שעון קיץ הוא קביעה של תזמון שעות היממה, הנהוג באופן מקומי למשך תקופה מסוימת בשנה (בדרך כלל, מעונת האביב עד הסתיו), בשונה מן השעון הנהוג באותו מקום בשאר ימות השנה לפי זמן אוניברסלי מתואם, המכונה גם "שעון חורף".
השינוי בקביעת הזמנים מתבטא לרוב בהזזת השעון שעה אחת אחורה. בתחילת תקופת שעון הקיץ מכוונים את השעון שעה אחת קדימה (ולכן משכימים לקום מוקדם יותר בשעה אחת ביחס לשעון גריניץ'), ובסיומה מכוונים בחזרה שעה אחת אחורה (חוזרים לקום מאוחר יותר בשעה אחת). מטרתה העיקרית של הנהגת שעון הקיץ, במקורה, הייתה להביא לחיסכון של כ-29 מיליון ק"ג שעוות נרות. ההיגיון מאחורי הזזת השעון היה לצורך התאמת שעות הערנות של האזרחים לשעות זריחת השמש כדי לחסוך את האנרגיה המתבזבזת על תאורה. בישראל שעון קיץ מעביר שעה אחת מתוך היממה מתחילת היום לסוף היום. זאת מתוך ההנחה כי התועלת בהוספת שעת אור בסוף היום גבוהה מזו שבתחילת היום, בסמוך לזריחה. בכך יופחת הצורך בתאורה מלאכותית, הצורכת אנרגיה. עם זאת, כיום קיימים מחקרים ותוצאות סותרות בשאלת החיסכון באנרגיה בעת הנהגת שעון קיץ[1]. במשך השנים הביעו גורמים שונים התנגדות לרעיון מסיבות כלכליות, חברתיות, דתיות או בריאותיות. ההמלצה המדעית הגורפת בעולם היא לבחור בשעון חורף קבוע[2].
היסטוריה
התאמת השעון לשעות האור הטבעי רווחה במספר מקומות בעת העתיקה והדבר נבע, בין היתר, ממעמדה המרכזי של החקלאות בחברה, אשר עבודותיה נערכות בעיקר בשעות האור. ברומא העתיקה, למשל, חולקו שעות האור לשתים-עשרה יחידות שוות והראשונה החלה בזריחה[3]. דבר זה חייב לשנות את אורך ה"שעות" בהתאם לעונת השנה - בקיץ הן הגיעו למשך מרבי של 75 דקות מודרניות ובחורף הן הצטמצמו לכדי 44 דקות בלבד (ההפרש גדל עם הקרבה לקטבים). גם בהלכה היהודית מוגדרות שעות זמניות, שאורכן משתנה לפי עונות השנה.
גילוי הדעת של בנג'מין פרנקלין
ב-1784, בעת שכיהן כשגרירארצות הברית בצרפת, הציע בנג'מין פרנקלין לצרפתים לחסוך בנרות בדרך של קימה מוקדמת עם הזריחה[4]. פרנקלין חישב בחיבורו ומצא כי אם כל 100,000 תושבי פריז ינהגו לפי הצעתו, יחסכו 64,050,000 אונקיות של שעוות נרות וסכום של 96,075,000 לירות. עם זאת, לא דובר בהצעה לשינוי במובנו המקובל של שעון קיץ כיום.
עד אמצע המאה ה-19 (ואף לאחר מכן) נעשתה קביעת השעה בכל עיר בנפרד. היא הייתה גמישה והסתמכה על מיקום השמש בשמיים. בנוסף, עובדים רבים עדיין עבדו סמוך לבתיהם בשעות שקבעו לעצמם. עם הנהגת הזמן התקני (Standard Time) בארצות הברית ובאירופה והתגברות התיעוש, כך שרוב העובדים עבדו במפעלים ובמשרדים לפי סדר יום אחיד, נוצר פער בין שעת זריחת השמש לשעת תחילת העבודה. פער זה הביא להגברת השימוש בתאורה מלאכותית בשעות הערב ולבזבוז אנרגיה.
הראשון שהעלה את רעיון הנהגתו של שעון קיץ כפי שהוא מוכר כיום היה הניו זילנדיג'ורג' ורנון הדסון (George Vernon Hudson), אשר ב-16 באוקטובר1895 הציע להקדים את השעה בשעתיים במשך חודשי הקיץ[5].
