איידין (נקראה בעבר Güzelhisar; בטורקית: Aydin; ביוונית : Τράλλεις) היא העיר המרכזית בנפת איידין שבמחוז הים האגאי בטורקיה. העיר ממוקמת בלב העמק התחתון של נהר בויוק מנדרס בעמדת שליטה על האזור המשתרע מהעמק ועד לחוף הים. העיר מהווה את החלק האורבני של מחוז אפלר. בשנת 2022 מנתה אוכלוסיית העיר 259,027 בני אדם.
העיר איידין ממוקמת לאורך אזור שהיה מפורסם בפוריותו ובפרודוקטיביות שלו מאז ימי קדם. תאנים נותרו היבול הידוע ביותר במחוז, לצד מוצרים חקלאיים אחרים הגדלים בה.
בין איידין לאיזמיר מחבר כביש מהיר בן שישה נתיבים. הנמל השני בגודלו של טורקיה נמצא במרחק של פחות משעה ממנה, ונמל התעופה הבין-לאומי איזמיר אדנאן מנדרס ממוקם לאורך הכביש שבין שתי הערים. נמל התעופה איידין, הקטן יותר, ממוקם מספר קילומטרים מדרום-מזרח לאיידין. אזור איידין גם היה חלוץ בהכנסת מסילות הברזל לטורקיה במאה ה-19, ועדיין יש בו את רשת הרכבות הצפופה ביותר במדינה.
במחוז איידין מרוכזים מספר אתרים היסטוריים ידועים בינלאומיים וכן מרכזי תיירות מפורסמים.
אטימולוגיה
במקורות יווניים עתיקים, שמה של העיר נקרא אנתיאה (Ανθέα או Ευανθία). בתקופה הסלאוקית היא קיבלה את השם אנטיוכיה (ביוונית: Αντιόχεια). בתקופות אחרות היא נקראה גם סלאוקיה עד מאאנדרום (Σελεύκεια επί του Μαιάνδρου) וארינינה (Ερυνίνα). בתקופה הרומית והביזנטית העיר הייתה ידועה כ-טראלס (בלטינית) או טראליס (Τράλλεις ביוונית עתיקה), והייתה אחת הערים האגאייות הגדולות ביותר בעת העתיקה. יש אינדיקציה לכך שבעבר העיר נשאה את השם צ'ארקס (Χάραξ), אך ייתכן ששם זה היה שייך לאכראקה.
לאחר לכידת העיר הראשונה על ידי הטורקים תחת שלטון הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה הם כינו אותה בתחילה בשם גוזלהיסר (Güzelhisar), שפירושו "הטירה היפה". מאוחר יותר השתלטו על העיר טורקים מהאידינים, שאדמותיהם השתרעו לכיוון צפון, שקראו לה על שם שושלת האידינים - "Aydın" שפירושו "צלול, נאור" בטורקית, ובאבולוציה מובהקת של המונח, פירושו "אותיות, משכיל, אינטלקטואלי" בטורקית מודרנית.
אף על פי כן, השם גוזלהיסר שימש גם במהלך המאות הראשונות של הממשל העות'מאני בטורקיה, לעיתים קרובות מתועד בצורת תואר, כ"גוזלהיסר של איידין" אך השם איידין הועדף יותר ויותר. השם הטורקי הקדום מצא את דרכו גם לאוצר המילים של הסחר הבינלאומי עד סוף המאה ה-18 לפחות, וצורותיו המשונות ג'וסלאסר (Joselassar) ואפילו ג'וסף לאסט (Joseph Lasat) שימשו לתיאור סוג כותנה משובח ומבוקש מאד שיוצר באותו אזור.
היסטוריה
עתיקות
העיר העתיקה טראלס באיידין.
לפי ההיסטוריון סטראבון, העיר טראלס נוסדה על ידי הארגיבים והטראליאנים. יחד עם שאר ממלכת הלידיה נפלה העיר לידי האימפריה הפרסית. לאחר הצלחתה נגד אתונה במלחמה הפלופונסית, ספרטה ביקשה ללא הצלחה לקחת את העיר מידי הפרסים, אך בשנת 334 לפני הספירה, טראלס נכנעה לאלכסנדר מוקדון ללא התנגדות. הגנרל של אלכסנדר אנטיגונוס החזיק בעיר משנת 313 עד 301 לפנה"ס, ומאוחר יותר החזיקו הסלאוקים בעיר עד שנת 190 לפנה"ס, כאשר היא נפלה בידי פרגמון. מ-133 עד 129 לפנה"ס, העיר תמכה באריסטוניקוס מפרגמון נגד הרומאים. לאחר שהרומאים הביסו אותו, הם שללו את זכותה של העיר להטביע מטבעות.
