לאיוון וטניה קצ'רובסקי היה לקוח יהודי, מכל כץ, שהתגורר בכפר הסמוך לקוסטניו, בריוחוביצ'י. מכל נהג לקנות מהם מצרכים חקלאיים לגידול בקר. היחסים העסקיים בין משפחת קצ'רובסקי למשפחת כץ הפכו ליחסי ידידות. ב-1942, כאשר הגרמנים הורו לכל יהודי בריוחוביצ'י לעזוב את בתיהם ורכושם ולעבור לגטו בעיר הסמוכה פרזמישלני, איוון הציע למכל להחביא את אחד מארבעת ילדיו. קלמן בן העשרים היה הבן שנבחר. מכל ושתי אחיותיו של קלמן עברו לגטו בעוד שאם המשפחה והאח הבכור ליבר, הוסתרו אצל איכרים אחרים בקוסטניו ולאחר מכן עברו ליער הסמוך. קצ'רובסקי וקלמן ניצלו את הלילה על מנת לחפור בור מתחת לדיר החזירים הסמוך לבית המשפחה וכיסו אותו בקש, עצים וצואה. קלמן הועבר למחסה זה ושם התגורר במשך שנתיים וחצי. איוון, טניה וארבעת ילדיהם, דאגו לצרכיו של קלמן. במשך שעות היום היה קלמן מתחבא בבור בדיר החזירים או מבלה את זמנו באסם, כשטניה מביאה לו שלוש ארוחות ביום. בלילה קלמן היה יוצא מן הבור. לפעמים יצא לחצר הבית לרכב על סוסים ולעיתים נכנס לבית המשפחה שם שיחק עם ליאון - הצעיר מבין ארבעת הילדים, והקשיב לרדיו. קצ'רובסקי הכין לקלמן מקום לינה נוסף בעליית הגג של האורווה, בתוך ערימות הקש, מקום נוח יותר מהבור הקטן מתחת לדיר החזירים.
מאוחר יותר, מכל אביו של קלמן ואחיותיו, ברחו מהגטו. מכל מצא מסתור אצל אחד האיכרים והאחיות ברחו ליער. אמו ואחיו של קלמן, הצטרפו גם הם אליהן. ביער מצאה משפחת כץ בונקר ושם הסתתרו. בחורף הקר אחת האחיות - שרה, לא יכלה לשהות בבונקר וליבר ליווה אותה לדיר החזירים בו התחבא קלמן, שם שהתה ללא ידיעת בני משפחת קצ'רובסקי, כשקלמן חולק עימה את מזונו. כעבור שישה חודשים שרה חזרה לבונקר ביער. במשך התקופה הזו יכלה משפחת כץ להישאר בקשר שבועי דרך איוון קצ'רובסקי. כל שבוע היה קצ'רובסקי הולך לפרזמישלני על מנת לשמוע על המצב באזור ולוקח איתו מעט אוכל לאביו של קלמן, מכל.
בכל הזמן בו התחבא קלמן אצל איוון ביקרה המיליציה האוקראינית אצלו בצורה קבועה וערכה בדיקות במטרה למצוא יהודים. כל פעם היה איוון עונה לראש המיליציה שאין אצלו יהודים ואף העמיד פנים שלא ראה יהודים כבר זמן רב.
