בשנת 2015 זכה לפרסום בישראל ובחו"ל לאחר שטיפל בנער שנפצע בפיגוע[2][3][4] ובשנת 2017 השיא משואה ביום העצמאות[5]
ביוגרפיה
נולד לסלימאן ועאיישה עיד, ולו שמונה אחים. למד בתיכון העירוני-ערבי בנצרת במגמה ביולוגית. לאחר שסיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים במתמטיקה ופיזיקה (בשנת 1972) פנה ללימודי רפואה (סיים בשנת 1978).
בשנים 1979–1980 עשה את הסטאז' בבית החולים הדסה.
בשנים 1987–1989 שימש כעמית קליני בכירורגיה של השתלות במאיו קליניק, שבמינסוטה, ארצות הברית ובשנת 1989 כרופא מבקר ביחידת ההשתלות של בית הספר לרפואה באוניברסיטת פיטסבורג, שבפנסילבניה, ארצות הברית. בשנת 1989 הפך למרצה מטעם הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, חזר לעבוד בבית החולים הדסה ומאז כיהן שם בספר תפקידים: רופא בכיר ואחראי על יחידת ההשתלות (1989–1993), רופא ראשי במחלקה כירורגית וביחידת ההשתלות (1995-1993), מנהל מדור בפועל במחלקה כירורגית וביחידת ההשתלות, ברוטציה (2000-1995), ראש יחידת ההשתלות במחלקה לכירורגיה (קיבל את המינוי בשנת 2000). ניהל את המחלקה הכירורגית בבית החולים הדסה הר הצופים מ-2008 ועד 2018 (החליף בתפקיד את פרופ' הרברט פרוינד).
בשנת 1996 הביא לטיפול בישראל ילדים מבוסניה שנפצעו במלחמת האזרחים. בשנת 1998 התמנה לפרופסור חבר לכירורגיה באוניברסיטה העברית.
פרופ' עיד מדריך סטודנטים בבתי-החולים בבתי החולים בירושלים. תחומי העניין המקצועיים שלו הם: חינוך רפואי, כירורגיה של השתלות, כירורגיה של ניתוחי גסטרואנטרולוגיה, לבלב ודרכי מרה. עבר ההתמחות בכירורגיה והשתלמויות בכירורגיה מקרו־וסקולרית, לפרסקופיה.
בשנת 2017 הדליק משואה ביום העצמאות[6], דבר שעורר ביקורת בקרב חלק מהמגזר הערבי[7][8].
אב לחמישה ילדים, ארבעה מאשתו הראשונה ועוד בת מאשתו הנוכחית, לומניצה (לו). לומניצה היא נוצרייה מרומניה, רופאה מרדימה בבית החולים הדסה עין כרם[9].
מלגות, מענקים, פרסים והוקרה
קיבל מלגה שנתית לסטודנטים מצטיינים במהלך שנות לימודי הרפואה (1973–1979)
זכה בפרס ע״ש שוסקין לסטודנט המצטיין בכירורגיה (1977)
זכה במענק מחקר של קרן המחקר המשותפת של האוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי הדסה (1985)
קיבל את אות המופת לרופא של האגודה לרפואה ומשפט (2000)[10]
