הילמר איליף עמנואל פטרסן נולד בכריסטיאניה כעת אוסלו, נורווגיה. הוא היה בנם של יון פטרסון (1814–1880) ואן מארי אנדרסן (1812–1887).[2]
הוא למד באקדמיה הלאומית הנורווגית לתעשייה ואמנות, בכריסטיאניה בין השנים 1866–1870. הוא נכנס לבית הספר לציור של יוהאן פרדריק אקרסברג בשנת 1869. הוא התאמן אצל קנוד ברגסליאן ומורטן מולר בסתיו 1870.
איליף פטרסון ערך כמה נסיעות לצרפת ולאיטליה. בשנת 1896 נסע לנורמנדי, שם צייר מספר נופים, ומצרפת נסע יחד עם משפחתו לרומא בשנת 1897. בשנת 1903 ביקר פיטרסן שוב באיטליה וברפאלו ליד גנואה, צייר בסגנון אימפרסיוניסטי מוטיב חורף בדרום. במהלך פירוק האיחוד בין שוודיה לנורווגיה בשנת 1905 הוזמן פטרסון לתכנן את סמל החדש של נורווגיה.
בשנותיו המאוחרות פטרסון נסע בכל נורווגיה כדי לצייר נופים. הוא ערך כמה ביקורים בסקוגסטאד בוואלדרס, שם קיבל השראה במיוחד מנוף ההרים הגדול. בשנים 1920–1921 ערך את נסיעתו האחרונה לפרובאנס שם צייר כמה נופים של הכפרים הקטנים על הגבעות שבין ניס לקאן.
קריירה
פטרסון פרץ את פריצתו כצייר במינכן עם ציור ההיסטורי "כריסטיאן השני חותם על גזר דין המוות של טורבן אוקס" (1876) שנרכש על ידי החברה ההיסטורית בשטוטגרט. במינכן הוא צייר גם את אחד מציוריו הגדולים ביותר, מזבח הצליבה (נעלם) לכנסיית יוהנס באוסלו שנהרסה בשנת 1928. מאוחר יותר צייר תשעה ציורי מזבח נוספים (1908– 1909) בכנסיית אולרן באוסלו.[4]
פטרסון מפורסם גם בזכות הדיוקנאות שלו. במינכן הוא צייר כמה מהדיוקנאות הטובים ביותר שלו, של חבריו האמנים כמו הרייט באקר והנס היירדאהל ושל הציירים הגרמנים אנטון וינדמאייר ואדולף היינריך לייר. הוא צייר את הנסיכה אנה אליזבת ראוס בארמון שלייז (שלוס שלייז) בגרא במהלך 1878.
לאחר מות רעייתו הראשונה ניקולין בשנת 1882, פטרסן ביקר בסקגן בדנמרק יחד עם קבוצה של ידידיו אמנים דנים, שוודים ונורווגיים. בקיץ 1883. בסקגן צייר פטרסון כמה מנופיו הטובים כמו ערב קיץ בסקגן (1883). בקיץ 1884 נשאר פטרסן בסנדו, אי קטן בפיורד אוסלו, שם צייר כמה גרסאות לערב הקיץ, סנדו. ציורים אלה עם אישה מהורהרת היושבת בחזית השפיעו על הצייר הנורווגי המפורסם אדוורד מונק בציוריו "המלנכוליה" המאוחרים.[2]
במהלך ביקור בוונציה בשנת 1885 יחד עם הצייר הנורווגי פריץ תאולוב, צייר פטרסן כמה מציוריו האימפרסיוניסטיים ביותר, כמו התעלה הגדולה. ציורים אלה מושפעים בבירור מציירים צרפתים, במיוחד מאנה ומונה.
איליף פטרסון, כריסטין השני חותם על פסק הדין
עם חזרתו לנורווגיה בשנת 1886, צייר פטרסון את ציורו המפורסם ביותר, "ערב קיץ ונוקטורן" (1887). ערב קיץ הוצג בתערוכות רבות מחוץ לנורווגיה, ביניהן תערוכת "האור הצפוני" באמריקה בשנים 1982–1983.
פטרסון המשיך לצייר דיוקנאות של נורווגים מפורסמים, בהם הסופרים אלכסנדר קילנד (1887), ארנה גרבורג (1894) את הנריק איבסן (1895), צייר כבר בשנת 1875. הוא גם צייר דיוקן את המלחין הידוע אדוורד גריג בשנת 1893.
פטרסון זכה להצלחה בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1889 עם דייגי הסלמון. אחריו הוצגו ציורי נוף ומוטיבים של דייגי סלמון בג'ארן שבדרום נורווגיה, שם שהה פטרסון בקיץ בכפר הקטן סלה.[5]
בשנות ה-90 של המאה ה-19 פטרסון עשה כמה ציורים שהושפעו מהאימפרסיוניזם, החשוב ביותר הוא "סאנשיין, קלווייה" (1891). ציור זה גרם למבקר האמנות השוודי אריק וטרגרן להשוות את פטרסן עם האימפרסיוניסט הצרפתי ברטה מוריסו.
בהשראת האמנות הסימבוליסטית והפרה-רפאליטית צייר פטרסון סדרת תמונות עם מוטיבים של אגדה צרפתית מימי הביניים (1905–1907), עבור המוציא לאור ויליאם ניגארד. הוא צייר סדרה נוספת המבוססת על שיר עם עממי נורווגי (1911), עבור אל הספנות יורגן ברדר סטנג. הוא גם צייר את האירוע ההיסטורי כאשר המלך כריסטיאן השני חתם על צו המוות של טורבן אוקס בשנים 1874–1876. המלכה מתוארת יושבת בצד שמאל של המלך, מפצירה בו ומנסה להציל את טורבן אוקס.[6]
חיים אישיים
איליף פטרסון התחתן לראשונה בשנת 1879 עם אינגר בירגיט ססילי ניקולין באצ'ה ראבן (1850–1882), בתו של האלוף יוהאן גיאורג בול גרם (1809–1873). לאחר שאשתו נפטרה הוא התחתן בפעם השנייה בשנת 1888 עם פרדריקה מגדלנה קילנד (1855–1931), בתו של סגן מפקד ייקוב קילנד (1825–1889).
.jpg)