לתקופה מסוימת טראלס הייתה מנזר תחת הרפובליקה הרומית, אך העיר אפסוס השתלטה מאוחר יותר על תפקיד זה. העיר נכבשה על ידי המורדים במהלך המלחמה המיתרידטית שבמהלכה נהרגו תושבים רומים רבים. טראלס סבלה מאוד מרעידת אדמה בשנת 26 לפני הספירה. אוגוסטוס סיפק כספים לבנייתה מחדש, ולאחר מכן העיר הודתה לו בכך ששינתה את שמה לקיסריה.
סטרבו מתאר את העיר כמרכז מסחר משגשג, והוא מפרט את תושביה המפורסמים של העיר, כולל פיתודורוס (יליד ניסה), והנואמים דמסוס סקומברוס ודיוניסוקלס. כמה מאות שנים מאוחר יותר, אנתמיוס מטראלס, אדריכל האיה סופיה בקונסטנטינופול, נולד בטראלס.
הנצרות והתקופה הביזנטית
ההיסטוריון פוליביוס מזכיר את העיר במכתב מאת איגנטיוס הקדוש מאנטיוכיה שנשלח לכנסייה בטראלס. העיר התנצרה רשמית, יחד עם שאר חלקי קאריה, לאחר התנצרות האימפריה הרומית על ידי קונסטנטינוס. בין הבישופים הרשומים: הרקלאון (431), מקסימוס (451), אורניוס (553), מיירון (692), תיאופילקטוס (787), תיאופנס ותאופיסטוס שניהם מהמאה התשיעית וג'ון (1230). הכנסייה הקתולית כוללת את הבישופות הזו ברשימת המועצות הטיטולריות שלה כטראלס באסיה, ומבדילה אותה מטראלס בלידיה. היא לא מינתה בישוף חדש לכנסים המזרחיים הללו מאז מועצת הוותיקן השנייה.
לאחר קרב מנצ'יקרט בשנת 1071, כשהאימפריה הביזנטית הייתה בכאוס אזרחי, הסלג'וקים כבשו את טראלס בפעם הראשונה, אך אלכסיוס הראשון קומננוס כבש מחדש את העיר עבור ביזנטיון במחצית השנייה של המאה האחת-עשרה.
עד המאה ה-13, העיר הייתה חרבה. בשנת 1278, החליט אנדרוניקוס השני פלאיולוגוס לבנות ולאכלס אותה מחדש, ואז שונה שם העיר לאנדרוניקופוליס או פלאיולוגופוליס, במטרה להוות מעוז נגד פלישה טורקית לאזור. הוא בנה מחדש את חומות העיר ויישב בה 36,000 אנשים מהאזורים הסמוכים. מדיניות ההתיישבות הביזנטית של המאה ה-13 לאורך עמק המונדרים כללה באופן מיוחד את הקומאנים הטורקים. עם זאת, ההתקפות הטורקיות התחדשו זמן קצר לאחר מכן. העיר הייתה במצור, ומחוסר אספקה וגישה למים, נכבשה על ידי הנסיכות הבייליקית בשנת 1284. העיר ספגה הרס רב וחלק מתושביה נטבחו. למעלה מ-20,000 תושבים נמכרו כעבדים.
התקופה הטורקית והעות'מאנית
תחת שלטונו של מנשה (אנ'), שאדמותיו השתרעו לכיוון דרום, שונה שמה של העיר לגוזלהיסר (Güzelhisar) שפירושו "טירה יפה". מאוחר יותר נשלטה העיר על ידי האידינים, שהפכו אותה לאחד מהיישובים העיקריים שלהם, אך לא לבירתם.
הבייליק של איידין נוסד באזור בשנת 1307, והם שלטו באדמות שמצפון לנהר בויוק מנדרס עד וכולל איזמיר. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-14, האידינים היו פעילים, כמו העות'מאנים, בלחצים על האיים והאדמות שממערב לאנטוליה, והם גרמו לקשיים רבים לתלות הביזנטית והלטינית בים האגאי וביבשת יוון. הנסיכות נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית העולה, זמן קצר לפני קרב אנקרה בין העות'מאנים לטמרלן ב -1402. לבסוף העות'מאנים כבשו אותה ב-1425.
איידין הפכה לחלק ממחוז אנטוליה של האימפריה העות'מאנית, עד שנת 1827 אז הפכה למושבה שהועברה לאיזמיר בשנות ה-40 של המאה ה-19, ועם ביטול האיילטים במסגרת הרפורמות המנהליות של 1864, הפכה איידין לסנג'ק של הווילאיט.
במאה ה-19 איידין המשיכה ליהנות ממיקומה במרכז עמק מנדרס הפורה, ואוכלוסייתה גדלה. באותה תקופה, מלבד תאנים ושמן זית, שהיו הגידולים המסורתיים של האזור, גדלה חשיבותה של הכותנה, כאשר משקיעים אירופאים רבים חיפשו מקורות כותנה חלופיים בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית.
