תלמי השישי בדמותו כמלך הלניסטיתלמי השישי בדמותו כמלך מצרי
תלמי השישי (יוונית: Πτολεμαῖος Φιλομήτωρ, בתעתיק עברי: פטולמאוס פילומטור[1] שמשמעותו פטולמאוס אוהב אמו[2]; 145-186 לפנה"ס) מלך במצרים התלמיית והיה המלך השישי מבית תלמי. מלך בין השנים 164-180 ו-163–145 לפנה"ס. היה בנו של תלמי החמישי.
תלמי השישי עלה למלוכה בגיל 6. בצעירותו שלט ביחד עם אמו קלאופטרה הראשונה שהייתה אחותו של אנטיוכוס הרביעי. הם שלטו יחדיו עד פטירתה בשנת 176 לפנה"ס. בשנת 175 לפנה"ס לערך, נשא לאישה את אחותו קלאופטרה השנייה ומלך יחד אתה. בהמשך הצטרף אחיו הצעיר שהפך ברבות הימים למלך תלמי השמיני.
קורות חייו
לאחר מות קלאופטרה הראשונה התחזקה במצרים הסיעה בראשות לנאוס ואלאוס, עוצרי המלך, שדרשה לצאת למאבק לכבוש מחדש את סוריה שאבדה לבית תלמי בעת המלחמה הסורית החמישית. בשנת 170
לפנה"ס הוכרזו גם תלמי השמיני וקלאופטרה השנייה כשליטים של מצרים בנוסף לתלמי השישי, על מנת לחזק את אחדותה של מצרים. אנטיוכוס חשש מההתפתחות העניינים במצרים וערך הכנות להדיפת הסכנה המצרית. חששותיו של אנטיוכוס התאמתו כשהמצרים הכריזו מלחמה על הסלאוקים בשנת 170 לפנה"ס והחלה המלחמה הסורית השישית.
קרב פלוסיום שהתקיים בשנת 169 לפנה"ס, הסתיים בתבוסה מוחצת לצבא המצרי. ולנאוס ואלאוס הוחלפו בשני עוצרים חדשים, קומנוס וסינאוס, ושליחים נשלחו לדון במשא ומתן עם אנטיוכוס. תלמי השישי הועלה על ספינה כדי לחמוק מהאויב הסלאוקי. למרות ניסיון הבריחה, לכד הצי הסלאוקי את הספינה ותלמי נפל בידיו של אנטיוכוס. בלחץ רומאי נסוג אנטיוכוס והשאיר את תלמי השישי כשליט בובה במצרים.
תלמי השישי לא רצה לשחק את תפקיד הבובה. במקום להישאר נאמן לאנטיוכוס, שלח תלמי השישי משלחת לאלכסנדריה שלא נכבשה, והגיע להסכם שלפיו ישלוט יחד עם תלמי השמיני. התנגדות אנשי אלכסנדריה הביאה למצור של אנטיוכוס על העיר, אך ללא הצלחה והוא היה חייב לסגת בגלל התנגדות הרומאים. ניסיונות נוספים של אנטיוכוס לכבוש את מצרים לא צלחו. לאחר שהתלמיים פנו לסנאט הרומי בבקשת עזרה, הוצב לאנטיוכוס אולטימטום, היה עליו לעזוב את מצרים מיד. בקשותיו של אנטיוכוס מהרומאים לקבלת זמן נוסף לא נענו והוא עזב את מצרים.
תלמי השישי מונה על דעת הרומאים לשליט במצרים וחלק את השלטון עם אחיו תלמי השמיני ואחותו קלאופטרה השנייה. בשנת 164 לפנה"ס הדיח תלמי השמיני את אחיו מכיסאו, תלמי השישי ברח לרומא וביקש את עזרת הסנאט הרומי ובסיועה חזר בשנת 163 לפנה"ס למצרים כשליט יחיד. תלמי השישי הסכים לחלוקה של הממלכה, אך תלמי השמיני לא הסתפק בכך וניסה להשתלט על קפריסין, אך ללא הצלחה.
תלמי השישי ניסה להתנקש באחיו תלמי השמיני, אך לא הצליח בכך. תלמי השמיני ניסה להשתלט על קפריסין בפעם השנייה ושוב לא הצליח בכך. בשנת 154 לפנה"ס הביס תלמי השישי את אחיו במלחמה. אחיו מונה לשליט קירנאיקה, אזור שהיה בשליטת מצרים והיה נתון באופן פורמלי לשליטתו של תלמי השמיני.
בשנת 153 לפנה"ס החל להתערב במאבק השלטוני שהתקיים בממלכה הסלאוקית ותמך בתביעתו של אלכסנדר באלאס לשלטון על הממלכה. הוא השיא לו את בתו קלאופטרה תאה. לאחר שהסתכסכו ביניהם, העביר תלמי השישי את תמיכתו לדמטריוס השני השיא לו את בתו קלאופטרה לאישה, ופלש לסוריה עם צבא גדול. הקרב התקיים באנטיוכיה בשנת 145 לפנה"ס. בקרב ניצח הצבא המצרי, תלמי נפצע בקרב ולאחר מכן מת מפצעיו.
תמיכתו ביהודים
בתקופתו של תלמי השישי הייתה השפעת היהודים במצרים בשיאה. תלמי היה מעוניין לשמור על קשריו והשפעתו על היהודים בתקווה שיוכל להחזיר את שלטון בית תלמי לארץ ישראל. הוא נתן רשות לחוניו הרביעי בנו של הכהן הגדול חוניו השלישי להתיישב בלאונטופוליס ולבנות שם את מקדש חוניו. אישר לחוניו להקים גדוד צבאי ונתן לו אדמות כדי ליישב בהן את חייליו.[3]
_-_2009.jpg)
