בשנים 1985–1994 כיהן כשופט שלום, בתפקיד רשם בבית המשפט העליון. בשנת 1994 שב למשרד המשפטים ושימש כאפוטרופוס הכללי.[2] עד שנת 2001. בינואר 2002 מונה לשופט בבית הדין הארצי לעבודה, וכיהן בתפקיד עד פרישתו לגמלאות ב-3 באפריל 2012.
כשופט, פסק בין היתר בשנת 2008 בהליך בו גיבש מבחנים לזיהוי המעסיק האמיתי של עובדי קבלן כוח אדם ותצורות העסקה משולשות.[3] פסק דין שכתב בשנת 2007 התווה כללים להחלטות של מעסיקים בכל הנוגע להעברת עובדים בין תפקידים באופן חד-צדדי.[4]
בפסק דין משנת 2009, קבע כי גם נבחר ציבור שקיבל את שכרו באיחור זכאי לפיצוי בגין הלנת שכר.[5] בשנת 2009 בפסק דין אשר קבע כי קופות החולים חייבות לשקול בקשות מבוטחים לטיפול חריג, גם אם אינו מציל חיים, הציג דעת מיעוט ובה טען כי בית הדין לא צריך לעצב מיוזמתו 'נוהל עבודה' לוועדת הקופה.[6]
פסק דינו האחרון משנת 2012 קבע כי יש להוציא רבני שכונות לפנסיה בגיל 67 כמו יתר עובדי המגזר הציבורי.[7]
לאחר פרישתו הוא משמש כמגשר וכבורר במסגרת המשכן לבוררות ולפתרון סכסוכים.[8] בין היתר ערך בוררות בין בנק מזרחי טפחות לעובדיו, בו קבע כי הבנק ישלם לעובדים 15 מיליון ש"ח בגין דמי הבראה.[9] הוא מוביל את בית הדין הפנימי של הסתדרות המורים.[10]
בשנת 2017 פרסם ספר ילדים, 'המגרות של סבא', בהוצאת טפר, עם איורים של דני קרמן.[11]
