אהרון עבודי (נולד ב-1938) הוא מייסד חברת "עבודי" ומחלוצי פרסום החוצות בישראל.
ביוגרפיה
עבודי נולד ב-1938 בבגדאד שבעיראק. בשנת 1951 עלה לישראל והתגורר במעברת סקיה (כיום אור יהודה). כנער עסק במכירת שלגונים וסברס. ב-1956 התגייס לגדוד 13 של חטיבת גולני. לאחר סיום שירותו הצבאי החל לעבוד בתחום ציור השלטים. כעבור שלושה חודשים, עוד בהיותו מתלמד, החליט לפתוח עסק עצמאי.
במהלך עבודתו פיתח שיטות לקיצור זמן ציור השלטים. בשנת 1968 הציב שלטי חוצות (כפרסום מתחלף), בצמתים מרכזיים בארץ. בין השאר פיתח את אפשרויות הפרסום במגרשי הכדורגל, בחופי הרחצה ועל גגות בתים מרכזיים בארץ. ב-1988 הקים מול צומת ארלוזורוב בתל אביב את השלט המואר הגדול ביותר בעולם (600 מ"ר), ונכנס לספר השיאים של גינס (מהדורת 1990).[1] בשנת 1992 ייסד בית ספר לפרסום של חברת "עבודי", בתל אביב בשם "עבודי קריאייטיב".
במהלך שנות פעילותו בנה מבנה ארגוני בשם "קבלני משנה בחממה", בו העסיק עובדים במפעלו כקבלני משנה.[2] על פעילותו העסקית בתחום זה הוזמן להרצות בחוג למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.
במהלך עבודתו יזם הצבת שלטי חוצות בנושאים ממלכתיים: שלטים למען ממשלת אחדות לאומית (1984), למען ביטחון ישראל (לב"י), לגיוס מתנדבים עבור עמותת "עם יפה - עם אחד", שלטים נגד סדאם חוסיין בתקופת מלחמת המפרץ (1991), ושלטים נגד ראש ממשלת טורקיה ארדואן בזמן המשט לעזה (2010).
חברת עבודי הונפקה לבורסה לניירות ערך בתל אביב בשנת 1993, עם מחזור מכירות של 10 מיליון דולר. ב-1998, עם הופעתה של הטלוויזיה המסחרית שהקטינה את הביקוש לשלטי חוצות, ולאחר מספר שנים של הפסדים, מכר עבודי את החברה ל"מקסימדיה".[3] ב-2001 מכר את חברת ההדפסה שלו "פרינטק", וב-2003 הועבר בית הספר לפרסום לתפעולו של נאור הרמן; בית הספר נסגר ב-2013.[4]
בשנת 2012 הוציא עבודי לאור אוטוביוגרפיה בשם "עבודי – הספר".
ספר אוטוביוגרפי
- עבודי – הספר; [איסוף החומר: מיטל עמית; כתיבה/עריכה: אילת אסקוזידו, פייר לביא; עריכה לשונית: ענבל גרין, עופר סעד], תל אביב: ידיעות אחרונות, תשע"ב 2012.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
