שלום אפאמיאה

שלום אפאמיאה
Απάμεια

במסגרת ההסכם האימפריה הסלאוקית נדרשה לנטוש את כל השטחים שמצפון להרי הטאורוס, ונאסר עליה לגייס שכירים משם
במסגרת ההסכם האימפריה הסלאוקית נדרשה לנטוש את כל השטחים שמצפון להרי הטאורוס, ונאסר עליה לגייס שכירים משם
נושא	הסכם שלום
חותמים	האימפריה הסלאוקית רפובליקה הרומית
מקום חתימה	בעיר אפאמיאה בפריגיה
תאריך יצירה	188 לפנה״ס
שפות	יוונית

שלום אַפֳּאמֶיאה (ביוונית: Απάμεια^[1]) היה הסכם שלום שנחתם בין האימפריה הסלאוקית לרפובליקה הרומית בשנת 188 לפנה"ס בעיר אפאמיאה בפריגיה.

רקע

בזמן עלותו לשלטון של אנטיוכוס השלישי בממלכה הסלאוקית האימפריה הייתה בתהליכים של התפוררות. היא איבדה את השליטה על שטחים גדולים ומספר מרידות איימו על יציבותה.

אנטיוכוס הצליח להשיב לעצמו רבים מהשטחים שאבדו לאימפריה ואף להשתלט על אזורים חדשים כיהודה. פעלתנותו של המלך הביאה אותו לבסוף להתנגשות עם הרפובליקה הרומית כתוצאה מפלישתו ליוון בשנת 192 לפנה"ס.

אנטיוכוס ספג מפלה מכרעת מידי הרומאים בקרבות תרמופילאי ובמגנסיה, ותנאי השלום סוכמו על פי תכתיבי הרומאים.

תנאי השלום

• האימפריה הסלאוקית תיטוש את כל השטחים שמצפון להרי הטאורוס, ושטחים אלו יחולקו בין בעלי בריתה של רומא. תחום זה הוכר כתחום ההשפעה הרומי, ונאסר על האימפריה הסלאוקית לגייס שכירים מהארצות שמצפון לו.

• האימפריה הסלאוקית תשלח בני ערובה לרומא, כולל שני בניו של אנטיוכוס – מיתרטדס, שלימים יקרא לעצמו אנטיוכוס הרביעי ואנטיוכוס.

• האימפריה הסלאוקית תשלם פיצויי מלחמה לרומא בגובה של 15,000 טאלנטים למשך 12 שנים.

• כוחה הצבאי של האימפריה הסלאוקית הוגבל, נאסר עליה להחזיק פילי מלחמה (סעיף זה לא כובד מיד על ידי הסלאוקים, ואף הופר בקיץ 162 בקרב בית זכריה) וגודל הצי הוגבל ל-12 ספינות מלחמה.

קיום בפועל של החוזה

• באזור שמצפון לטאורוס ישבו כ-8,500 מתיישבים צבאיים, רובם הגדול פלגיסטים ומיעוטם פרשים, שעליהם נאלצו הסלאוקים לוותר.^[2] על אף שנאסר על האימפריה הסלאוקית לגייס שכירים מהארצות שמצפון לטאורוס, ידוע שהם המשיכו להעסיק שכירים מתראקיה, אסיה הקטנה, וכרתים.

• תשלומי פיצויי המלחמה התאחרו כך שבפועל התשלום האחרון בוצע רק בשנת 173 לפנה"ס. הצורך לעמוד בדרישות סעיף זה, אילץ את השליטים הסלאוקים לנקוט באמצעים בלתי שגרתיים, כולל ביזת מקדשים של עמים שונים בתחומי ממלכתם.

• הסעיף שעסק באיסור להחזיק פילי מלחמה לא כובד על ידי הסלאוקים, ויישומו נכפה עליהם רק בקיץ שנת 162 לפנה"ס על ידי הלגאט הרומי, גנאיוס אוקטוויוס.

השפעת ההסכם

התנאים הקשיים שהוכתבו לאימפריה הסלאוקית סתמו את הגולל על הניסיון לשקם את האימפריה בימיו של אנטיוכוס השלישי. מנקודת זמן זאת האימפריה המשיכה לאבד מכוחה עד שחדלה מלהתקיים.

מנגד, ההסכם סימן את תחילת חדירת ההשפעה הרומאית למזרח התיכון, תהליך שבסופו של דבר הוביל לסיפוחה של האימפריה כולה על ידי רומא.

בצלאל בר כוכבא חולק על התפיסה של היסטוריונים שלאחר שלום אפאמיאה היה הצבא הסלאוקי שבר כלי, וטוען שאין לדבר שום סימוכין בכתובים. הוא קובע כי ההפסד בקרב מגנסיה וחוזה אפאמיאה לא השפיעו למעשה באופן משמעותי על גודלו, הרכבו ומקורות הגיוס של הצבא הסלאוקי.^[3]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שלום אפאמיאה בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. הגיית השם ביוונית: אפאמיאה, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
2. בר כוכבא, הצבא הסלאוקי, עמ' 51
3. מלחמת החשמונאים, יב"צ, עמ' 107

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.