ישנם מספר התנהגויות באכילת קשקשים. מספר מינים כמו השפמנוןNeotropius khavalchor, ניזון רק מקשקשים שנפלו מדגים אחרים כך שהוא חי ביחסי קומנסליזם עם הדגים עליהם הוא מתבסס. לעומתם דגים כמו הפיראניהCatoprion mento נוגסת בשיניה בדגים אחרים בגודלה וקורעת מהם בשר, עור וקשקשים. הם אינם מתים אך נפצעים מכך. האמנוןPerissodus microlepis מימת מלאווי מופיע בשני צורות, המתאימות לקריעת קשקשת הן מימינו של הקורבן והן משמאלו. מספר אוכלי קשקשת עוקבים אחרי קורבנם עד הרגע שהם יכולים לתקוף את קשקשיו וסנפיריו, לרוב סנפירי השת והזנב, מה שעוזר להם להימלט מקורבנם לאחר מכן. את הקשקשים הם אוספים בפיהם מהקרקעית. לעומתם כמה דגים מפתים את הקורבן עד שיתקרב לטווח תקיפה ואז קורעים במהירות מקשקשיו. כך ניזון למשל הקרנוןחקיין נקאי.
בדומה לטפילים אחרים הניזונים בדרך זו כמעט תמיד קטנים מהקורבנות שלהם ואינם הורגים אותם או אף פוצעים אותם קשה.
יתרונות וחסרונות
לתזונה זו מספר יתרונות: קשקשי דגים הם מקור מזון המכיל קרטין ואמייל, וכן עור ושכבת ריר העשירים בחלבונים ובסידן. קשקשי דגים הם גם מזון נפוץ יחסית באזורים בהם הרבה דגים והם קלים יחסית להסרה מאשר קריעת בשר, נוסף על כך שהם משקיעים אנרגיה ולחימה בהריגת הטרף והקשקשים גדלים במהירות לאורך כל חודשי השנה.
התנהגות אכילה בקנה מידה מתפתחת בדרך כלל בגלל מחסור במזון ותנאים סביבתיים קיצוניים. אכילת הקשקשים והעור המקיף את הקשקשים מספקים חומרים מזינים עשירים בחלבון שאולי לא יהיו זמינים במקומות אחרים בנישה.
החסרונות בצורת אכילה זו כוללת פגיעה מידי הקורבנות הפונדקאים שלהם, צורך במעקב אחרי אוכלוסיות דגים שונות ולרוב דרושה אנרגיה לתלישת ונשיכת הקשקשים, אשר דורשת אנרגיה גדולה מאשר אנרגיית הקשקשים המופקת, כך שיש צורך בתלישת קשקשים רבים להשגת אנרגיה מספקת.
^Janovetz, Jeff (2005). "Functional morphology of feeding in the scale-eating specialist Catoprion mento" (PDF). The Journal of Experimental Biology. 208 (Pt 24): 4757–4768. doi:10.1242/jeb.01938. PMID16326957. S2CID 15566769.
