה על המסוע הימי הצפון-אטלנטי – הפחיתה את הובלת החום צפונה באוקיינוס האטלנטי וגרמה לקירור משמעותי באזור הצפון-אטלנטי כולו. ההערכות בנוגע להתקררות משתנות ותלויות מעט בפרשנות נתוני הביניים, אך נצפו ירידות של בערך מעלה עד חמש מעלות צלזיוס. בגרינלנד האירוע התחיל ב-8175 לפנה"ס ונצפתה התקררות של 3.3 מעלות צלזיוס (בממוצע לעשור) בפחות מעשרים שנה. התקופה הקרה ביותר נמשכה כ־60 שנים, ומשך הזמן הכולל של האירוע היה כ־150 שנה.[2] עם זאת, תאוריית מי הפשרת הקרח נחשבת עדיין להשערה בגלל חוסר עקביות בנוגע לזמן תחילתה ובגלל שאזור ההשפעה שלה אינו ידוע.
החוקרים משערים שהאפקט של הזרימה הצטרף לפרק זמן ארוך יותר של אקלים קריר יותר שנמשך עד ל-600 שנים, כך שהזרימה הייתה רק גורם אחד שתרם לאירוע במכלול.[14]
בנוסף, כמה רשומות טרופיות דיווחו על התקררות של שלוש מעלות, על בסיס ליבות שנקדחו בשונית האלמוגים העתיקה באינדונזיה.[15] האירוע גרם גם לירידה בריכוז הפחמן דו-חמצני באוויר של כ-25 מולקולות למיליון למשך כ-300 שנים.[16] עם זאת, התיארוך והפרשנות של אתרים טרופיים אחרים הם פחות חד-משמעיים מאלה של האתרים הצפון-אטלנטיים. בנוסף, דגמי האקלים מראים שכמות מי הפשרת הקרח ונתיבם חשובים להפרעה בחלק הצפון אטלנטי של המסוע הימי.[17]
הזרימה הראשונית של מי הפשרת הקרח גרמה לעליית מפלס הים בין חצי לארבעה מטרים. בהתבסס על הערכות של נפח האגם וגודל כובע הקרח, הערכות נעות בין 0.4 ל-1.2 מטר. בהתבסס על נתוני מפלס הים בשפך מיסיסיפי, בסוף ניקוז האגם אגסיז–אוג'ווי התרחש בטווח הזמנים בין 8.31 עד ל-8.18 אלפי שנים ונעה בין 0.8 ל-2.2 מטרים.[18] הנתונים על גובה פני הים משפך ריין–מוז מצביעים על העלייה הכמעט מיידית בגובה של שתיים עד לארבעה מטרים בטווח הזמן שבין 8.54 עד 8.2 אלפי שנים, בנוסף לעלייה בגובה פני הים בתקופה לאחר עידן הקרח.[19] העלייה במפלס כתוצאה מזרימת מי הפשרת הקרח הורגשה היטב רחוק מאזור הגעתה לאוקיינוס. כתוצאה מההשפעות של כוח הכבידה ושל ההחזר (rebound) הכרוכות בתנועה של כמויות גדולות של מים, טביעת האצבע של גובה פני הים הייתה קטנה יותר באזורים הקרובים יותר למפרץ הדסון. בדלתה של מיסיסיפי נרשם כ-20%, בצפון-מערב אירופה נרשם כ-70% ובאסיה נרשם כ-105% מהסכום הממוצע בעולם.[20] ההתקררות בעקבות האירוע הייתה מאפיין זמני, אבל העלייה בגובה פני הים בעקבות זרימת מי הפשרת הקרח הייתה קבועה.
ב-2003, משרד הערכת הרשת (ONA) של משרד ההגנה של ארצות הברית התבקש לבצע מחקר על ההשפעות הסבירות והפוטנציאליות של שינויי האקלים המודרניים.[21] המחקר, שנערך בראשות ראש ה-ONA אנדרו מרשל, השתמש באירוע ה-8200 כמודל עבור שינויי אקלים פוטנציאליים, מפני שאירוע ה-8200 היה חלופת ביניים בין יונגר דרייס לעידן הקרח הקטן, המתון יותר.[22]
השפעות האירוע על המזרח התיכון וצפון אפריקה
תנאיים יבשים יותר נצפו בצפון אפריקה ומזרח אפריקה. הוצע ששני האזורים סבלו מחמש מאות שנים של בצורת כללית. במערב אסיה, ובמיוחד, במסופוטמיה, האירוע גרם לכ-300 שנים של מדבור והתקררות אזורית, שאולי סיפק את הכוח הטבעי לחקלאות ההשקיה המסופוטמית ולייצור עודף, שהיו חיוניים להקמת המעמדות המוקדמים ולחיים העירוניים.[דרוש מקור] עם זאת, קשה לקשר בין שינויים שהתרחשו במשך מאות שנים באותה תקופה בערך ובין אירוע פתאומי ספציפי שנמשך כמאה שנים, כפי שתועד באופן ברור מאוד בשכבות הקרח בגרינלנד.
