ההקלטות החלו ב-1995 עם כמה מפיקים מוזיקליים כולל נלי הופר, פלוד, האווי בי וסטיב אוסבורן שהכירו ללהקה השפעות אלקטרוניקה שונות. באותו הזמן, המתופף לארי מולן ג'וניור לא היה פעיל בגלל פציעה בגב, מה שגרם לשאר חברי הלהקה להשתמש בגישות שונות לכתיבת שירים. כאשר מולן חזר, הלהקה החלה לעבוד מחדש על חלק גדול מהחומרים שלה, אבל התקשתה להשלים שירים. אחרי שהלהקה אפשרה למנהל שלה, פול מקגינס, לקבוע את סיבוב ההופעות הבא שלהם ב-1997 "PopMart" לפני שהאלבום הושלם, הם הרגישו שמאיצים בהם לספק את האלבום. אפילו אחרי שהם דחו את תאריך ההוצאה מ-1996 למרץ 1997, ל-U2 נגמר הזמן באולפן.
בפברואר 1997, U2 שחררה את הסינגל "Discothèque". האלבום קיבל ביקורות טובות בעיקר והגיע למקום הראשון ב-35 מדינות, כולל בבריטניה ובארצות הברית. עם זאת, המכירות של האלבום הן מהנמוכות של U2. במבט לאחור, האלבום נראה על ידי עיתונאי מוזיקה והציבור כאכזבה. הלהקה לא הייתה מרוצה מהאלבום והם הקליטו מחדש ועשו רמיקסים לרבים מהשירים כסינגלים ולאלבומי אוסף.
כתיבה
במחצית הראשונה של שנות ה-90, U2 עברה שינוי דרמטי בסגנון מוזיקלי. הלהקה התנסתה עם רוק אלטרנטיבי ומוזיקה אלקטרונית ובשימוש בדגימות באלבום מ-1991 "Achtung Baby" ובמידה גדולה יותר באלבום מ-1993 "Zooropa". הסולן בונו והגיטריסט דה אדג' כתבו כמה שירים לפני שההקלטות של "Pop" החלו. השירים "If You Wear That Velvet Dress",[1] "Wake Up Dead Man", "Last Night on Earth" ו-"If God Will Send His Angels" נכתבו בזמנים הסנשים של "Zooropa".[2] השירים "Mofo" ו-"Staring at the Sun" גם היו כתובים חלקית.[3]
הקלטה והפקה
עבור האלבום החדש, U2 רצו להמשיך את הניסוי הקולי שלהם מ-"Achtung Baby" ו-"Zooropa". הם שכרו מפיקים שונים כדי שיהיו להם עוד אנשים לחלוק איתם את הרעיונות שלהם.[3] פלוד היה המפיק הראשי. מארק "ספייק" סטנס והאווי בי היו מהנדסי קול ראשיים. התפקיד של האווי בי היה בהתחלה "די-ג'יי ווייבים" לפני שהוא נהיה מפיק, מהנדס קול ומיקסר. הלהקה והאווי בי הלכו למועדוני דאנס כדי לחוות את מוזיקת ותרבות המועדונים.[3]
U2 התחילה לעבוד על "Pop" ב-1995 והם שיתפו פעולה עם נלי הופר בלונדון, בצרפת ובאירלנד.[3] בספטמבר, הלהקה העבירה את ההקלטות להאנובר קווי בדבלין למחסן שהם בדיוק הפכו לאולפן.[4] פלוד, האווי בי, סטיב אוסבורן ומריוס דה פריס הצטרפו להופר וללהקה שם.[3] הסשנים נמשכו עד לדצמבר 1995 וכ-30 עד 40 שירים יצאו מהתקופה הזו.[3]
מולן, שנעדר רוב התקופה הזו כדי להתחיל משפחה ולטפל בפציעת הגב שלו, עבר ניתוח רציני בגב בנובמבר 1995.[5] למולן היו בעיות לתופף בתקופה הזו, מה שהכריח את U2 לזנוח את שיטות כתיבת השירים הרגילות שלהן כלהקה אבל גם אפשר להם ללכת אחרי השפעות מוזיקליות שונות.[3] מולן הודה שהוא התעצבן שהלהקה נכנסה לאולפן בלעדיו, מכיוון שהוא היה מודע לכך שהחלטות מרכזיות יתקבלו בחודשים הראשונים של ההקלטות.[5]בריאן אינו ניסה לשכנע את שאר חברי הלהקה לחכות למולן, אבל הם לא הסכימו. דה אדג' הסביר שהמחשבה הייתה שהם הולכים להתנסות יותר עם הרעיון של מה זו להקה ולמצוא דרכים חדשות לכתוב שירים ולקבל את ההשפעות והאסתטיקה של מוזיקת הדאנס. הם חשבו שהם יתחילו עם זה שהאווי בי ימקסס ביטים של תופים ויראו לאן זה יביא אותם.[5] מולן חזר לאולפן שלושה שבועות אחרי הניתוח שלו, אבל הגב שלו מנע ממנו להקדיש את עצמו לחלוטין להקלטות.[6] הסנשים הפסיקו בינואר 1996 כדי לאפשר למולן להחלים.[3]
הלהקה חזרה לעשות סשנים בפברואר 1996. נלי הופר עזב את הסנשים במאי 1996 עקב ההתחייבות שלו לפסקול הסרט רומיאו וג'ולייט.[3]
במהלך ההקלטות, U2 הרשתה למנהל פול מקגינס לקבוע את סיבוב ההופעות "PopMart" לפני שהם סיימו לעבוד על האלבום, ותחילת סיבוב ההופעות היה באפריל 1997.[7] האלבום היה אמור לצאת ב-1996, אבל חברי הלהקה התקשו לסיים שירים.[7]
בסופו של דבר, U2 לא הייתה מרוצה מ-"Pop".[7] הלהקה עבדה מחדש והקליטה מחדש הרבה מהשירים לסינגלים ולאוסף "The Best of 1990-2000".
