תפיסה על-חושית (בראשי תיבות: תע"ח, נקראת גם חוש שישי או מראה שני) היא תופעה על-טבעית לא מוכחת בה אנשים טוענים שהם מקבלים מידע או משפיעים על הסביבה מבלי להשתמש בחמשת החושים.[1]
הקהילה המדעית דוחה את הטענות לקיומה של תפיסה על-חושית.[2] זאת בשל היעדר בסיס ראיות מספק, היעדר תאוריה שתסביר אותה וחוסר בטכניקות ניסיוניות שיכולות לספק תוצאות חיוביות באופן אמין. מסיבות אלה תפיסה על-חושית נחשבת לפסאודו-מדע.
למרות שתפיסה על-חושית עומדת בניגוד לעקרונות מדעיים בסיסיים, משוער שכשני שלישים מהאוכלוסייה בארצות הברית מאמינים בקיומה.[1]
סוגים
תפיסה על-חושית היא שם כולל למספר יכולות מנטליות היפותטיות הקשורות לתופעות על טבעיות. הסוגים העיקריים של תפיסה על חושית הם:[3]
טלפתיה: העברת מחשבה מאדם אחד לאחר ללא תקשורת חושית (למשל, זיהוי סוג הקלף עליו חושב אדם אחר).
ראיה מרחוק: תפיסה של אובייקטים או אירועים ללא קלט חושי.
פרה-קוגניציה (אנ') (קדם-תודעה): תפיסה של אירוע עתידי אשר לא ניתן לצפותו (למשל, תחזית שמספר מסוים יופיע בהטלה הבאה של זוג קוביות).
פסיכומטריה (אנ'): היכולת לקבל מידע על אדם או מקום בעזרת מגע בחפץ
תופעה הדומה לתפיסה על-חושית היא טלקינזיס, היכולת להשפיע על העולם הפיזי בעזרת כוח המחשבה.[3]
היסטוריה
פירס וריין מתנסים בקלפי זנר, שנת 1934
בשנת 1930, באוניברסיטת דיוק בצפון קרולינה, ג'וזף בנקס ריין ואשתו לואיזה אלה ריין ניהלו חקירה בנושא התפיסה העל חושית. בזמן שלואיזה ריין התרכזה ברישום ותאור מקרים של תפישה על חושית, ג'וזף ריין עבד בעיקר במעבדה והגדיר בקפידה מונחים כגון תפיסה על חושית ופאראפסיכולוגיה ותכנן ניסויים כדי לבדוק אותם. פותחה מערכת פשוטה של קלפים, אשר במקור נקראת "קלפי זנר" – כעת קרויים קלפי תע"ח. הם נושאים את הסמלים – עיגול, ריבוע, קווי גלים, צלב וכוכב: יש חמישה מכל אחד בחבילה של 25 קלפים.[1]
בניסוי טלפתיה, "השולח" מתבונן בסדרת קלפים בעוד "המקבל" מנחש את הסמלים. כדי לנסות לשמור על ראייה רוחנית, חפיסת הקלפים מוסתרת מכולם בעוד המקבל מנחש. כדי לנסות להתבונן מראש, סדר הקלפים נקבע לאחר שהניחושים נעשים. מאוחר יותר ג'וזף ריין השתמש בקוביות בשביל לבדוק טלקינזיס.
הניסויים הפראפסיכולוגיים של ריין עוררו ביקורת מצד אנשי אקדמיה ואחרים אשר קראו תיגר על המושגים והראיות של הטוענים לקיומה של תפיסה על-חושית. מספר מחלקות פסיכולוגיות ניסו לחזור על הניסויים של ריין ללא הצלחה.
וו. ס. קוקס (1936) מאוניברסיטת פרינסטון הפיק 25,064 ניסויים עם 132 נבדקים בניסוי למשחק קלפי זנר. קוקס סיכם: "אין ראיות של תפיסה על-חושית או באדם הממוצע או של הקבוצה או בכל פרט מסוים של אותה קבוצה. הפער בין התוצאות האלה והתוצאות שהושגו בידי ריין הוא או בשל גורמים בלתי נשלטים בהליך ניסיוני או בגלל הבדל בין הנושאים". ארבע מחלקות פסיכולוגיות אחרות לא הצליחו לשכפל את התוצאות של ריין.
ב־1938 כתב הפסיכולוג ג'וסף ג'סטרוב כי רוב הראיות לתפיסה החושית שאסף ריין ופראפסיכולוגים אחרים היו אנקדוטיים, משוחדים, מפוקפקים ותוצאת "תצפית לקויה וחולשות אנושיות מוכרות". הניסויים של ריין לא זכו להכרה כיון שגילוי על ידי דליפה חושית או רמאות יכולים להסביר את כל התוצאות שלו. לדוגמה, הצלחותיו של "המקבל" לנחש את הסמלים שבחלק האחורי של הקלפים, יכולה להתקבל על ידי פיענוח מוצלח של רמזים עדינים מדיבוריו או הבעותיו של "השולח".
בשנות ה-60 הפראפסיכולוגים הראו התעניינות ההולכת וגוברת במרכיבים הקוגניטיביים של התפיסה העל חושית, הניסיון הסובייקטיבי הכרוך בקבלת תגובות על התפיסה העל-חושית ותפקיד התפיסה בחיים הפסיכולוגיים. זה קרא להליכים ניסיוניים שלא היו מוגבלים למתודולוגיית הבחירה הכפויה של ריין. הליכים אלה כללו ניסויי טלפתיה וחלום, ואת ניסויי גזנפלד (הליך של מניעה חושית קלה).
