תנועת בתי ההתיישבות

תנועת בתי ההתיישבות (אנגלית: Settlement House Movement) הייתה תנועת רפורמיזם חברתי שהחלה בשנות ה-80 של המאה ה-19 והגיעה לשיאה בשנות ה-20 של המאה ה-20 בבריטניה ובארצות הברית. מטרתה הייתה לסייע לעניים בחברה לשפר את מצבם הכלכלי והחברתי ש נבע מתהליך העיור. בהנהגת תנועת בתי ההתיישבות עמדו גברים ונשים צעירים בני המעמד הבינוני-גבוה, שהאמינו שהעיור הביא עמו רעות חולות ופגע במעמד הפועלים. אזורי המצוקה הרבים שנוצרו בערים הגדולות ואוכלסו בפועלים, היו בעיניהם ההוכחה לכך. כדי ללמוד ולהכיר מקרוב את הבעיות החברתיות באזורים אלו וכדי להפוך לכוח המוביל לפתרונן, עברו חברי התנועה להתגורר בשכונות עצמן. הם האמינו שעליהם להוביל שינוי מהותי בחברה האמריקאית, ושלשם כך עליהם להתחיל מלמטה, מתוך שיקום השכונות וסיוע לתושביהן, בהכרות אישית עם הרכב האוכלוסייה, צרכיה הייחודיים ובהתאמת השינוי לתנאים בשטח.^[1]

את הבתים ששכרו וקנו כינו 'בתי התיישבות' כדי להצביע על העובדה כי ראשי הבתים בחרו לעבור ולהתיישב בקרב המהגרים על מנת ללמוד את צורכיהם בצורה יסודית וללא משוא פנים, כדי להעניק להם את הסיוע הטוב והמותאם ביותר.^[2] בתי ההתיישבות הציעו שירותים שונים לקהילה בשכונות, כגון מעונות יום, שיעורי אנגלית ושירותי בריאות כדי לשפר את חייהם הפיזיים הרוחניים של העניים באזורים בהם פעלו ולסייע להם בדרך זו להשתלב בחברה ולהפוך לאזרחים יעילים ומועילים.^[3]

הממלכה המאוחדת

המבנה המרכזי של היכל טוינבי מ-1884

התנועה החלה לפעול ב-1884 עם הקמת טוינבי הול, באיסט אנד של לונדון. הרעיון היה שאנשים מבוססים יעברו לגור בשכונה הענייה ויתנדבו בה. הבתים הראשונים הציעו על פי רוב מזון, מחסה והשכלה בסיסית וגבוהה אשר ניתנו על ידי מתנדבים ובאמצעות תרומות של עשירים. בין היתר התנדבו במסגרות אלו סטודנטים שהתיישבו בשכונות העוני על מנת לחיות ולעבוד לצד המקומיים. מוסדות אלו זכו לעיתים קרובות לשבחים מצד נציגים דתיים שעסקו בפילנתרופיה ולביקורת מצד גורמים רדיקליים וסוציאליסטיים.

דוגמאות מוקדמות נוספות לבתי התיישבות כוללות בראונינג הול (אנ'), שהוקם בשכונת וולוורת' בלונדון בשנת 1895 על ידי פרנסיס הרברט סטד, ובית מנספילד, גם היא במזרח לונדון. בית אוקספורד (אנ') בבת'נל גרין שנתמך על ידי אנגליקנים מהכנסייה הגבוהה הקשורים לאוניברסיטת אוקספורד. באדינבורו, הניו קולג' סטלמנט (אנ') נוסד ב-1893, ואחריו התיישבות אוניברסיטת אדינבורו (אנ') ב-1905.ההתיישבות של אוניברסיטת בריסטול נוסדה על ידי מריאן פיז והילדה קשמור ב-1911.

המוסדות עסקו יותר בגורמים החברתיים לעוני, בייחוד אלו שהתפתחו עם תהליכי התיעוש, ולא בגורמים אישיים לעוני. התנועה האמינה ששינוי חברתי יצמח מדחיפה של ארגוני צדקה פרטיים. התנועה הולידה יוזמות רבות של מדיניות חברתית ודרכי עבודה חדשניות לשיפור התנאים של האוכלוסיות החלשות בחברה כגון שירות עורכי דין מתנדבים ופיתוח מקצועות העבודה הסוציאלית והריפוי בעיסוק.