רק המחסור בפחם, שהורגש ביתר שאת בימי מלחמת העולם הראשונה, הביא את גרמניה לאמץ בפעם הראשונה את רעיון שעון הקיץ בדומה להצעתו הראשונה של בנג'מין פרנקלין.
רעיון זה הונהג בשטחה של גרמניה ובשטחים שכבשה באירופה ב-30 באפריל1916.
בריטניה אימצה את הרעיון זמן קצר אחר כך, ב-21 במאי 1916[7], כדי לחסוך בפחם ובשל שעות ההאפלה הארוכות בעת המלחמה.
לאחר המלחמה חדלו מספר מדינות מהנהגת שעון קיץ וארצות הברית, לדוגמה, לא שבה להנהיגו במישור הלאומי כבר ב-1919, אם כי מספר ערים אמריקאיות הנהיגו שעון קיץ באופן מקומי. לעומת זאת, בבריטניה הונהג שעון קיץ ללא הפסקה מאז 1916.
באירופה ובצפון אמריקה מונהג כיום שעון הקיץ במרבית ימות השנה - כשבעה חודשים, לפחות. במדינות מסוימות, כמו רוסיה ואיסלנד, שונה אזור הזמן לחלוטין, כך, שכביכול, מונהג בהן "שעון קיץ" בכל ימות השנה. בארצות הברית היה נהוג עד שנות ה-80 של המאה ה-20 שעון קיץ מסוף חודש אפריל עד סוף אוקטובר. מאז, הונהג שעון הקיץ מתחילת אפריל והחל מ-2007 הוא מונהג כבר מאמצע חודש מרץ ועד תחילת נובמבר. במרכז אירופה היה נהוג שעון קיץ מסוף מרץ עד סוף ספטמבר, אך בשנות ה-90 החלו להנהיגו עד סוף אוקטובר.
בשנת 2011 ביטלה רוסיה את שעון החורף לטובת קיץ נצחי (בחרה בשעון קיץ)[8], אך בשנת 2014 החזיר אותו הנשיא פוטין בעקבות חוסר שביעות רצון בציבור[9].
שעון הקיץ התקבל במרבית המדינות המתועשות. עם זאת, הוא פחות מקובל במזרח הרחוק וביפן הוא אינו נהוג כלל. שעון הקיץ אינו מקובל באזורים חקלאיים, שכן בהם ממילא שעות העבודה אינן קבועות, והעבודה החקלאית מתחילה סמוך ככל האפשר לזריחת השמש, בלא תלות בשעה הרשמית, והיא גם תלויה בעונות השנה. חקלאים מתלוננים ששעון הקיץ מסב להם אי-נוחות רבה והם אינם מפיקים ממנו כל תועלת. שעון הקיץ אינו מונהג במדינות הקרובות לקו המשווה, משום שבהן אין כמעט הבדל בין אורך היום לבין אורך הלילה במשך כל ימות השנה.
סין הנהיגה שעון קיץ החל מ-1986, אך נטשה את הרעיון ב-1992, מאחר שלמרות גודלה, נמצאת סין כולה באזור זמן אחד (UTC+8). הלכה למעשה, נהוג ברוב שטחה שעון קיץ קבוע במשך כל ימות השנה ובמערבה מקדימה השעה את קו האורך הגאוגרפי בעד שלוש שעות.
תזכורת לסיום שעון קיץ בארצות הברית בשנת 2001: "לא תוכל לעצור את הזמן... אבל תוכל להחזירו שעה לאחור בשעה 2 ב-28 באוקטובר..."
