רגע השיגור של המעבורת קולומביה מכן השיגור 39A בקייפ קנברל
STS-107 הייתה המשימה ה־113 של מעבורות החלל של נאס"א שהתבצעה באמצעות המעבורת קולומביה, ושוגרה לחלל ב-16 בינואר2003. המשימה הסתיימה באסון כשהצוות, שכלל שבעה אסטרונאוטים, נהרג ב-1 בפברואר 2003 במהלך הכניסה מחדש אל אטמוספירתכדור הארץ. הסיבה הטכנית לתאונה הייתה חתיכת קצף בידוד שנשברה במהלך השיגור ופגעה ברעפי ההגנה מחום בכנף השמאלית של המעבורת. במהלך הכניסה מחדש לאטמוספירה התחממה הכנף הפגועה בהדרגה ולבסוף התפרקה, דבר אשר הוביל לפירוקה המוחלט של המעבורת ולהתרסקותה. ועדת החקירה מצאה גם כשלים ארגוניים בנאס"א שהובילו לתאונה.
המשימה
המשימה כללה עבודות מחקר מתחומי המיקרוכבידה ומדעי כדור הארץ בסדרי-גודל עולמיים במשך 16 הימים בהם שהתה המעבורת בחלל.
ייתכן כי אחת המשימות, וידאו שהוסרט למטרת מחקר אבק אטמוספירי, גילתה תופעה אטמוספירית חדשה המכונה TIGER[1] (ראשי תיבות של Transient Ionospheric Glow Emission in Red).
על המעבורת היה ציורו של פטר גינז המתאר את המראות אשר היה רואה אילו היה מביט מהירח אל כדור הארץ. פטר היה בן 14 כשצייר את הציור ונספה בשואה במחנה הריכוזטרזין.
ויליאם ק. מק'קול, טייס (1) – מפקד בצי האמריקני. ב-1986, מק'קול החל בקריירת הטיסה שלו בצי. הוא טס ב-24 כלי טיס שונים ויותר מ-400 נחיתות נושאת מטוסים. הוא נעשה טייס ניסוי ב-1992. שירת על שתי נושאות מטוסים ובעל יותר מ-2,800 שעות טיסה. מק'קול התמודד לתפקיד אסטרונאוט והתייצב במרכז החלל ג'ונסון ב-1996.
דייוויד מ. בראון, מומחה משימה (1) – קפטן בצי האמריקני ומוכשר כטייס ורופא מוטס. בראון עבד על מספר ניסויים מדעיים. ב-1988, הפך בראון לרופא המוטס היחיד שנבחר לקורס טיס במשך 10 שנים. הוא השלים את הכשרתו והוסמך כטייס-צי ב-1990, מדורג ראשון במחזורו. צבר למעלה מ-1,700 שעות טיסה בכלי טיס לביצועים גבוהים במהלך שרותו בצי. ב-1996 כשרונותיו הובילוהו לנאס"א שם נבחר כמועמד לאסטרונאוט.
צוות ה-STS-107 נערכים לצילום המסורתי של צילום "תוך-טיסה" קבוצתי ביחידת המגורים במעבורת קולומביה. מקור התמונה בתשליל אשר נמצא על ידי מחפשים בהריסות הקולומביה לאחר האסון.
קלפנה צ'אולה, מומחית משימה (2) – נולדה בקרנל, הודו. צ'אולה היגרה לארצות-הברית כדי ללמוד ב(אוניברסיטת טקסס ואוניברסיטת קולורדו) וקיבלה אזרחות אמריקאית. מהנדסת חלל בהשכלתה. נבחרה להיות אסטרונאוטית בדצמבר 1994 והחלה את האימונים במרץ 1995. טיסתה הראשונה הייתה במשימת STS-87, טיסת ניסוי המיקרוכבידה הרביעית של ארצות-הברית, במעבורת החלל קולומביה החל מה-19 בנובמבר1997. היא הייתה מומחית משימתית ותיפעלה את הזרוע הרובוטית של המעבורת. חזרה לחלל ב-16 בינואר 2003, על גבי הקולומביה. שירתה כמומחית משימתית ומהנדסת טיסה במשך 16 ימי המחקר.
