בינואר 2001 ערך היצלסברגר את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של אסטון וילה, במשחק נגד ליברפול, שהיה משחקו היחיד בעונתו הראשונה בבוגרים. במהלך עונת 2001/2002 הוא הושאל לצ'סטרפילד מהליגות הנמוכות, אך מיד הוחזר לאסטון וילה שנזקקה לשירותיו בשל פציעות והשעיות של שחקנים. תחת המאמן גרהאם טיילור הפך היצלסברגר לשחקן קבוע בקבוצה הבוגרת של המועדון, וסייע לאסטון וילה לסיים במקום השישי בפרמייר ליג ב-2004.
בעונת 2004/2005 המשיך היצלסברגר את יכולתו הטובה, עם שני שערים וחמישה בישולים במדי אסטון וילה. בתקופתו בקבוצה ניתן לו הכינוי "הפטיש", בשל בעיטותיו החזקות ממרחקים ארוכים. בסך הכול הוא כבש שמונה שערים ב-99 משחקי ליגה במדי אסטון וילה.
בקיץ 2005 עבר היצלסברגר לקבוצת שטוטגרט בהעברה חופשית. בעונת 2006/2007 הוא הצטיין במיוחד, כאשר כבש שבעה שערים ב-30 משחקי ליגה, ולקח חלק חשוב בזכייתה של שטוטגרט באליפות הבונדסליגה. במחזור האחרון של העונה, מול אנרגי קוטבוס, כבש היצלסברגר שער שוויון, בדרך לניצחון 1-2 שהעניק לקבוצתו את התואר על חשבון שאלקה 04. בעונה הבאה השתתף היצלסברגר לראשונה בקריירה שלו בליגת האלופות. בעונת 2008/2009 הוא החל לכהן כקפטן הקבוצה, במקומו של פרננדו מיירה שעזב את הקבוצה, וכבש חמישה שערים שסייעו לשטוטגרט לסיים במקום השלישי בבונדסליגה. בדצמבר 2009 הוא הודח מתפקיד הקפטן על ידי המאמן החדש מרקוס באבל.
היצלסברגר הפך לשחקן חשוב בנבחרת גרמניה במשחקי מוקדמות יורו 2008, עם מינויו של יואכים לאב למאמן. הוא סייע לגרמניה לעלות לאליפות אירופה לאחר שכבש ארבעה שערים במוקדמות, שהיו שערי הבכורה שלו בנבחרת. הוא היה שחקן חשוב בנבחרת גם בטורניר היורו עצמו, וסייע לה להעפיל עד לגמר הטורניר. הוא אף פתח בהרכב במשחק הגמר, שבו הפסידה גרמניה לנבחרת ספרד.
היצלסברגר העפיל עם גרמניה גם למונדיאל 2010, לאחר שכבש שער אחד במסגרת משחקי המוקדמות, אך לא זומן לסגל לטורניר עצמו.
חיים אישיים
ביוני 2007 נפרד היצלסברגר מחברתו לאורך שמונה שנים, כחודש לפני תאריך חתונתם המתוכנן.[1] ב-8 בינואר2014 הצהיר על נטיותיו ההומוסקסואליות ברבים.[2]
