אהרון חיים רוסו (1914 – 29 בנובמבר 2006) היה מהנדס בניין ושמאי מקרקעין ישראלי. פעיל ציבורי בולט בתחום החינוך ושימור מורשת יהדות סלוניקי.
ביוגרפיה
רוסו נולד בעיר סלוניקי, יוון. בשנת 1932 עלה עם הוריו ואחיו לארץ ישראל מתוך מניעים ציוניים. בשנת 1936 סיים לימודי הנדסה אזרחית בטכניון וקבל את התואר מהנדס.[1]
לאחר סיום לימודיו הועסק לתקופה קצרה כמהנדס על ידי הצבא הבריטי. בעת מלחמת העצמאות היה פעיל רוסו בארגון המודיעין של האצ"ל,[2] ובין היתר השתתף בהכנת המודיעין לכיבוש יפו.[3] עוד השתתף, יחד עם אליעזר ליבנה, ביצירת הקשר בין דוד בן-גוריון לבין מנחם בגין, בתקופת המחתרות העבריות בארץ ישראל.[4]
בשנת 1941 נישא לרבקה לבית טבת.
עם תום מלחמת העצמאות והקמת המדינה החל לשרת כקצין מילואים בצה"ל. רוסו הקים משרד אדריכלות פרטי בשותפות עם האדריכל יצחק טולדנו. בתחילת עבודתם המשותפת, נרתמו רוסו וטולדנו להקמת בתי מגורים עבור ניצולי השואה מקרב יהדות סלוניקי שנכחדה כמעט במלואה. בנוסף, תכננו ובנו מבני ציבור דוגמת "בית שאלתיאל", בתי מלון, בתי קולנוע ובתי כנסת, כאשר הידוע שבהם הוא "היכל יהודה" ברחוב בן סרוק בתל אביב. כמו כן אחראים השניים גם על בנייתו של בית האבות "ליאון רקנאטי" בפתח תקווה, בו נמצא המרכז למורשת יהדות שלוניקי ויוון.
רוסו נמנה עם מייסדי הקרן למפעלי תרבות על שם אברהם אלשיך, מורה מבית הספר היהודי בסלוניקי, שהוקמה במטרה לקדם חינוך לציונות ומודעות ציונית בקרב התלמידים מבין העולים החדשים שהגיעו ארצה במסגרת העלייה ההמונית, בעיקר במחצית השנייה של שנות ה-50.
פעילותו לשימור מורשת יהדות שלוניקי ויוון
במוקד פעילותו הציבורית של רוסו עמד נושא שימור מורשת יהדות שלוניקי ויוון, על ידי הנצחת הקהילות שחרבו והעברת המורשת לדורות הבאים. הוא עמד בראש המכון לחקר יהדות שלוניקי, והיה בין היוזמים והמפיקים של הספר "שלוניקי - עיר ואם בישראל", הסוקר בצורה מקיפה את תולדות הקהילה ואורח חיי תושביה. ביוזמתו של רוסו הוקמה באוניברסיטת תל אביב הקתדרה להיסטוריה ותרבות של יהדות שלוניקי ויוון, בה מתקיימת פעילות מחקרית ענפה בתחום.
רוסו היה גם בין יוזמי הקמת אולם ההנצחה לקהילות שלוניקי ויוון במוזיאון השואה שבקיבוץ לוחמי הגטאות. כמו כן סייע בהצלת הארכיבים המקיפים של קהילת שלוניקי אשר נשדדו על ידי הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה ומצאו דרכם למוסקבה.
בשנת 1998 היה מועמד לפרס ישראל בקטגוריה של מפעל חיים. במכתב ההמלצה לוועדת הפרס כתב עליו נשיא המדינה החמישי יצחק נבון:
"אני ממליץ בחום על מר אהרון רוסו כראוי ביותר לפרס ישראל על מפעל חייו. מר רוסו פועל עשרות שנים במלאכה הקשה של הנצחת יהדות מפוארת שהושמדה בשואה. הניצולים הם מתי מעט ולא רבים יכלו לעשות את אשר עשה אהרון רוסו, בעצם כאדם יחיד, יוזם דוחף, הוגה ומבצע בכל נפשו ומאודו. התוצאות נראות לעין אף כי נהג בענווה ובצניעות. ראוי איש יקר זה להוקרת מדינת ישראל על מפעל חייו בתחום חיוני ורגיש זה"
רוסו נפטר בשיבה טובה בגיל 92, בתל אביב.
ראו גם
לקריאה נוספת
- דוד בנבנישתי (עורך), שאלוניקי - עיר ואם בישראל, תל אביב: המכון לחקר יהדות שלוניקי, 1967.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר הבוגרים, הטכניון מכון טכנולוגי לישראל 1924–1999 בהוצאת ארגון בוגרי הטכניון, 1999, עמ' 220
- ^ חיים לזר-ליטאי, כיבוש יפו, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1981
- ^ אורי מילשטיין, כשבגין חגג: הסיפור האמיתי מאחורי כיבוש יפו, שכמעט והוביל לכאוס, באתר מעריב אונליין, 7 במאי 2016
- ^ מנחם בגין, המרד: זכרונותיו של מפקד הארגון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל, תל אביב: הוצאת אחיאסף, 1950. עמ' 442
