אבן פינה היא לבנה סמלית, אשר הנחתה מסמלת את תחילת בנייתו של מבנה. במקרים רבים האבן מודגשת וממוקמת בפינת המבנה, במקום בולט, ולעיתים היא כוללת תבליטים שעליהם סיפור הקמת המבנה ויום תחילת הבנייה.
הנחת הלבנה הסמלית בפינת המבנה נובעת משיקולי בנייה, משום שנוח להתחיל בפינה וממנה להמשיך את הבנייה מאשר להתחיל את הבנייה באמצע, ובאופן זה מתקבלת בנייה מדויקת יותר וללא סטיות.
מקור השם
מקור מנהג הנחת אבן הפינה הוא עתיק, אם כי לא ידוע בדיוק מתי החל. בימי קדם טמנו מתחת לאבן הפינה את המנחות לאל כדי שיאשר את בניית המבנה. בסיפור גילגמש נזכרת 'מגילת היסוד' שנטמנה על ידי גילגמש בתוך אבן הפינה בחומתארך ובה מסופרים עלילותיו.
אבן הפינה מוזכרת בתנ"ך פעמים ספורות, ואחת מהן היא ”אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה”[1]. מפסוק זה נלקח שמה של המושבה ראש פינה. אבן פינה מוזכרת גם בברית החדשה, בעת משפטו של פטרוס בפני הסנהדרין, וכן במשל בעל הכרם, שם מתוארת הנחת האבן כמעשה אירוני[2].
טקס הנחת אבן הפינה
בבנייתם של מבנים בעלי חשיבות, כגון מבני ציבור ובעיקר מבני דת שונים, נערך טקס הנחת אבן פינה. בטקס זה מתכבד לרוב אדם חשוב בקהילה או יוזם הבנייה להניח את האבן ולהתחיל בה את בניית המבנה השלם.
בעידן המודרני, טקס הנחת אבן הפינה עשוי להיות גם יציקת הבטון הראשונה ולאו דווקא הנחת לבנה האופיינית לבנייה מלבנים.
בתרבות
המושג "אבן פינה" משמש לעיתים רבות כביטוי לייסודם של דברים, כגון ארגונים, חברות, מיזמים ואף תאוריות מדעיות או אמנותיות חדשות וחלוציות, אשר אינם מבנים פיזיים.