הסיבות להנהגת שעון קיץ במקורן הן בעיקר כלכליות: חיסכון באנרגיה והגברת פריון העבודה. שעון הקיץ גורם להתאמה קרובה יותר בין שעת ההשכמה לשעת זריחת השמש. לדוגמה, אם אדם נוהג לקום מדי יום בשעה 6:00 בבוקר, בעוד השמש זורחת ב-5:00, מתבזבזת שעת אור-יום בשינה. אם מזיזים את השעון שעה קדימה, שעת הזריחה נקבעת ל-6:00 בבוקר, כך שהאדם מתעורר עם הזריחה. כיוון שהעבודה מסתיימת שעה מוקדם יותר על פי שעון הקיץ, ניתן לנצל את הזמן שנותר עד השקיעה לפעולות באור יום ואין צורך בחשמל לתאורה. הנהגת שעון קיץ נעשתה נפוצה יותר בשנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20 ותקופת הנהגתו התארכה בהדרגה באירופה ובארצות הברית. הסיבות לכך מגוונות: השימוש בנפט ובפחם לצורך הפקת חשמל גדל במידה ניכרת ומחירי הנפט עלו במידה רבה, בייחוד במהלך שנות ה-70. שעות העבודה, המסחר והבילוי השתנו בהדרגה החל משנות ה-60, עת החלה הגמשה בשעות העבודה כדי למנוע עומסי תנועה בשעות הבוקר ובשעות הערב המוקדמות. במשך הזמן גילו מקומות עבודה כי שעות עבודה מאוחרות עדיפות להם. כיום נפוץ הדבר בייחוד בחברות היי-טק. איחור שעות העבודה מביא להגדלת הפער בין שעת הזריחה לבין שעת תחילת העבודה, ולפיכך לשימוש יתר בתאורה מלאכותית בשעות הערב. שעון הקיץ נעשה, אם כן, יעיל למשך תקופה ממושכת יותר בשנה.
עם זאת, כיום השימוש בתאורה מלאכותית ובמכשירים חשמליים נעשה כה נפוץ, הן ביום והן בלילה, עד שמידת התרומה של שעון הקיץ לחיסכון נתונה בספק: השימוש בתאורה מלאכותית עולה והעובדה שבמקומות עבודה משתמשים בה גם בשעות היום מפחיתה את יעילותו של שעון הקיץ. בנוסף, בניגוד למצב בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, תאורה מלאכותית אינה האחראית לעיקר צריכת החשמל[13]. כיום ישנם שימושים בחשמל הצורכים אנרגיה גדולים בהרבה, למשל השימוש ההולך וגובר במזגנים, שתופסים נתח גדול בצריכת האנרגיה. השינויים בהרגלי צריכת האנרגיה, כמו גם מחסור במחקרים עדכניים וחד-משמעיים, מקשים על הערכת יעילותו של שעון הקיץ. מחקר שנערך במערב אוסטרליה בעת הנהגת שעון הקיץ בשנים 2006–2007, אף טען לעלייה של 0.6% בצריכת האנרגיה[14].
ישנן תוצאות סותרות במחקרים שבדקו האם הנהגת שעון קיץ מובילה להגדלת מחזור העסקים של בתי עסק מתוך השערה שאנשים נוטים לערוך קניות רבות יותר בשעות אור מאשר בשעות חושך[15].
שעון הקיץ יוצר לעיתים קונפליקט בין האינטרס של אנשים פרטיים לבין בעלי העסקים והמערכות הממשלתיות: עקב שעון הקיץ, העבודה והלימודים מתחילים בשעות הקרירות יותר של הבוקר, וכך אפשר לחסוך שעה שלמה בהפעלת המזגנים היקרה במקומות העבודה ובבתי הספר באזורים שבהם המזגן אינו פועל לאורך כל היום. מחיסכון זה נהנים המעסיקים והממשלה. מאידך, שעת כיבוי המזגנים לפנות ערב מתאחרת לשעה שבה רוב האנשים בביתם וכך הם נאלצים לשלם עבור שעה נוספת.
בריאות הציבור ואיכות חיים
גם בשאלת ההשפעה של שעון הקיץ על הבריאות ואיכות החיים ישנן תוצאות סותרות ולא מוחלטות. נטען כי שעון הקיץ משפר את איכות השינה, כיוון שהוא מאפשר שינה ממושכת יותר בשעות החשכה שבהן השינה עמוקה יותר. עובדה זאת משפרת לכאורה את הערנות ואת פריון העבודה. פרופ' דב אשבל טען, לעומת זאת, בטרם כניסת המזגן לשימוש נרחב, ששעון הקיץ אינו מתאים לאקלים בישראל, שבה בגלל החום הכבד אנשים אינם מצליחים להירדם עד שעה מאוחרת, כאשר הבתים מתקררים, ועל כן הקימה המוקדמת יותר פוגעת באיכות השינה[16].
