אימפריה (באנגלית: Imperia ) היא עיר חוף וקומונהבמחוזליגוריה, איטליה. היא בירת נפת אימפריה, ומבחינה היסטורית היא הייתה בירת נפת אינטליה בליגוריה. בניטו מוסוליני הקים את העיר אימפריה ב-21 באוקטובר 1923 על ידי איחוד של פורטו מאוריציו ואונליה (Oneglia), עם עוד קומונות כפריות שמסביב.
אימפריה ידועה בגידול וטיפוח פרחים וזיתים ומהווה יעד קיץ פופולרי לתיירים. הבריכה המקורה "Piscina Felice Cascione" שבעיר אירחה אירועי ספורט מים לאומיים ובינלאומיים רבים.
היסטוריה
ציור של פורטו מאוריציו מתחילת המאה ה-19.
ייתכן שהמקור של שמה של אונליה, בהתיישבות הטרום-רומית Pagus Unelia, על גבעת Castelvecchio, שהייתה ככל הנראה אחד השטחים הכבושים על ידי הליגורים. השם Ripa Uneliae, הוא שמו של כפר הנמצא על חוף הים למרגלות הגבעה. אונגליה המודרנית הוקמה באתר הנוכחי שלה בסביבות שנת 935 לספירה, לאחר שנהרסה על ידי הסרצנים; בשנת 1100 הכפר הפך למחנה של כנסיית אלבנגה. ב-1298 הפכה אונגליה לחלק מהארמון של משפחת דוריה של ג'נואה; האדמירל אנדריאה דוריה (1466–1560) נולד בעיר. בני הזוג דוריה מכרו את העיירה לאמנואלה פיליברט, דוכס סבויה ב-1576, והעיר אונגליה נותרה למעשה מובלעת סבוירית ברפובליקה של ג'נואה עד לאיחוד איטליה, אף על פי שהיא הייתה בקו החזית במלחמות בית סבויה; היא נכבשה ב-1614 וב-1649 על ידי הספרדים וב-1623 וב-1672 על ידי הג'נואים. ב-1692 היה על העיר להדוף מתקפה של כח צבאי צרפתי; בשנים 1744–45 העיר נכבשה שוב על ידי הספרדים, ובשנת 1792 הופצצה ונשרפה על ידי הצרפתים.[3]
פורטו מאוריציו היה יישוב ונמל רומי, בשם Portus Maurici, שנמצא במסלול הימי האנטוניני. [4] שם היישוב כנראה עבר אינטרפולציה בכתבי יד של המאה השלישית, מכיוון שהוא נקרא על שמו של מוריס הקדוש, מנהיג לגיון התבאן (אנ') שלא ניתן היה להנציח אותו עד האימפריה הנוצרית של המאה הרביעית. [5] היישוב והנמל הפכו לנמל ביזנטי לאחר המלחמות הגותיות של המאה ה-6, ולאחר מכן עבר למסדר בנדיקטוס הקדוש והיה כפוף לרוזנות טורינו במאה ה-11. בוניפאסי מקלבסנה מכר את העיירה לרפובליקה של ג'נואה ב-1288 [6] בתמורה לתשלום שנתי, כחלק מהתרחבותה של ג'נואה למערב ליגוריה. בשנת 1354 היישוב הפך למקום מושבו של הכומר הג'נואי של הריביירה המערבית.[3] העיירה שגשגה אף על פי שהשליטה בג'נואה עברה בין הצרפתים, דוכסות מילאנו והספרדים. במהלך מלחמות נפוליאון, נפוליאון בונפרטה עצמו עצר ללילה בפורטו מאוריציו ובילה את הלילה בפאראסיו בקומה השלישית של פאלאצו לאוואניה. בקונגרס של וינה בשנת 1815, היישוב הוענק לממלכת סרדיניה, לפני שצורף לבסוף לאיטליה המאוחדת ב-1861.
מוסוליני הקים את העיר אימפריה ב-21 באוקטובר 1923 על ידי האיחוד של פורטו מאוריציו, אונגליה וקומונות הכפרים שמסביב .
כלכלה
כלכלת אימפריה מבוססת על תיירות, תעשיית מזון (שמן זית ופסטה), חקלאות מתמחה של מטעי זיתים וטיפוח פרחים בחממות ועל פעילות מסחר ונמל. תיירות חוף הים מהווה נדבך חשוב בכלכלת העיר אימפריה.
גאוגרפיה
אימפריה מורכבת משני הרבעים ההיסטוריים פורטו מאוריציו ואונגליה, השוכנים משני צדי הנהר אימפרו (אנ') שנותן את שמו לעיר.
פורטו מאוריציו ממוקמת על חצי אי ממערב לנהר ומשתרע לאורך קו החוף. זהו הרובע העשיר והססגוני ביותר של העיר, כלכלתו מתרכזת בתעשיית התיירות.