בפרט, בתל סבי אבייד שבסוריה, נצפו שינויים תרבותיים משמעותיים בסביבות 6200 לפנה"ס, אם כי היישוב לא ננטש באותה העת.[23]
בתולדות ארץ ישראל, האירוע מקביל בקירוב לתחילת התקופה הנאוליתית הקראמית שהתאפיינה בשינויים באורח החיים כמו שימוש נרחב בכלי חרס ובבקר וחזירמבויתים.[24] יישובים רבים ננטשו באותה העת, לצד צמיחת מספר כפרים גדולים כמו שער הגולן. הוצע שתהליכים אלו, המסמנים את המעבר מהתקופה הנאוליתית הקדומה למאוחרת בארץ ישראל, קשורים לארגון מחדש של החברה והכלכלה לאור ההתייבשות וההתקררות האקלימית.[25]
Acosta; et al. (2018). "Climate change and peopling of the Neotropics during the Pleistocene-Holocene transition". Boletín de la Sociedad Geológica Mexicana. 70 (1): 1‒19. doi:10.18268/BSGM2018v70n1a1.
^ 12Kobashi, T.; et al. (2007). "Precise timing and characterization of abrupt climate change 8,200 years ago from air trapped in polar ice". Quaternary Science Reviews. 26 (9–10): 1212–1222. Bibcode:2007QSRv...26.1212K. doi:10.1016/j.quascirev.2007.01.009.
^Zoller, Heinrich (1960). "Pollenanalytische Untersuchungen zur Vegetationsgeschichte der insubrischen Schweiz". Denkschriften der Schweizerischen Naturforschenden Gesellschaft (בגרמנית). 83: 45–156. ISSN0366-970X.
^Nesje, Atle; Dahl, Svein Olaf (2001). "The Greenland 8200 cal. yr BP event detected in loss-on-ignition profiles in Norwegian lacustrine sediment sequences". Journal of Quaternary Science. 16 (2): 155–166. Bibcode:2001JQS....16..155N. doi:10.1002/jqs.567.
^Alley, Richard B.; Ágústsdóttir, Anna Maria (2005). "The 8k event: cause and consequences of a major Holocene abrupt climate change". Quaternary Science Reviews. 24 (10–11): 1123–49. Bibcode:2005QSRv...24.1123A. doi:10.1016/j.quascirev.2004.12.004.
^Sarmaja-Korjonen, Kaarina; Seppa, H. (2007). "Abrupt and consistent responses of aquatic and terrestrial ecosystems to the 8200 cal. yr cold event: a lacustrine record from Lake Arapisto, Finland". The Holocene. 17 (4): 457–467. Bibcode:2007Holoc..17..457S. doi:10.1177/0959683607077020.
^Ljung, K.; et al. (2007). "South Atlantic island record reveals a South Atlantic response to the 8.2kyr event". Climate of the Past. 4 (1): 35–45. doi:10.5194/cp-4-35-2008.
^Ehlers, Jürgen; Gibbard, Philip L. (2004). Quaternary Glaciations – Extent and Chronology. Part II: North America. Amsterdam: Elsevier. pp. 257–262. ISBN978-0-444-51592-6.
^Li, Y.-X.; Renssen, H.; Wiersma, A. P.; Törnqvist, T. E. (2009-08-28). "Investigating the impact of Lake Agassiz drainage routes on the 8.2 ka cold event with a climate model". Clim. Past. 5 (3): 471–480. doi:10.5194/cp-5-471-2009. ISSN1814-9332.
^Li, Yong-Xiang; Törnqvist, Torbjörn E.; Nevitt, Johanna M.; Kohl, Barry (2012). "Synchronizing rapid sea-level rise, final LakeAgassiz drainage, and abrupt cooling 8,200 years ago". Earth and Planetary Science Letters. 315–316: 41–50. Bibcode:2012E&PSL.315...41L. doi:10.1016/j.epsl.2011.05.034.
^Bar-Yosef, O. (2019). The “8200 cal BP Cold Event” in the Levant. In: Concluding the Neolithic: The Near East in the Second Half of the Seventh Millennium BCE, 1, 17.
Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!