מידת השפעתו של שעון קיץ על הלוקים בדיכאון עונתי נמצאת עדיין במחלוקת בקרב חוקרים. מאידך גיסא, הזזת השעון עשויה להשפיע על השעון הביולוגי משך מספר שבועות, ומחקרים שונים טענו כי עצם השינוי מעלה את שכיחותם של התקפי לב[17] ושל מקרי התאבדות.
עוד נטען כי בעת הפעלת שעון קיץ יש יותר אור שמש בשעות שבהן הכבישים עמוסים, ועל-כן ההערכה היא שבכוחו של שעון הקיץ לסייע גם במלחמה בתאונות הדרכים, משום שבשעות אור פחותה סכנת התאונות מאשר בזמן חשכה. מאידך גיסא, קיימת סכנה מוגברת לתאונות דרכים בימים הראשונים שלאחר שינוי השעה, כיוון שהנהגים עלולים לסבול מחוסר שינה בטרם התרגלו לשעון החדש.
ממשלת קזחסטן ביטלה את שעון הקיץ לחלוטין ב-2005, כאשר טענה כי הוא מביא לעלייה בתחלואה, בעיקר בקרב זקנים וילדים ולעלייה בשכיחות תאונות עבודה[18]. טענות נוספות כנגד שעון הקיץ נוגעות לטרחה ולשכחה שבשינוי השעה.
בארצות הברית ובקנדה (למעט אריזונה, הוואי, ססקצ'ואן ומספר אזורים נוספים) - שעון הקיץ מונהג מאז 2007, מיום ראשון השני של חודש מרץ עד ליום ראשון הראשון של חודש נובמבר. חוק שהתקבל בארצות הברית ב-1966 קבע כי כל מדינה רשאית להחליט האם להנהיג שעון קיץ, אולם היא חייבת לדבוק במועדים הקבועים, כדי למנוע בלבול בתיאום הזמן בין המדינות השונות. ב-29 ביולי2005, בשל העלייה התלולה במחירי הנפט, הועבר בארצות הברית חוק שנועד לעודד חיסכון באנרגיה באמצעים שונים. בין היתר, האריך החוק את תקופת שעון הקיץ משנת 2007 ואילך (עד אז חל שעון הקיץ מיום ראשון הראשון של אפריל עד יום ראשון האחרון של אוקטובר). קנדה, שמערכת קביעת הזמן שלה מתואמת עם זו של ארצות הברית, אימצה את השינוי. אולם מקסיקו, שעד אז הייתה מתואמת עם שכנותיה מצפון, עדיין נוהגת לפי הכללים הישנים.
באירופה (למעט איסלנד) שעון הקיץ מונהג החל מיום ראשון האחרון של חודש מרץ ועד יום ראשון האחרון של חודש אוקטובר.
בירדן שעון הקיץ מונהג מיום שישי האחרון במרץ עד יום שישי האחרון באוקטובר. טורקיה, סוריה ולבנון אימצו את מועדי שעון הקיץ של אירופה, אך קיימת בטורקיה יוזמה שמטרתה להנהיג זמן אחיד ייחודי לה במשך כל ימות השנה (UTC+2.5) ולבטל את הנהגתו של שעון הקיץ[19]. בשנים 2006–2007 הוקדמה החזרה לשעון חורף במצרים, בסוריה ובירדן בשל צום הרמדאן שהחל בחודש ספטמבר. במצרים הוקדמה החזרה לשעון חורף מסיבה זו גם בשנת 2008 וחלה בסוף אוגוסט במקום בסוף ספטמבר. בשנת 2011 ביטלה מצרים את שעון הקיץ עד לשנת 2023, בה הודיעה על החזרתו[20].
מרוקו ופקיסטן, שתי מדינות שבהן לא מונהג בדרך-כלל שעון קיץ, החליטו ב-2008 להנהיגו בתקופת שיא הקיץ עקב העלייה התלולה במחירי הנפט. ממשלת מרוקו הודיעה כי שעון קיץ יונהג למשך כארבעה חודשים מ-1 ביוני ועד 27 בספטמבר 2008, אולם בסוף אוגוסט הודיעה הממשלה על קיצור התקופה וחזרה לשעון חורף כבר ב-1 בספטמבר[21]. כדי למנוע בעיות בתיאום לוח הטיסות למרוקו וממנה, הוסיפו חברות התעופה של מרוקו לנהוג לפי שעון קיץ עד התאריך המקורי – 27 בספטמבר. ממשלת פקיסטן הנהיגה את שעון הקיץ במשך שלושה חודשים, מ-1 ביוני עד 30 באוגוסט 2008.
