אזור עבר קרקוראם (בסינית: 喀喇昆仑 走廊, בפין-יין: Kālǎkūnlún zǒuláng, בהינדי: शक्सगाम, באורדו: شکسگام, ברוסית: Долина Кырчинбулака), הידוע גם בשם שאקסגם או דרך שאקסגם, הוא שטח של יותר מ מצפון לקארקוראם, כולל עמק השקסאם וראסקאם (עמק נהר הירקנד). האזור מנוהלת על ידי הרפובליקה העממית של סין כחלק ממחוז המיסקורגן שלה במחוז האוטונומי שינג'יאנג, אך היא נחשבה על ידי פקיסטן כחלק מקשמיר עד להסכם סין-פקיסטן משנת 1963. הודו טוענת לבעלות על השטח ומהווה על פי החוק ההודי חלק משטח האיחוד של לדאק.
מרבית השטח מורכב מעמק שאקסגאם והופעל בעבר כחלק משייגר, מחוז (לשעבר תהיל) באזור בולטיסטן. קרקע פולו בשקסגאם נבנתה על ידי משפחת רויאל של אמאצ'ה של שיגר, והראג'ות של שיגר נהגו להזמין את אמירי חוטן לשחק שם פולו. מרבית שמות ההרים, האגמים, הנהרות והמעברים נמצאים בבולטי / לדאצ'י, מה שמרמז על כך שארץ זו הייתה חלק מאזור בולטיסטן / לדאק במשך זמן רב.
השטח הוא אחד האזורים העוינים למחיה בעולם, עם כמה מההרים הגבוהים ביותר. הוא גובל על ידי הרי קון לון בצפון, ופסגות הרי קארקוראם מדרום, כולל פסגה רחבה, K2 וגאסטרברום, מדרום-מזרח הוא צמוד לשדה הקרב הגבוה בעולם באזור קרחון שיאשן שנשלט על ידי הודו.
היסטוריה
מבחינה היסטורית תושבי חונזה עיבדו שטחים מצפון לקרקורם ומיר מירזה תבע אזורים אלה כחלק משטחי הונזה. אזורים אלה כללו את עמק Raskam, צפונית לעמק שאקסגאם.
בשנת 1889 נערכה המשלחת הראשונה לעמק שאקסגאם על ידי אירופאי על ידי פרנסיס יוגוסבנד (שהתייחס לשקסגאם כ"אופראנג").
במרץ 1899 הציעו הבריטים, בפתק רשמי מסר קלוד מקדונלד לסין, גבול חדש בין סין להודו הבריטית. ההערה הציעה כי על סין לוותר על טענותיה לסובלים מעליונות על פני Hunza, ובתמורה על Hunza לוותר על טענותיה לרוב מחוזות Taghdumbash ו-Raskam. בפתק הציעו גבול שבאופן כללי עקש אחר סמל קרקארם הראשי המפריד את אפיקי נהר האינדוס ונהר הטארים, אך עם וריאציה לעבור דרך עמדת הונזה בדארווזה ליד מעבר שמשל הסינים לא הגיבו לפתק והממשלה ההודית מעולם לא חזרה לבקר את הגבול באותה צורה. קו מקדונלד שונה בשנת 1905 כך שיכלול בהודו אזור קטן ממזרח למעבר שמשל, כדי להציב את הגבול בקטע של נהר השקסאם.
במקביל, לאור "המשחק הגדול", בריטניה הייתה מודאגת מהסכנה של התפשטות רוסית כששושלת צ'ינג בסין נחלשה וכך אימצה מדיניות של תביעת גבול מצפון לנהר שקסאם. זה בא בעקבות קו שהציע סר ג'ון ארדאג בתזכיר בשנת 1897. גבול זה כלל את טענת "מיר חונזה" על עמק רסקאם. עם זאת, הממשל הבריטי מעולם לא התרחב מצפון לקו המים של קארקוראם.
משנת 1899 עד לעצמאות הודו ופקיסטן בשנת 1947, ייצוג הגבול במפות השתנה. בשנת 1926 חקר קנת מייסון וסקר את עמק השקסאם. בשנת 1927 ממשלת הודו הבריטית נטשה כל טענה לאזור שמצפון לקו מקדונלד, אך ההחלטה לא מצאה את דרכה למפות בריטיות. אולם בשנת 1959 פורסמו מפות סיניות המראות אזורים גדולים מערבית ודרומית לקו מקדונלד בסין. באותה שנה הודיעה ממשלת פקיסטן על נכונותה להתייעץ בשאלת הגבול.
מאז שנת 1947, הודו טוענת לריבונות על כל שטח המדינה העצמאית ג'אמו וקשמיר העצמאית שלפני 1947, וטוענת כי פקיסטן וסין אינן חולקות גבול משותף.
