אהרון קליין (באנגלית: Aaron Klein; נולד ב-29 באוגוסט 1978) הוא סופר, עיתונאי ושדרן רדיו אמריקאי יהודי. מיוני 2020 משמש יועץ אסטרטגי לראש הממשלה, בנימין נתניהו.
ביוגרפיה
קליין נולד בפילדלפיה, פנסילבניה. הוא סיים את תיכון "האקדמיה לתורה" בפילדלפיה. משם המשיך ללימודי רפואה בישיבה יוניברסיטי, שם היה העורך הראשי של עיתון האוניברסיטה.
כעורך הראשי של עיתון ישיבה יוניברסיטי, פרסם כתבה בשם "סוף השבוע שלי עם האויב", שפורסמה לאחר מכן בעיתונים "ג'רוזלם פוסט" ו"הבוסטון גלוב" ב-30 במאי 2000. במסגרת הכתבה תואר סוף שבוע בו בילה בתא של ארגון טרור עולמי הפועל בניו יורק, "אל מוהג'ירום", במהלך כנס הארגון בלונדון. הכתבה היוותה פריצת דרך בקריירה של קליין כעיתונאי.
באותה תקופה קליין היה הכתב הצבאי של השבועון "טיים" בישראל, ב-19 במאי 2000 פרסם מאמר בו קרא לממשלת ישראל להחליט על שם למלחמה שהתחוללה ברצועת הביטחון בלבנון[1].
בשנת 2005 נבחר לתפקיד ראש המשרד של סוכנות הידיעות "WND" בירושלים, והעתיק לשם את מגוריו. הוא חי בישראל תחת אשרת שהייה זמנית.
במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, חשף קליין כי יועצו לענייני איכות הסביבה של הסנאטור דאז ברק אובמה, חתם על עצומה לפיה ממשלת בוש היא האחראית לפיגועי 11 בספטמבר במגדלי התאומים. לאחר חשיפה זו נאלץ היועץ להתפטר מתפקידו[2]. קליין גם חשף כי ארגון החמאס ארגן מגבית של אלפי דולרים על מנת לממן את הקמפיין של ברק אובמה; בעקבות הידיעה החזיר אובמה את כספי המגבית.
כיום משמש קליין כראש הדסק הישראלי באתר חדשות ברייטברט, לשם הובא על ידי סטיב באנון.
תוכנית רדיו
קליין משדר מאולפן שידור פרטי בבעלותו בתל אביב לארצות הברית. תוכניתו, "אהרון קליין חוקר", מדורגת בין מאה תוכניות הרדיו המצליחות ביותר. על פי מדדי הרייטינג, בכל שבוע מאזינים לתוכניתו למעלה ממיליון אנשים.
ביוני 2010, האימאם פייסל עבדול ראוף המוביל את בניית "מרכז התרבות המוסלמית העולמי" בניו יורק, סירב לכנות את החמאס ארגון טרור בראיון אצל קליין[3]. דבר זה תרם להגברת המחלוקת בעיר באשר להמשך הפרויקט, הסמוך למקום הפיגוע במגדלי התאומים. באוקטובר 2010, התראיין לתוכניתו של קליין מחמוד א-זהאר, ממנהיגי החמאס, והביע את תמיכתו בהקמת הפרויקט, דבר שהתפרסם למחרת ב"ניו יורק פוסט" ויצר הד תקשורתי רב בארצות הברית.
ספריו
קליין כתב שבעה ספרים, בהם שלושה שהגיעו לרשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס":
- לפטפט עם טרוריסטים: מהוליווד לארץ הקודש, ג'יהאדיסטים מגלים את תוכניתם ביחס לעולם - ליהודי! - ספר הביכורים של קליין, העוסק בתוכניות של חזבאללה, חמאס, אל-קאעידה ועוד[4]. בשנת 2010 רכשה חברת "קאט הפקות" ההוליוודית את זכויות היוצרים של הספר על מנת לעבד אותו לסרט[דרוש מקור].
- מדינת ישראל הגדולה, זכרונה לברכה - עוסק בקשר הון-שלטון ומתעסק בסוגיה אותה הגדיר קליין "האופן שבו אויבים מבית ומחוץ משמידים בכוונה את מדינת ישראל".
- הנשיא המנצ'ורי - The Manchurian President (יחד עם ברנדה אליוט) - על "קשריו של אובמה לקומוניסטים, סוציאליסטים וגורמי אנטי־אמריקאים קיצוניים". עוסק בזהותו של הנשיא אובמה, וכולל תחקיר המציג את האפשרות שלא נולד בארצות הברית[5]. זהו ספרו הנמכר ביותר של קליין, שממנו נדפסו כמיליון עותקים[2]. ביוני 2010 הספר נכנס לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במקום העשירי[6].
- הצבא האדום: הרשת הרדיקלית שחייבת להיות מובסת כדי להציל את אמריקה, 2011
- Fool me twice - שטה בי פעמיים: "חשיפת תוכניותיו המזעזעות של הנשיא אובמה לארבע השנים הבאות", על הבחירות לנשיאות ארצות הברית ועל מה שהוא רואה ככישלון באופן שבו כיהן הנשיא אובמה בקדנציה הראשונה. רב מכר.
קישורים חיצוניים
אהרון קליין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אהרן קליין, דף שער בספרייה הלאומית- עמיחי אתאלי, שדרן הרדיו מתל אביב שכובש את אמריקה, באתר nrg, 17 במאי 2012
- יונתן כיתאין, "אם היו מקשיבים לתוכנית הרדיו שלי, אובמה לא היה נבחר", באתר גלובס, 12 ביוני 2013
דפנה מאור, ימין קיצוני? לפי העיתונאי היהודי מברייטבארט, טראמפ הוא הכי ידידותי לגייז, יהודים ונשים, באתר TheMarker, 28 בנובמבר 2016- סיקור כתבתו של קליין, "סוף השבוע שלי עם האויב", באתר "Free Republic"
- צביקה קליין, הלוחש לנתניהו: יועצו הקרוב של רה"מ מדבר, בעיתון מקור ראשון, 30 ביולי 2020
הערות שוליים
- ^ כתבה מבמחנה מ 19 במאי 2000, באתר פרש
- ^ 1 2 עמיחי אתאלי, שדרן הרדיו מתל אביב שכובש את אמריקה, באתר nrg, 17 במאי 2012
- ^ Imam terror error
- ^ WHAT'S A NICE JEWISH REPORTER DOING 'SCHMOOZING WITH TERRORISTS'?, באתר WND, 4 במאי 2012
- ^ כידוע על פי החוקה האמריקאית, נשיא ארצות הברית חייב להיות אמריקאי מלידה, ועל כן תחקירו של קליין עורר סערה
- ^ Best Sellers, רשימת רבי המכר בתחום העיוני, ניו יורק טיימס, 13 ביוני 2010