רובע אונגליה ( Inéja בליגורית) שוכן על המישור ממזרח לשפך הנהר אימפרו. באונגליה נמצא הנמל המודרני והמתועש מבין שני חלקי העיר. במרכז אונגליה שוכנת כיכר דנטה, שממנה יוצאים כמה מהכבישים הראשיים של העיר.
Calata Giovanni Battista Cuneo, רציף היסטורי שלאורכו מסעדות
Palazzo Municipale כיכר ההיסטורית בפיאצה דנטה
מונטרגזי
כנסיית סנטה מריה מג'ורה.
מקדש נוסטרה סיניורה דלה גרציה.
תחבורה
האוטוסטרדה דיי פיורי הכביש המהיר A10, חוצה את העמק על גבי ויאדוקט מעל אונגליה.
אימפריה נהנית מהכביש המהיר Autostrada A10, הידוע גם בשם L'Autostrada dei Fiori אשר עובר לאורך החוף הליגורי בין ג'נואה לונטימיגליה Ventimiglia הנמצאת על הגבול הצרפתי. הכביש חוצה את העיר על סדרה של ויאדוקטים גבוהים ומנהרות הרים מעל העמק. שני צמתים משרתים את העיר, אחד במערב קרוב לפורטו מאוריציו, ואחר במזרח מעל אונגליה. הכביש המהיר A10 מהווה גם חלק מהכביש האירופי E80 (אנ').
שירותי האוטובוסים ברחבי מחוז אימפריה מופעלים על ידי גוף התחבורה הציבורית Riviera Trasporti (RT). [9]
קו הרכבת ג'נואה-ונטימגליה עובר דרך אימפריה: העיר מונגשת על ידי תחנת הרכבת המרכזית של אימפריה, במסלול דו-מסילתי שנפתח ב-11 בדצמבר 2016. [10] התוואי הישן נבנה במקור ב-1872 ונסגר עם פתיחת התוואי היבשתי החדש; העיר מקבלת שירות משתי תחנות רכבת המשרתות את שני המרכזים של אימפריה. [11]
מסילת הרכבת החדשה בין ג'נואה לונטימגליה העוברת דרך העיר אימפריה
מסילת הרכבת הישנה שנסגרה עם פתיחת הקו החדש
אוכלוסייה
קצב גידול האוכלוסייה בעיר היה גדול עד פי ארבעה מיתר איטליה בשנים מ-1861 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20, ולאחר מכן קצב גידול האוכלוסייה ירד בלמעלה מ-25% בעשורים האחרונים. ירידה זו נגרמה ממספר גורמים, ביניהם תהליך עצירת התיעוש (המעבר לתיירות) שדחף תושבים רבים להגר מהעיר, וירידה כללית בלידות שאפיינה את ההיסטוריה הדמוגרפית האחרונה של איטליה.
התפלגות האוכלוסייה
התפלגות האוכלוסייה במחוז איפריה, צפיפות האוכלוסייה לשנת 2024 היא 180.9 תושבים לקילומטר מרובע. בין השנים 2022–2024 קצב שינוי האוכלוסייה עומד על 0.04% כמעט ללא שינוי.[12]
התפלגות האוכלוסייה באימפריה בין השנים 2024-1861[13]
19626
20049
20300
28155
34995
40670
41609
40706
39458
42322
42375
10,000
20,000
30,000
40,000
50,000
1861
1881
1901
1931
1961
1971
1981
1991
2001
2011
2024
התפלגות אתנית
על פי נתוני המכון הלאומי האיטלקי לסטטיסטיקה, נכון ל-31 בדצמבר 2023, היו באימפריה 7,534 אזרחים זרים, שהם כ-17.78% מכלל האוכלוסייה, [14] להלן החלוקה לפי לאום באחוזים מכלל האוכלוסייה בסדר יורד:
^Noted in William Smith, A Dictionary of Greek and Roman Geography, vol 2 1873:187, s.v. "Liguria"
^"Portus Maurici, dessen Name auf christliche Zeitalter hindeutet" (Konrad Mannert, Geographie der Griechen und Römen aus Ihren Schriften, Volume 9, Part 1 Book 3, 1823:276); Domenico Anfossi, De sacrarum reliquiarum cultu (1610) suggests a deformation of Maurorum Portus in a passage quoted extensively in Giuseppe Figari, Saggi cronologici della città del Porto-Maurizio 1810:13.
^An earlier notice in the continuator of Caffaro'sAnnals of Genoa, under the year 1204 and other years, is mentioned in Peter Wesseling's notices of the Antonine Itinerary, Vetera Romanorum itineraria, sive Antonini Augusti itinerarium (Amsterdam 1735:502) s.v. "Portus Maurici".
.jpg)
_mit_Porto_Maurizio_und_Oneglia_rechts.jpg)
