אוכל מנחם (באנגלית: Comfort food; בערבית: لقمة مجابرة) הוא מזון שנאכל בזמן שאדם זקוק לנחמה ומתנחם באוכל, בגלל ערכו הנוסטלגי או הסנטימנטלי. בדרך כלל אוכל מנחם הוא עתיר קלוריות, מכיל רמת פחמימות גבוהה ופשוט להכנה.
הערך הנוסטלגי של המזון יכול להיות ספציפי לאדם יחיד, או מייצג ערכי תרבות.
הגדרה
המונח "comfort food" קיים בשפה האנגלית לפחות משנת 1966, בה נכתב במאמר בעיתון "פאלם ביץ' פוסט": "מבוגרים המצויים בלחץ נפשי רב נוטים לאכול אוכל המכונה "אוכל מנחם" - מזון הקשור לביטחון של הילדות, כמו ביצה קלה של אמא או מרק העוף המפורסם." סוגי מזון אלה נחשבים כמנגנון התמודדות להרגעת רגשות שליליים.
מחקרים פסיכולוגיים גילו שאוכל מנחם נצרך כאשר אדם מעוניין בהקלת תופעות פסיכולוגיות שליליות, או בהגברת רגשות חיוביים. צריכה זו מקושרת לבעיית השמנת יתר חולנית בארצות הברית (אנ') ובאופן כללי להתמכרות למזון.
חוקרים גילו שגם בעלי חיים חווים הקלה בכאב בזמן שהם אוכלים או שותים.[1]
לעומת זאת, ממחקר של נאס"א עולה כי הקשר בין אוכל לנחמה הוא מיתוס בלבד, המושתת על האמונה שבכוחו של אוכל זה או אחר לשפר את מצב הרוח. מקור התחושה הטובה הוא הזיכרונות הנעימים, לא האוכל עצמו.
צריכת אוכל מנחם באופן מוגזם יכולה להיחשב כאכילה רגשית ולהוביל להשמנת יתר. במקרים כאלה נדרש טיפול רגשי לאיתור הגורמים לאכילה מופרזת ולימוד דרכי התמודדות עם רגשות שליליים.[2]
ביצירה "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט, הוא זקוק לנחמה ומחפש מזון, ומתנחם בעוגיית מדלן. בעקבות סיפור זה נפוץ בצרפתית הביטוי "המדלן של פרוסט" כשם נרדף לאוכל מנחם.