בחצי הכדור הדרומי מתחיל האביב בחודש ספטמבר והסתיו – בסוף מרץ[22]. באוסטרליה מונהג שעון הקיץ רק בחלק מהמדינות, מיום ראשון הראשון באוקטובר עד יום ראשון הראשון באפריל. בניו זילנד מונהג שעון קיץ מסוף ספטמבר עד תחילת אפריל. בעשר מהמדינות הדרומיות של ברזיל ובבירה ברזיליה, מונהג שעון הקיץ מאמצע אוקטובר ועד אמצע פברואר. בדרום אפריקה לא נהוג שעון קיץ, אך בנמיביה הסמוכה הוא מתחיל ביום ראשון הראשון בחודש ספטמבר ומסתיים ביום ראשון הראשון בחודש אפריל.
הזזת מחוגי השעון קדימה עם הנהגת שעון קיץ באוהיו בפעם הראשונה (1918)
ברוב המדינות המנהיגות שעון קיץ, מקובל שינוי של שעה בודדת, אם כי באי הלורד האו שבאוסטרליה לדוגמה, נהוג שינוי של חצי שעה בלבד.
שעון הקיץ מתחיל ומסתיים בדרך כלל ביום המנוחה לפנות בוקר, וזאת כדי למזער את אי-הנוחות הנובעת משינוי השעה. בעיה מיוחדת קיימת בתיאום לוחות הזמנים של חברות התעופה, וכן קיימת סכנה כי אנשים יסבלו מחוסר שינה בימים הראשונים לאחר השינוי. לפיכך, נעשה השינוי בשעות שבהן מידת הפעילות של התחבורה ומקומות העבודה היא מזערית. היממה בה מתרחש המעבר לשעון קיץ היא יממה קצרה שאורכה 23 שעות, ואילו היממה בה מוחזרים מחוגי השעון לאחור נמשכת 25 שעות. באירופה ובארצות הברית השינוי מתבצע בין שני ימי סוף השבוע, כלומר בין יום השבת ליום ראשון.
בישראל, בה מסיבות דתיות קיימת בעיה לבצע את העברה בין שני ימי סוף השבוע (ליל שבת), היה נהוג בעבר לערוך את השינוי בשעת חצות של מוצאי שבת. מהסיבות שלעיל, ולאור העובדה שבמקומות עבודה רבים הונהג שבוע עבודה מקוצר, הוחלט לקבוע את המעבר לשעון קיץ לשעה 02:00 בלילה שבין יום חמישי ליום שישי. המעבר לשעון חורף מתרחש באותה שעה במוצאי שבת.
מדינת ישראל ממוקמת בסביבות קו רוחב 32°[24], מצפון לחוג הסרטן, אך עדיין קרוב יחסית לקו המשווה. מספר שעות האור בישראל הוא כ-10 בשיא החורף, ויותר מ-14 בשיא הקיץ. ישראל שוכנת בחלק המזרחי של אזור הזמן שלה, ולפיכך, שעת זריחת השמש מוקדמת ממילא, אפילו בחורף, ובשיא הקיץ זורחת השמש מעט אחרי השעה 04:30 על פי שעון החורף. הפעלת שעון קיץ לתקופה ממושכת מאזנת את המצב הזה, ומקרבת את שעות הפעילות לשעות האור.
מועד הפעלת שעון הקיץ בישראל השתנה פעמים רבות בשנות קיומה של המדינה. החל משנת 2013 מופעל שעון הקיץ בישראל בין יום שישי שלפני יום ראשון האחרון בחודש מרץ בשעה 02:00, לבין יום ראשון האחרון של חודש אוקטובר בשעה 02:00.
^Rishi MA, Cheng JY, Strang AR, et al., "Permanent standard time is the optimal choice for health and safety: an American Academy of Sleep Medicine position statement", Journal of Clinical Sleep Medicine 20, 2020, עמ' 121–125 doi: 10.5664/jcsm.10898
