אגף ההדרכה היה אחד האגפים במטה הכללי של צה"ל עם הקמתו, בהמשך הפך למחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי ולימים הפך לחטיבת התורה, ההערכה וההדרכה תחת אגף המבצעים.
היסטוריה
מקורו של האגף בלשכת ההדרכה של ארגון ההגנה. כחלק מההכנות להקמת צבא, מונה חיים לסקוב בספטמבר 1947 לראש לשכת ההדרכה והוטל עליו לארגן מחדש את הלשכה ואת מערך ההדרכה כך שיכשיר צבא סדיר. חיכוכים ומחלוקות עם מפקדי ההגנה האחרים, שלא הסכימו לאמץ שיטות הדרכה מהצבא הבריטי ובפרט שיטת "תרגולת הקרב" (Battle Drill) שניסה לסקוב להטמיע, הביאה למינויו של אליהו בן חור לראש הלשכה, כשלסקוב משמש כסגנו, ומתרכז בהכנת קורס המ"מים[1]. בדצמבר 1947 הוחלט בישיבת המטה הכללי להקים צבא בן 20,000 חיילים והוגדר תפקידו של אגף ההדרכה החדש להכין את הכוח הנ"ל. מבנה אגף ההדרכה כלל שלוש מחלקות: הדרכה, מינהל אפסנאות. תפקידו כלל הכנה ואישור של כל תוכניות האימונים בבתי הספר הארציים ובחטיבות, פרסום ספרות הדרכה והפצתה, השגת עזרי אימון והקצבתם ליחידות, חלוקת תחמושת אימונים, ביצוע קורסים מפקדי כיתות ומפקדי מחלקות, השתלמויות מפקדים ואימונם למחלקות הנשק המסייע. לאחר הקמתם של החילות המקצועים באפריל 1948 שונתה הגדרת תפקידו של האגף והוא כלל אימון מפקדים, פיקוח על ההדרכה בחטיבות ותיאום ההדרכה בחילות ובשירותים השונים.[2]
בחודשים הבאים סבל אגף ההדרכה משיתוק, כאשר לחץ המבצעים במלחמת העצמאות הביאו לביטול תוכניות השתלמות שונות, לקיחת מדריכים לצורך הקמת יחידות חדשות כמו גדוד ייעודי לצורך מבצע נחשון ומינוי של בן חור לקצין המינהלה של המבצע. ביקורת על תפקוד האגף הביאה להדחתו של בן חור ולמינויו של לסקוב ביולי 1948 לתפקיד. לסקוב ערך רפורמה באגף ובתקופתו התרכז בהכשרת חיל רגלים כשהאגף הורכב ממטה האגף, מחלקה להוצאה לאור, מרכז בתי ספר לחיל רגלים ושירות לאימון גופני. בספטמבר 1949 הוקם במחנה סרפנד "מרכז אימונים ותגבורות לחיל השריון", שלימים הפך לבה"ד 5 ובית הספר לשריון.
האגף הפך למחלקה באגף המטה הכללי ובראשו עמד מאיר זורע, בדצמבר 1953 הוחלט על הקמת שני אגפים חדשים במטה הכללי, אגף ההדרכה ואגף המודיעין, ולתפקיד ראש אגף ההדרכה מונה אלוף-משנה יצחק רבין שקודם לאחר שנה לדרגת אלוף.
לפני מבצע קדש הוחלט כי אגף ההדרכה יחזור להיות למחלקת הדרכה (מה"ד) באגף המטה הכללי ומפקדו קצין בדרגת אלוף-משנה, לאחר מינויו של צבי זמיר ב-1960 שונה התקן לאלוף. לאחר מלחמת ששת הימים הועברו סמכויות הדרכת החי"ר למפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. לאחר מלחמת יום הכיפורים קיבלה המחלקה גם את משימת המחקר ולימוד תורת הלחימה של האויב ויישום התגובות בהדרכה והאימונים של צה"ל.[3] לאחר מלחמת שלום הגליל הוקמה מפקדת חילות השדה והסמכויות לגיבוש תורת הלחימה והארגון של חילות השדה הועברו אליה, אגף התכנון הגדיר מחדש את נושאי האחריות של מחלקת ההדרכה ונקבע כי ייעודה בין היתר, להוות דרג מטה כללי להדרכה לכלל צה"ל, ותפקידו העיקרי בתחום זה התמקד בפיתוח ההדרכה, באמצעות מחלקת פיתוח הדרכה[4] בשנת 1992 הועברה סמכות פיתוח ההדרכה ממחלקת הדרכה למפח"ש ונקבע כי המפח"ש תהווה גוף עם סמכות מטכ"לית, שתיתן שירותים כלל-צה"ליים בתחום פיתוח ההדרכה. בשנת 1995 פורקה מחלקת הפיתוח וההדרכה וענפיה צורפו לאחת החטיבות במפח"ש.
לאחר ארגון המטכ"ל ב-1999 והקמת אגף המבצעים הפכה המחלקה לחטיבת התורה וההדרכה באגף שבראשה אלוף וייעודה: "לשאת באחריות לתורות היסוד של צה"ל, להפקת לקחים, לאימונים ולהדרכה ולתחום היסטוריה הצבאית, להוות מוקד ידע לתחום האיכות ותפיסות הניהול בצה"ל".[5]
ראשי אגף, מחלקת וחטיבת ההדרכה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יואב גלבר, גרעין לצבא עברי סדיר, הוצאת יצחק בן צבי, תשמ"ו, עמ' 172
- ^ יואב גלבר, גרעין לצבא עברי סדיר, הוצאת יצחק בן צבי, תשמ"ו, עמ' 174
- ^ איתן הבר, זאב שיף, לקסיקון לביטחון ישראל, זמורה ביתן מודן הוצאה לאור
- ^ מבקר המדינה, דו"ח שנתי 51א, 2000, עמ' 128-129
- ^ תורה והדרכה באגף המבצעים, אתר צה"ל