לקראת יולי1943, כאשר כל היהודים שלא מצאו מקום מסתור כבר חוסלו על ידי הגרמנים או בידי המיליציות האוקראיניות, בני הכפר קוסטניו התחילו לחשוד במשפחת קצ'רובסקי שהם מחביאים מישהו. קצ'רובסקי הכחיש את החשד מכל וכל אך בשבוע הראשון של אוגוסט 1943 הגיע הסולטיס, ראש הכפר, לקצ'רובסקי על מנת להזהירו כי למחרת המשטרה האוקראינית מתכוונת לבצע חיפוש אחר יהודים בכל בית בכפר כולל ביתו של קצ'רובסקי. ראש הכפר ביקש מקצ'רובסקי לוודא שאין בביתו יהודים על מנת לא לסכן את חייו וחיי משפחתו. קצ'רובסקי סיפר לקלמן על השיחה וביקש ממנו לקבל החלטה - האם להישאר בדיר החזירים או לברוח למשך מספר ימים ליער. בעדותו סיפר קלמן על השיחה כך: "הוא (קצ'רובסקי) היה מאוד לחוץ, מעשן סיגריה אחרי סיגריה, והוא אמר לי: 'תראה, אני לא אגיד לך מה לעשות, כי אם משהו יקרה לך זה יהיה על מצפוני למשך כל חיי.", כץ הוסיף: "הוא (קצ'רובסקי) ידע בבירור כי אם אני אתפס אז משפחתו וחייו יהרסו וכל רכושם יישרף".[1]
קלמן החליט להישאר. קצ'רובסקי שלח את משפחתו לשדה מוקדם בבוקר, על מנת שלא ייפגעו אם קלמן ימצא במהלך החיפושים. שני סוכני גסטפו ומספר שוטרים אוקראינים אכן הגיעו ביום המחרת וערכו חיפוש בכפר כולו ובשטחם של משפחת קצ'רובסקי, שכלל חמישה מבנים. קלמן הסתתר בערימת הקש באורווה כאשר הוא שמע צעקות באוקראינית ובגרמנית בחוץ ואף ראה מהחלון את הסוכנים מדברים עם אחד השכנים. שלושה אוקראינים פרצו לאורווה בשעה שהגרמנים חיפשו בבית. קלמן תיאר את החיפוש של האוקראינים באורווה כך: "האוקראינים חיפשו בכל מקום. כאשר הם התחילו להוריד את הקש ממקום המסתור שלי באורווה, חשבתי שהם כבר ראו אותי. אחד מהם התקרב אליי כל כך שיכולתי לראות את ידו מול עיניי. קברתי את ראשי בקש ועצרתי את נשמתי אבל האוקראיני עצר מסיבה כלשהי. מספר רגעים מאוחר יותר קרא אחד האוקראינים לחבריו 'Tut Zydiw nema' (אין כאן יהודים) והם יצאו".[2] קלמן לא נמצא אך אחד עשר יהודים שהתחבאו בבתי הכפר נמצאו והוצאו להורג ביער יחד עם מי שניסו להחביאם. בספטמבר 1943 הגיע מכל - אביו של קלמן לבקר אותו. מכל שהתחבא אצל איכר פולני בקוסטניו, נאלץ לברוח ממקום מסתורו מפני שהפולנים נרדפו גם הם על ידי האוקראינים. איוון הציע למכל להצטרף למקום המסתור של קלמן. במרץ1944גיטל - אמו של קלמן התדפקה אף היא על דלת ביתה של משפחת קצ'רובסקי. גיטל, נשארה השורדת האחרונה מקבוצה של 74 יהודים שהתחבאו בבונקרים ביער הסמוך לאחר פשיטה של המיליציות האוקראיניות. בין הנספים היו אחיו ואחיותיו של קלמן. מכל, גיטל וקלמן כץ המשיכו להסתתר אצל משפחת קצ'רובסקי עד שחרורם בידי הצבא האדום ביולי 1944.[3]
הנצחת פעילותם של איוון וטניה קצ'רובסקי בגן חסידי אומות העולם במוזיאון יד ושם.
לאחר המלחמה
משפחת כץ עברה לצ'כוסלובקיה ואז לאוסטרליה ב-1948/49 אך שמרה על קשר הדוק עם מציליהם, ילדיהם ונכדיהם. קלמן כץ המשיך בקביעות לשלוח להם מתנות וחבילות. בתחילת שנות ה-60 הציע קלמן למשפחת קצ'רובסקי להגר לאוסטרליה ואף קנה להם כרטיסי טיסה וחווה חדשה. איוון סירב בטענה כי הוא כבר זקן ואין ביכולתו ללמוד את השפה האנגלית ולהשתלב בחברה.[3]
הכרה והנצחה
ב-7 במרץ1983, יד ושם הכירו באיוון וטניה קצ'רובסקי כחסידי אומות העולם. עם זאת, בשל חוסר הקשרים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל לברית המועצות באותן השנים, המדליה והתעודה הוענקו לנכדם של איוון וטניה שגם שמו הוא איוון, לאחר פטירתם רק ב-1994 בקייב.[4]
לקריאה נוספת
The Path of the Righteous: Gentile Rescuers of Jews During the Holocaust, Mordechai Paldiel.
