תחרויות שחייה מתקיימות במסגרת המשחקים הפאראלימפיים מאז ייסודם במשחקים הפאראלימפיים רומא (1960), כאחד משמונה ענפים שהתקיימו במשחקים. גברים ונשים, המסווגים על פי דרגת נכותם, מתחרים בקטגוריות השחייה המקובלות בתחרויות השחייה לשחיינים שאינם בעלי מוגבלות.
במשחקים הפאראלימפיים מתחרים הספורטאים בבריכת שחייה אולימפית באורך של 50 מטרים, אך בשל השוני במגבלות השחיינים חלקם מתחילים את המשחה בתוך הבריכה ואילו אחרים מזנקים אל המים עם תחילת התחרות. שחיינים עיוורים מסתייעים בעוזר הנוגע בהם בעזרת מקל מיוחד על מנת לסמן להם כי הם מתקרבים אל שפת הבריכה.
קטגוריות
על מנת להבטיח כי התחרות הוגנת ושוויונית, לכל ענפי הספורט הפאראלימפיים קיימת שיטת סיווג של דרגת הנכות לקטגוריות שונות, כך שכל ספורטאי יתחרה מול מתמודדים בעלי מגבלות דומות לשלו.
בתחרויות השחייה מחולקות הקטגוריות בעזרת אות ומספר.
S - מסמנת את סגנונות הגב, פרפר וחופשי
SB - סגנון חזה
SM - סגנון מעורב
בשיטת המספור של הקטגוריות,
1-10 - קטגוריות המיועדות לשחיינים בעלי נכות פיזית. ככל שדרגת נכותו של הספורטאי גבוהה, כך הוא יקוטלג לקטגוריה בעל מספר נמוך יותר.
11-13 - קטגוריות המיועדות לשחיינים עם לקות ראייה, כאשר בקטגוריה 11 משובצים שחיינים עיוורים, או קרובים לעיוורון מלא ואילו בקטגוריה 13 מסווגים ספורטאים בעלי לקות ראייה מינימלית.
מכיוון שסגנון החזה דורש שימוש רב יותר ברגליים, שחיין בעל מגבלה ברגליו עשוי להיות מסווג בקטגוריות מספריות שונות במשחים בקטגוריה S לעומת המשחקים בקטגוריות SB ו-SM.