עם פתיחת ההשכלה הגבוהה לנשים, הגיעו לתנועת ההתיישבות גם צעירות. התיישבות אוניברסיטת הנשים (כיום התיישבות בלקפריארס) (אנ') נוסדה בשנת 1887 על ידי נשים ממכללות גירטון וניוהאם באוניברסיטת קיימברידג', מכללות ליידי מרגרט וסומרוויל באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטאות בדפורד ורויאל הולווי.

ארצות הברית

חזית בית האל בשיקגו

פעילות חינוכית עמלנית בבית דניסון

ספריה ציבורית בהנרי סטריט סטלמנט בניו-יורק

ג'יין אדמס הייתה אחת מאלו שייבאו את תנועת ההתיישבות מבריטניה לארצות הברית. דמויות בולטות נוספות בתנועה האמריקנית היו מרי רוזר סמית', מרי קייזר, אליס המילטון, ג'וליה לת'רופ, פלורנס קלי ואלה מיי דאנינג סמית' ועוד.

תנועת ההתיישבות הפכה לפופולרית בשל המצב הסוציו-אקונומי בארצות הברית בין השנים 1890–1910, כאשר למעלה מ-12 מיליון אירופאים היגרו למדינה. הם הגיעו מאירלנד, רוסיה, איטליה ובעיקר ממזרח אירופה וסיפקו כוח עבודה זול במפעלים, שנדרשה לאור תהליכי התיעוש המהירים לאחר מלחמת האזרחים. מהגרים רבים חיו בשיכונים צפופים ומוכי מחלות, עבדו שעות ארוכות וחיו בעוני. ילדים עבדו לעיתים קרובות כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

תנועת ההתיישבות האמריקנית צמחה מתוך הפילוסופיה האופנתית דאז של "פילנתרופיה מדעית", מודל של רפורמה חברתית שציינה את העברת ערכים, התנהגות ומוסר הראויים (כלומר על פי רוב לבנים אנגלו-סקסים פרוטסטנטים) למעמד הפועלים באמצעות צדקה אך גם תוכניות דידקטיות שנועדו להיות 'תרופה למעגל העוני'. עובדי התיישבויות רבים הצטרפו לתנועה מתוך אמונה חזקה שתוכניות רווחה חברתיות הן הדבר היחיד שיכול למנוע את ההתפתחות המזיקה בארצות הברית של מערכת מעמדות חברתית מושרשת בסגנון אירופאי.

בית ההתיישבות המפורסם ביותר בארצות הברית הוא בית האל (אנ') בשיקגו, שהוקם על ידי אדמס ואלן גייטס סטאר ב-1889 לאחר שאדמס ביקר בהיכל טוינבי כשנתיים קודם לכן. בית האל, בניגוד למסגרות צדקה ורווחה נפוצים שקדמו לו, לא היה ארגון דתי. במקום אתיקה נוצרית, אדמס בחרה לבסס את הבית על אידיאלים דמוקרטיים. היא התמקדה ביצירת מתקני חינוך ופנאי לנשים ולילדים מהגרים מאירופה.

קתרין קומן, וידה סקאדר וקתרין לי בייטס היו בין קבוצת נשים שהקימה את בית דניסון (אנ') בבוסטון בשנת 1892. יוניון סטלמנט (אנ') נוסדה בניו יורק ב-1894. הוקמו בתי התיישבות נוספים במנהטן: בית שכונת לנוקס היל (אנ') במזרח מנהטן ב-1894, בית ההתיישבות פרנדלי אין ב-1894, בית התיישבות הנרי סטריט (אנ') במנהטן ב-1893, בית הירם (אנ') בקליבלנד ב-1896, בית הוצ'ן (אנ') באל פאסו, טקסס, ב-1912 ובית ההתיישבות של האוניברסיטה (אנ') במנהטן ב-1886. בעיר ניו יורק הוקמה פדרציה בשם United Neighborhood Houses of New York שהקיפה 38 בתי התיישבות. בתי התיישבות אלה ואחרים היוו השראה להקמת בתי ספר של תנועת ההתיישבות במטרה לשרת קהילות כפריות מבודדות באפלצ'יה, כמו בית הספר להתיישבות הינדמן ב-1902 ובית הספר להתיישבות פיין מאונטן ב-1913 בקנטקי.

ב-1897 דווחו 74 בתי התיישבות; ב-1900 דווחו 103; ב-1905 דווחו 204, ועד 1911 נרשמו 413 בתי התיישבות ב-32 מדינות. בשנות ה-20 של המאה ה-20 הגיע לשיא מספר בתי ההתיישבות בארצות הברית לכמעט 500. את גישת בתי ההתיישבות אמצו גם 'בתי האירוח' של תנועת הפועל הקתולי שהקימה דורותי דיי בשנות ה-30, שעל אף שהיו דתיים עסקו במתן סיוע לעניים ללא יומרה או כוונה להשפעה דתית עליהם. עד 1993 מספר הבתים המשוער ירד ל-300 ב-80 ערים.

