האודה היא חלק מן הפואמה הפטריוטית לנופלים (For the Fallen) שחיבר המשורר האנגלי לורנס ביניון (Laurence Binyon) בחודש ספטמבר 1914, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
הפואמה
לורנס ביניון כתב את הפואמה, ובה שבעה בתים, לכבוד חללי חיל המשלוח הבריטי לצרפת. היה זה לאחר שנודע על אבדותיו הקשות בקרב מון ובקרב על המארן, מהקרבות הראשונים בחזית המערבית. הפואמה פורסמה לראשונה בעיתוןטיימס ב-21 בספטמבר 1914.
עם הזמן הפך הבית הרביעי של הפואמה, שהוא האודה, לטקסט זיכרון מקובל לחללי כל המלחמות בבריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד, ומושמע בטקסי יום הזיכרון, יום שביתת הנשק ויום אנזא"ק. במהלך הטקסים מדקלם אחד הדוברים את ארבע שורות האודה, ואחריו חוזרים הנוכחים בקול על השורה האחרונה – אנו נזכור אותם.[1] מיד לאחר מכן נשמעת תרועת החצוצרהLast Post, שלאחריה נשמרות שתי דקות דומייה.