קומפוזיציה
"Pop" כולל לופים של קלטות, תכנות, סקוונסר, דגימה ומקצבי דאנס פאנקים קצביים.[8] גיטרת הבס של הבסיסט אדם קלייטון קיבלה עיבוד אותות קול עד למצב שהיא נשמעה כמו מקלדת בס.[3] ב-"Mofo" בונו מתאבל על מות אימו. "If God Will Send His Angels" הוא שיר בו בונו מתחנן לעזרתו של אלוהים.[9] "The Playboy Mansion" צוחק על אייקונים של תרבות הפופ.
הוצאה
ב-12 בפברואר 1997, שבועיים לפני יציאת האלבום, הלהקה ערכה מסיבת עיתונאים בחלק ההלבשה התחתונה בסניף של חנות הכולבו K-Mart בניו יורק כדי להכריז על פרטים על סיבוב ההופעות "PopMart".[10] ב-26 באפריל 1997, ABC שידרה ספיישל על האלבום "Pop" ועל סיבוב ההופעות "PopMart".
שישה סינגלים יצאו מ-"Pop", הכי הרבה שהלהקה הוציאה מאלבום. "Discothèque" היה הסינגל הראשון והוא יצא ב-2 בפברואר 1997 והוא היה הצלחה גדולה במסיבות ובשידורים. הוא הגיע למקום הראשון במדינות אירופאיות רבות כולל בבריטניה. בארצות הברית הוא הגיע למקום העשירי בבילבורד הוט 100.
"Staring at the Sun" יצא ב-15 באפריל והגיע למקום 26 בבילבורד הוט 100. "Last Night on Earth" יצא ב-14 ביולי והגיע למקום ה-57 במצעד. "Please", "If God Will Send His Angels" ו-"Mofo" יצאו כסינגלים אבל לא הגיעו לבילבורד הוט 100.
"Pop" קיבל ביקורות טובות בעיקר. במבט לאחור, "Pop" נחשב על ידי עיתונאי מוזיקה והציבור כאכזבה. עם זאת, האלבום גם קיבל תשבחות, למשל מ-"Hot Press" שדרג אותו במקום ה-104 ברשימת "250 האלבומים האירים הטובים בכל הזמנים" ב-2009.[11] ב-2003, מגזין סלנט כלל את האלבום ברשימת "Vital Pop: 50 Essential Pop Albums".[12]
"Pop" היה הצלחה מסחרית והגיע למקום הראשון ב-27 מדינות כולל בבריטניה ובארצות הברית, אבל המכירות שלו ירדו.[13] האלבום ירד במהרה מרשימת עשרת האלבומים הטובים ביותר של בילבורד 200.[14] המכירות הכלליות של "Pop" הן מהגרועות ביותר של U2.
מורשת
לאחר סיבוב ההופעות "PopMart", הלהקה הביעה את חוסר הסיפוק שלה מהאלבום. לאורך השנים אחרי סיבוב ההופעות של האלבום, U2 לא ביצעה הרבה מהשירים מהאלבום בסיבובי הופעות אחרים. במרץ 2018, U2 הכריזה ש-"Pop" יצא מחדש ויעבור רימסטרינג על תקליט.[15]
רשימת השירים
מילות השירים נכתבו על ידי בונו ודה אדג', המוזיקה לשירים הולחנה על ידי U2.
מס'
שם
הפקה
משך
1.
Discothèque
פלוד
5:19
2.
Do You Feel Loved
סטיב אוסבורן, פלוד
5:07
3.
Mofo
פלוד
5:49
4.
If God Will Send His Angels
פלוד, האווי בי
5:22
5.
Staring at the Sun
פלוד, אוסבורן
4:36
6.
Last Night on Earth
פלוד
4:45
7.
Gone
פלוד
4:26
8.
Miami
האווי בי, פלוד
4:52
9.
The Playboy Mansion
פלוד, האווי בי
4:40
10.
If You Wear That Velvet Dress
פלוד
5:15
11.
Please
פלוד, האווי בי
5:02
12.
Wake Up Dead Man
פלוד
4:52
משך כולל:
60:09
משתתפי האלבום
U2
בונו - שירה, גיטרה
דה אדג' - גיטרה, קלידים, קולות רקע
אדם קלייטון - גיטרה בס
לארי מולן ג'וניור - תופים, עלי הקשה, תכנות, מכונת תופים
.svg){kind=logo}
.svg){kind=icon}
