בתחום הנדסת התוכנה, תבנית Factory Method (שיטת המפעל) היא תבנית עיצוב שתכליתה יצירת אובייקטים החולקים ממשק אחיד מבלי להכיר את המחלקות שלהם. התבנית מתבססת על הגדרת שיטה עצמאית ליצירת עצמים. מחלקות שיורשות יכולות לדרוס את השיטה בשיטה משלהן וכך ניתן לציין את הטיפוס המפורש המתבקש.
מהות תבנית המפעל היא להגדיר ממשק ליצירת עצם תוך מתן האפשרות לתת-המחלקות המממשות את הממשק להחליט לאיזה מחלקה ליצור מופע. יצירת המופע נדחית לתת המחלקות. מקובל להשתמש בתבנית ב-Toolkit וב-Framework שם הקוד צריך לייצר עצמים מסוגים שונים אשר עשויים להיות נורשים על ידי אפליקציות אחרות. כן נעשה שימוש בתבנית כאשר עצמים מהיררכיה אחת נדרשים ליצור אובייקטים מתאימים מהיררכיה אחרת.
פונקציות מפעל מבצעות כימוס (אנקפסולציה) ליצירת עצמים. הדבר שימושי כאשר תהליך היצירה של מחלקה מורכב ותלוי בהרבה גורמים למשל בגורמי תצורה או קונפיגורציה של האפליקציה או בקלט משתמש.
דוגמה
בדוגמה הבאה הפונקציה MazeGame היא פונקציית תבנית המתארת משחק ועושה שימוש ב-Factory Method בשם makeRoom ליצירת חדרים במשחק (בניגוד לצורה הרגילה ליצירת אובייקט של חדר - בעזרת האופרטור new), ובצורה זו לא מכירה את הסוג הספציפי שלהם:
קיימות מספר מגבלות אשר קשורות לשימוש במתודת מפעל ובהן:
שכתוב של מחלקה כך שתיבנה באמצעות Factory Method מפירה את החוזה עם לקוחות המחלקה. למשל אם המחלקה Complex הייתה מחלקה רגילה אז היו לה וודאי לקוחות רבים המאתחלים אותה כך :
Complexc=newComplex(-1,0);
ברגע שמכירים בכך ששתי מחלקות מפעל שונות נחוצות משנים את קוד המחלקה לקוד שהודגם קודם אולם כעת הבנאי הוא private ולכן הקוד של הלקוח אינו עובר הידור.
מאחר שהתבנית מתבססת על שימוש בבנאי private המחלקה לא יכולה להיות מורחבת.
כשמרחיבים את המחלקה (כאשר הופכים את מתודה הבנאי ל-protected) אז תת-המחלקות חייבות לספק את המימוש שלהן לכל מתודות המפעל.
ב-Java, יש שימוש בתבנית עיצוב זו מספר פעמים במארז (package) javax.xml.parsers . דוגמאות לכך הם javax.xml.parsers.DocumentBuilderFactory או javax.xml.parsers.SAXParserFactory.
לקריאה נוספת
Fowler, Martin; Kent Beck; John Brant; William Opdyke; Don Roberts (ביוני 1999). Refactoring: Improving the Design of Existing Code. Addison-Wesley. ISBN0-201-48567-2. {{cite book}}: (עזרה)