לורל ב. קלארק, מומחית משימה (1) – מפקדת בצי של ארצות-הברית ורופאה מוטסת. דרכה להיות אסטרונאוטית נסללה על ידי חברותה בצי האמריקני. במשך שירותה בצי, קלארק הפכה לרופאה תת-ימית. כשהוצבה בסקוטלנד, היא חברה לצוללנים וביצעה מספר חילוצים ימיים מצוללות של ארצות-הברית. מאוחר יותר, הוסמכה לרופאה מוטסת. קלארק עבדה על מספר ניסויים ביולוגיים.
האלמנט המרכזי בטלאי המשימה הוא סימן המיקרוכבידה, "µg", המשתלב עם קרני סמל האסטרונאוטים. סמל האסטרונאוטים נמצא בזווית של 39 מעלות ביחס לאופקכדור הארץ, ומציין את זווית נטיית מסלול המעבורת במהלך המשימה. הזריחה מסמלת את הניסויים הרבים אשר מציינים עידן חדש לחקר המיקרוכבידה בתחנת החלל הבינלאומית ומעבר לה. רוחב היריעה של המחקר המדעי וחקר החלל מומחש על ידי ציורי כדור הארץ והכוכבים.
קבוצת הכוכביםיונה (Columba) נבחרה לציין שלום עולמי ואת מעבורת החלל קולומביה. שבעת הכוכבים מסמלים את חברי צוות המשימה ולכבודם של האסטרונאוטים אשר סללו את הדרך למחקר בחלל. שישה מהכוכבים בעלי 5 קודקודים, וכוכב אחד בעל 6 קודקודים, בדומה למגן דוד, כדי לסמל את האסטרונאוט הישראלי אילן רמון ואת תרומתה של סוכנות החלל הישראלית למשימה.
דגל ישראל מופיע לצד שמו של אילן רמון, הישראלי הראשון בחלל.
ניסויי המעבורת
במהלך ימי הטיסה בוצעו על המעבורת כ-80 ניסויים לחקר מיקרוכבידה ומדעי כדור הארץ. המטע"ד הראשי (עם מגוון ניסויים) הכיל מודול כפול של מעבדת SPACEHAB. מתוך המשקל הכולל של המעבורת כ-2433 ק"ג הוקצו לניסויים, בינם ניסויים ביולוגים, ניסויים פיזיקליים, ניסויים מסחריים ואף 6 ניסויים של בתי ספר, במסגרת תוכנית (STARS (Space Technology and Research Students .
הניסויים הישראליים על המעבורת כללו את ניסוי MEIDEX, וניסוי הגן הכימי שתוכנן על ידי תלמידי אורט קריית מוצקין.
האסטרונאוט אילן רמון עם הניסוי הגן הכימי על מעבורת החלל קולומביה
המעבורת התפרקה במהלך חזרתה לאטמוספירת כדור הארץ ב-1 בפברואר2003, 16 דקות לפני מועד נחיתתה המתוכנן. באסון נהרגו כל שבעת אנשי צוותה. ועדת חקירה שהוקמה בעקבות התאונה קבעה כי פיסת קצף בידוד שנפרדה בעת השיגור מהצד השמאלי של הדו-רגל, המחבר את מכל הדלק החיצוני למעבורת, ופגעה בכנף המעבורת, הייתה הגורם הישיר לאסון. עם זאת קבעה הוועדה כי שלל כשלים ארגוניים בנאס"א בכלל ובתוכנית מעבורות החלל בפרט אפשרו את התרחשות התאונה. בעקבות האסון קורקעו כל מעבורות החלל של נאס"א למשך כשנתיים וחצי עד לטיסת STS-114 של מעבורת החלל דיסקברי ב-26 ביולי2005.
.jpg)