אוסטרליה

פעילות ההתיישבות הראשונה באוסטרליה החלה על ידי חברת הנשים של אוניברסיטת סידני. האגודה הוקמה על ידי הלן פיליפס כשהייתה המדריכה הראשונה של סטודנטיות באוניברסיטת סידני בשנים 1891–1892. לפני שנכנסה לתפקיד זה, פיליפס ביקרה באוניברסיטאות קיימברידג' ואוקספורד באנגליה כדי לגלות כיצד הן תומכות בסטודנטיות. היא גם ביקרה את אחיה הצעיר, ויליאם אינצ'בולד פיליפס, כומר בכנסיית סנט ג'ון קולג' (ליידי מרגרט צ'רץ'), שם למדה יותר על הפעילות המשימתית של הסטודנטים בעבודת צדקה וחינוך בקרב העניים באזור במסורת תנועת ההתיישבות. היא לקחה את המודל חזרה לאוסטרליה והקימה אגודת נשים שהתמקדה בביקור חולים בבתי חולים והקמת בתי ספר ערב למבוגרים, בייחוד בית ספר לילה לצעירות עובדות במילרס פוינט, צפון סידני. לאחר שפיליפס עזבה את האוניברסיטה לטובת עבודה מיסיונרית וחינוך בציילון (כיום סרי לנקה) המנהלת המייסדת של המכללה החדשה לנשים, לואיזה מקדונלד פיתחה את עבודת ההתיישבות עוד יותר באמצעות אגודת הנשים. במהלך השנים זכתה פעילות ההתיישבות לתמיכתם של שותפים אחרים וסיפקה שירותים למשפחות אבוריג'ינים ומהגרים, וכיום ידוע בתור מרכז ההתיישבות השכונתי בדארלינגטון, סידני ניו סאות' ויילס.

רוסיה

התנועה התפשטה גם לרוסיה האימפריאלית המאוחרת, כאשר סטניסלב שצקי ואלכסנדר זלנקו הקימו רשת של מוסדות חינוך וחברתיים בצפון מוסקבה ב-1905, וקראו לה "התיישבות" ("Сетлемент" - סטלמנט, המילה האנגלית שתורגמה לרוסית). רשת מוסדות זו נסגרה על ידי הממשלה ב-1908, עקב פעילות סוציאליסטית לכאורה.

פעילות כיום

חלק מבתי ההתיישבות פועלים גם היום כארגונים קהילתיים המספקים מגוון שירותים הכוללים חינוך לגיל הרך, הדרכת נוער ותוכניות לצמצום פשיעה, תוכניות בוגרים ותוכניות מיוחדות לצעירים שיצאו ממערכת האומנה. כיום מוסדות אלו מאוישים בעובדים מקצועיים וסטודנטים, ואינם דורשים עוד שהעובדים יחיו לצד אלו שהם מספקים להם שירותים.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Nizzan Cohen/ארגז חול

• אתר האגודה הבריטית של בתי ההתיישבות ומרכזי הפעולה החברתיים (באנגלית)
• אתר הפדרציה הבינלאומית של בתי ההתיישבות (באנגלית)
• איחוד הבתים השכונתיים בניו-יורק (באנגלית)
• Berry, Margarent E. "The Settlement Movement 1886-1986: One Hundred Years on Urban Frontiers", VCU Libraries Social Welfare History Project.
• Blank, Barbara Trainin. "Settlement Houses: Old Idea in New Form Builds Communities", The New Social Worker, Summer 1998, Vol. 5, No. 3

הערות שוליים

1. Rebecca Lissak, , Myth and Reality: The Pattren and Relationship between Hull House Circle and the "New Immigrat" on Chicago's West Side 1890-1919, Journal of American Ethnic History, 2(2), עמ' 21-50
2. יהודית אבניר, ג'וני גל, רעיון בתי ההתיישבות (settlement houses) וראשית העבודה הסוציאלית בפלשתינה- ארץ ישראל, לא צדקה אלא צדק: פרקים בהתפתחות העבודה הסוציאלית, 2019
3. Rebecca Shpak Lissak, Myth and Reality: The Pattren and Relationship between Hull House Circle and the "New Immigrant" on Chicago's West Side 1890-1919, . Journal of American Ethnic History, 1983, עמ' 21-50