ביסוס מדעי
מחקר מטא-אנליזה שניתח תוצאות של מעל מיליון וחצי הגרלות הגיע למסקנה שתוצאותיהן לא היו שונות מאלה שהיו מתקבלות באופן אקראי. לכן, בכל הקשור להגרלות, לא נראה שיש אנשים היכולים להשפיע עליהן בעזרת תפיסה על-חושית.[4]
במחקר שנערך בבריטניה השתתפו קרוב ל-28,000 איש שניסו להפעיל תפיסה על-חושית ב-111,000 ניסיונות, ולהשפיע על תוצאת ההטלה של 4 מטבעות וירטואליים. לניסיונות הללו לא הייתה שום השפעה על הטלת המטבעות.[5]
בשנת 2006 נערך מחקר מטא-אנליזה שבחן 380 מחקרים שבדקו את תופעת הפסיכוקינזיס. תופעה זו מתייחסת ליכולת להניע חפצים בעזרת כוח המחשבה, והיא מהווה סוג מסוים של טלקינזיס. במחקרים נבדקה יכולתם של אנשים להשפיע על נפילתה של קובייה או על הפקה של מספר אקראי. נמצא אפקט פסיכוקינטי קטן, במיוחד כאשר המדגמים היו קטנים. היו הבדלים קיצוניים בין התוצאות של המחקרים השונים, והחוקרים הגיעו למסקנה שייתכן שהאפקט הקטן אינו אמיתי, אלא הוא תוצאה של הטייה בפרסום. כלומר, מאמרים שמצאו אפקט פסיכו-קינטי התפרסמו ואלה שלא מצאו אפקט לא התפרסמו.[6]
ספקנות
הקונצנזוס המדעי אינו רואה בתפיסה החריגה תופעה ממשית.[7] הספקנים הצביעו על כך שאין תאוריה בת קיימא להסביר את המנגנון שמאחורי התפיסה העל-חושית, וכי ישנם מקרים היסטוריים שבהם התגלו פגמים בתכנון הניסויים של מחקרים על-טבעיים.
ישנן ביקורות רבות הנוגעות לניסויים הקשורים לתפיסה חוץ-חושית, במיוחד סביב פגמים מתודולוגיים. פגמים אלה אינם ייחודיים לסוג ניסיון יחיד, הם פוגעים באמינות המחקרים של התפיסה העל-חושית. רבים מן הפגמים שנראו בניסוי כרטיסי זנר מופיעים גם בניסוי גנזפלד.
ראשית הוא אפקט חבילת הקלפים, המתאר שגיאה המתרחשת בחקר התפיסה העל-חושית. משוב המתקבל מתוך סדרת ניסויים שבהם נעשה שימוש ברצף "סגור" של מטרת התפיסה העל-חושית מפר את תנאי העצמאות המשמש ברוב המחקרים הסטטיסטיים הסטנדרטיים. תשובות מרובות למטרה יחידה לא ניתנות להערכה באמצעות מבחנים סטטיסטיים המבוססים על הנחה של משובים עצמאיים. זה מגדיל את הסבירות של ספירת קלפים וכן מגדיל את הסיכויים של נושא המחקר לנחש נכון מבלי להשתמש בתפיסה. ליקוי מתודולוגי נוסף כולל רמזים באמצעות דליפה חושית. לדוגמה, כאשר הנושא מקבל רמז חזותי. זה יכול להיות השתקפות של הכרטיס במשקפיים של מחזיק הקלפים. במקרה זה, נושא המחקר יכול לנחש את הקלף המופיע בהשתקפות ולא כתוצאה מתפיסה על-חושית. לבסוף, בעיות שפוגמות באקראיות המבדק יכולות להעלות סיכויים לניחושים מוצלחים לדוגמה: שיטות ערבוב של קלפים המאפשרות חיזוי קל של תוצאות, קלפים מסומנים או מניפולציה של הקלפים. התוצאות של מטא-אנליזה מצאו שכאשר טעויות אלה תוקנו ונלקחו בחשבון, עדיין לא הייתה השפעה משמעותית של התפיסה העל-חושית. ברבים מן המחקרים נראה שיש התרחשות על חושית אך ריבוי המשתנים והאפשרות לטעויות מתודולוגיות רבות במחקר עדיין מותירות מקום לספק.
מאפייני המאמינים
נראה שאנשים המאמינים בתפיסה על-חושית לא מעריכים נכון את הסיכויים האובייקטיביים להתרחשות של תופעה. בהשוואה למי שלא מאמינים בתפיסה על-חושית, המאמינים נוטים להעריך את הסיכויים האובייקטיביים כנמוכים יותר. הם נוטים גם לחשוב שיש להם שליטה על חלק מהביצועים המקריים שלהם.[8] קיימים הבדלים נוירו-פסיכולוגיים בין המאמינים בתפיסה על-חושית לבין אלה שלא. המאמינים מייחסים משמעות לאירועים מקריים ומפעילים באופן שונה אזורים סמנטיים-אסוציאטיביים באונה הימנית.[9]
יש כמה מנגנונים פסיכולוגיים הגורמים לאנשים להאמין בתפיסה על-חושית. אלה כוללים את הנטייה לחפש דפוסים בסדרות מקריות ואת הטיית האישוש.[1]
בתרבות
התפיסה העל-חושית משמשת פעמים רבות כחלק מכוחות העל של דמויות שונות, בסדרות טלוויזיה וקומיקס (כגון "חוש העכביש" של ספיידרמן, המתריע על סכנה).
.svg)
