אבימי בריה דרבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי, חי בסביבות שנת 323 (ד'פ"ג).
היה עשיר גדול ועסק בסחורה עם בני בבל ואנשי העיר מחוזא. בתלמוד הבבלי מובא שנצרך לשלוח לשם כסף,[1] גלה לבבל יחד עם אמוראים ארץ ישראלים נוספים בשל רדיפות על רקע דתי ומשערים כי לכן לא מוזכרות מימרות בשמו במקורות הארצישראלים כמו התלמוד הירושלמי ומדרשים אחרים, ומוזכרות מימרות שהשמיע בחזרתו ממחוזא.[2]
כמו כן היה מפורסם בכיבוד אב. אביו התפאר בו ואמר כיצד מצוות כיבוד אב כגון אבימי בני.[3]
משפחתו
אביו היה רבי אבהו, שהיה עשיר גדול. מסופר שרבי אבהו היה שוחט עגל בכל מוצאי שבת והיה אוכל ממנו רק כליה אחת, וכשגדל אבימי הציע לו במקום לשחוט עגל נוסף במוצאי שבת לשמור כליה מהעגל ששוחטים ביום שישי לכבוד שבת, וכשעשו כן בא אריה וטרף עגל מהעדר.[4]
בתלמוד מוזכר שהיו לו חמישה בנים,[3] אך דעת הרב אהרן היימן בספרו תולדות תנאים ואמוראים[5] כי אלו היו אחיו בני רבי אבהו ולא בניו.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "אבימי בריה דרבי אבהו", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- "אבימי בר אבהו", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 41, באתר היברובוקס
- הרב יהודה אדרי, "אֲבִימֵי בְּרֵהּ דר' אֲבָהוּ", בנתיב האמוראים, ירושלים תש"מ, עמ' 35, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף פ"ה, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ה, עמוד ב' וכן תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ה', עמוד ב'.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד א'.
- ^ הרב אהרן הימן, "ר' אבהו", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
