מחקריו של הרב הפנר עסקו בהיסטוריה של היהודים במה שהיה אז החלק המזרחי של הקיסרות הגרמנית וכיום מערב פולין כחלק מההיסטוריה הכוללת של העמים שבתוכם ישבו.
סיפור חייו מגלם בתוכו את סיפורם של יהודי גרמניה אשר ניסו לשמר את היהדות לצד השתלבות בחברה הגרמנית ואת שברון לבם בעקבות רדיפות הנאצים.
קורות חייו
דף השער של מחקרו של הרב ד"ר הפנר על יהדות שלזיה
הפנר נולד למשפחה יהודית מסורתית בעיר פלשן (אנ') דאז בפרוסיה (גרמניה) וכיום בפולין. משפחתו התגוררה במשך דורות במחוז שבו גם כיהן מאוחר יותר כרבם של הקהילות קוזמין וירוצין.
העיר פלשן הייתה חלק מממלכת פולין עד חלוקת פולין בשנת 1793. לאחר החלוקה עברה פלשן לידי פרוסיה. למרות השלטון הפרוסי היו מרבית תושבי פלשן פולנים ובעיר היה גם מיעוט גדול של יהודים, אולם השלטון וגם החינוך היו בידי הגרמנים.
מקצוע האפייה עבר מדור לדור במשפחתו, ולמרות המצוקה הכלכלית שאליה נקלעה משפחתו הוא למד במקביל ללימודי היהדות גם בבית הספר היסודי בעיר.
לאחר מכן התכונן ללמוד בגימנסיה באמצעות לימודי לטינית ויוונית בעזרתו של רב העיר ועבר לעיר אוסטרוב על מנת ללמוד בגימנסיה באוסטרוב שהייתה עיר מרכזית יותר. נחשף הן ליהדות המסורתית כפי שהוחזקה על ידי יהדות רוסיה שאז שלטה גם בפולין והן לרוחות ההשכלה שנשבו ביהודי גרמניה.
באוסטרוב התיידד עם התלמידים הגרמניים-נוצריים שלמדו איתו וביניהם אוטו לנדסברג (אנ'), לעתיד פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי מגרמניה אשר שימש כחבר בפרלמנט של גרמניה ושר המשפטים בממשלת גרמניה בשנת 1919.
בקיץ 1890 הוזמן על ידי הקהילה היהודית בקושמין לכהן כרב ובשנת 1906 גם החל לכהן כרבה של ירוצין, באותן שנים החל לעסוק גם במחקר הקהילות היהודיות במזרח אירופה וגם החל לכהן כמפקח על בתי הספר היהודים במחוז.
הוא לא הסתפק בהנהגה רוחנית אלא גם היה פעיל מאוד בתחום הסעד והבריאות. הוא דאג להעביר חולים מבני הקהילה שנזקקו לאשפוז למרכזים רפואיים גדולים כגון טורון וברסלאו וכן ייסד את הסניף המקומי של אגודת ישראל[2].
הפנר כיהן כרבן של הקהילות עד לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעקבות תבוסת גרמניה במלחמה והקמת פולין חזר השטח שבו היו הקהילות לשלטון פולני והיהודים שראו עצמם כגרמנים עקרו לאזורים שנשארו בידי גרמניה של ווימר.
יחד עם בני קהילתו עבר הפנר לברסלאו שם המשיך לכהן ברבנות, ועסק במחקר היסטורי. כמו כן, הוא הקים שם וניהל את ארכיון הקהילה היהודית.
עם עליית הנאצים לשלטון החלו רדיפות יהודי גרמניה, הפנר שכבר היה אדם זקן הרגיש נבגד על ידי מדינתו. בשנת 1938 נאסרו שני חתניו בידי הגסטפו במחנה הריכוז בוכנוולד ובליל הבדולח נשרפו כל בתי הכנסת בעיר.
ליבו של הפנר לא עמד בכך והוא נפטר מיד לאחר מכן[3].
על מצבתו ביקש לחרוט רק את המילים "רב בקושמין 1890-1920"[4].
שתיים מבנותיו נספו בשואה.
מחקריו
מחקר של הרב דוקטור הפנר אשר נדפס מחדש בשנות האלפיים
תחילה חקר הפנר את תולדות הקהילות היהודיות בחבל פוזן ולאחר מכן הרחיב את מחקריו גם לתולדות יהודי ברסלאו (חבל שלזיה).
הפנר ביצע את מחקריו לפני מלחמות העולם והשואה בתקופה שמרבית הארכיונים שהושמדו במאה העשרים היו עדיין נגישים, זו גם הסיבה שלמרות הזמן הרב שעבר מאז ביצע את מחקריו הם עדיין נחשבים לאבן יסוד במחקר יהדות פולין וגרמניה.
מחקרו המונומנטלי היה יחד עם הרב הרצברג על יהודי חבל פוזן.
Posen, 1901 Aus Vergangenheit und Gegenwart der Juden und der Jüdischen Gemeinden in den Posener Landen
(מהעבר אל ההווה של הקהילות היהודיות בחבל פוזן) אשר פרסה את קורות יהדות חבל פוזן מראשית ימי הביניים ועד חלוקת פולין.
מחקר נוסף עסק ביהודי ברסלאו
(Jtidische Persb'nlichkeiten in und aus Breslau (Breslau: Schatzky, 1931
ארכיון קהילת ברסלאו (ורוצלב) שאותו הקים וניהל ניצל בשואה והועבר למכון ההיסטורי היהודי בווארשה[5].
משפחתו
בנו של ד"ר הרב הפנר, ד"ר יצחק אריה (ארנסט) הפנר (1891
- 1973), היה רופא צבאי, עלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-1934 והתיישב בכרם אברהם, בירושלים. הוא היה רופאם של אנשי האצ"ל והלח"י, וטיפל בהם תוך סיכון עצמו ובני משפחתו[6].
חתנו, יעקב (אוטו) מרקוס שהצליח להינצל ממחנה הריכוז כתב לאחר הגיעו לארץ את הביוגרפיה על חמיו, הרב ד"ר הפנר[7].
