לשנאוצר שלושה סוגים עיקריים המחולקים על פי גדלים: שנאוצר ענק (עד 70 ס"מ), שנאוצר בינוני (עד 50 ס"מ) ושנאוצר ננסי (עד 36 ס"מ). ניתן למצוא את הכלב בצבעים שונים: שחור, פלפל/ מלח (גוני אפור), ובננסי גם את השחור/כסף והלבן.
מהווריאציות הרבות של השנאוצר ניתן להבין את מרחב התפקודים שאותו גזע זה מילא ועדיין ממלא, ביניהם: ציד מכרסמים, שמירה על ילדים, רעייה ושמירה על עדרים, ליווי ושמירה אישית ועוד.
ניתן להגדיר את השנאוצר ככלב רב שימושי לחווה חקלאית.
שנאוצר לבן הוא נדיר בישראל ובדרך כלל הוא מיובא מארצות אחרות לישראל.
מבנה, אופי וטיפול
לשנאוצר גוף ריבועי ומוצק, בעל פרווה צפופה בשיער, עבה וקצרה, המגנה עליו מפני כל מזג אוויר. שיער הגבות, סביב לאף ומתחת לסנטר ארוך יותר משאר שיער הגוף. תסרוקת זו מקנה לשנאוצר את מראהו המיוחד עם זקן וארשת פנים רצינית למראה.
השנאוצר מחליף את פרוותו פעמיים בשנה וצריך לעזור לו להיפטר מהשיער "המת" באמצעות מריטה. כמו כן הוא זקוק להברשה וסירוק על בסיס שבועי.
לשנאוצר, אין כמעט ריח. כמו כן אינו נובח שלא לצורך. בדומה לגזעי כלבים אחרים, זקוק לזמן משחק מדי יום. השנאוצר הוא כלב חכם, טריטוריאלי, בעל יצר שמירה מפותח, קשור ונאמן מאוד לבעליו וקל לאילוף.
היסטוריה
מוצאו של השנאוצר מגרמניה במאות ה-15 וה-16. השנאוצרים הראשונים היו מהגזע הבינוני, ושימשו לציד חיות קטנות ומכרסמים שונים. כמו כן שימשו גם כמלווים לסוחרים עם מרכולתם לשוק, וכשומרים על הדוכן.
השנאוצר שייך למשפחת הפינצ'רים, ועד למאה ה-19 נחשבו השנאוצרים לפינצ'רים שעירים, בעלי שיער זיפי. בשנת 1879 החלו להפריד את הפינצ'רים בעלי השיער הזיפי מתוך גזע הפינצ'ר וב-1880 נרשם כגזע חדש ושמו "שנאוצר", שפרוש המילה בגרמנית הוא: זרבובית (הפה והאף של הכלב).
את השנאוצר הננסי החלו לפתח באמצעות הרבעות מכוונות של הכלבים הקטנים מהשנאוצר הבינוני, וכנראה הוכנסו גם קווי דם של אפנפינצ'ר.
לראשונה הוא נראה בזירות התצוגה בשנת 1899.
מטרתו של פיתוח השנאוצר הננסי היה עבור ציד חיות קטנות כמו עכברושים וככלב ליווי. כיום זוכה השנאוצר הננסי לפופולריות הגבוהה ביותר בין כל משפחת השנאוצר.
ב-1909 החלו לטפח את השנאוצר הענק, במינכן - גרמניה, על ידי הרבעות מבוקרות של השנאוצר הבינוני עם כלבי בקר בלגים ודני ענק. מטרת הפיתוח הייתה לפתח כלב עבודה עבור שמירה על עדרים ושמירה אישית.
