שבע הקלאסיקות הצבאיות (בסינית מסורתית: 武經七書; בסינית מפושטת: 武经七书; בפין-יין: Wǔ jīng qī shū, ווּ גִ'ינְג צִ'י שׁוּ) היו שבעה טקסטים צבאיים חשובים בסין העתיקה, ביניהם "אמנות המלחמה" של סון דזה. הטקסטים הפכו לקאנוניים תחת השם "שבע הקלאסיקות הצבאיות" במאה ה-11 לספירה, ובתקופת שושלת סונג נכללו במרבית האנציקלופדיות הצבאיות[1]. בקיאות בקלאסיקות הצבאיות הייתה תנאי חובה לקידום בתפקידי הקצונה של הקיסרות, בדיוק כפי שבקיאות בכתבים הקונפוציאניים הייתה הכרח לפקידים.
במהלך השנים יצאו לאור אסופות רבות של הקלאסיקות הצבאיות, ובהן מגוון רחב של הערות וניתוחים מאת מלומדים בני תקופות שונות. אסופות אלו הן המקור לתרגומים המערביים. הקיסר קאנגשי משושלת צ'ינג אמר על שבע הקלאסיקות הצבאיות "קראתי את כל שבעת הספרים, ויש ביניהן גם חומרים שאינם נכונים... ויש אמונות טפלות שיכולות לשמש בידי שוחרי רעה." חברים במפלגה הקומוניסטית של סין למדו גם הם את הקלאסיקות הצבאיות במהלך מלחמת האזרחים הסינית, וכך גם הוגים צבאיים רבים באירופה ובאמריקה.[2]
הקיסר שנדזונג, הקיסר השישי של שושלת סונג, הוא שקבע בשנת 1080 מי יהיו הטקסטים הכלולים במסגרת שבע הקלאסיקות הצבאיות.[3]
רשימת הקלאסיקות הצבאיות
על פי ראלף ד. סוייר ומיי-צ'ו'ן סוייר, מן המתרגמים האחרונים של הקלאסיקות לאנגלית, אלו הטקסטים הכלולים בשבע הקלאסיקות הצבאיות[4]:
זהו ההרכב היחיד של רשימת שבע הקלאסיקות הצבאיות, ולא קיימות חלופות בעלות הרכב אחר. עם זאת, שבע היצירות עצמן הן בעלות מספר גרסאות, ובייחוד "אמנות המלחמה", שזכתה לכמה עשרות תרגומים שונים לאנגלית במאה העשרים לבדה.
"שש התחבולות" היא הארוכה מבין הקלאסיקות הצבאיות והיחידה שכתובה מנקודת מבטו של המהפכן. "אמנות המלחמה" היא המפורסמת מכולן. "שלוש התוכניות של מר אבן צהובה" שונה משאר הקלאסיקות הצבאיות בהתמקדותה בטכניקות פוליטיות כבסיס לוגי לשליטה במדינה ובחיילים. "תורתו של סְה-מָה" אבדה ברובה, וכיום ידועים רק חמישה מתוך 155 הפרקים שהיו בה במקור.
על פי הייחוס לכותבים, "שש התחבולות" היא העתיקה מבין הקלאסיקות הצבאיות, ומיוחסת לתקופת שושלת ג'ואו המערבית (אם כי גם הייחוס שלה לג'יאנג דזה יה פחות סביר ונראה יותר אגדי). "אמנות המלחמה" ו"תורתו של סְה-מָה" מקורן במדינת צ'י בתקופת האביבים והסתוים. "ווּ דְזְה" שמגיעה ממדינת וֵיי (衛) ו"וֵיי לְיָאו דְזְה" שמגיעה ממדינה אחרת ששמה וֵיי (魏) שתיהן מתקופת המדינות הלוחמות, "שלוש התוכניות של מר אבן צהובה" נכתבה בתקופת שושלת צ'ין, ו"שאלות ותשובות בין טָאנְג טָאיְדְזונְג ללִי וֵייגונְג" היא המאוחרת מבין היצירות, ונוצרה רק בתקופת שושלת טאנג, כשבע מאות שנים אחרי הקלאסיקה מתקופת צ'ין.
היצירה הקלאסית ספר ג'וֹאוּ המוסתר[12] מכילה אף היא טקסטים צבאיים מובהקים, אולם אף אחד מפרקיה אינו נכלל בשבע הקלאסיקות הצבאיות. יצירה אחרת בשם "אמנות המלחמה של סוּן בִּין"[13] הייתה לא פחות מפורסמת משבע הקלאסיקות, אולם אבדה כבר בתקופת שושלת האן המזרחית (25-220 לספירה), ולכן לא הוכנסה לרשימה. עותק של יצירה זו מתקופת שושלת האן נחשף רק בחפירות ארכאולוגיות ב-1972.
תרגומים
שבע הקלאסיקות תורגמו במלואן לאנגלית, בין אם כספרים בודדים, ובין אם כאסופה יחידה הכוללת את כל שבע הקלאסיקות, כמו במקרה של תרגום סוייר.
בעברית הופיעו מספר תרגומים ל"אמנות המלחמה", כולם על בסיס התרגומים לאנגלית, וכן תרגום יחיד ל"שש התחבולות", אשר מבוסס על המקור הסיני[14]. שאר הקלאסיקות הצבאיות לא תורגמו מעולם לעברית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Van de Ven, Hans J. (2000). Warfare in Chinese History. BRILL. p. 7. ISBN 90-04-11774-1.
- ^ Van de Ven, 2000.
- ^ Gawlikowski, Kzysztof and Michael Loewe. (1993). "Sun tzu ping fa," in Early Chinese Texts: A Bibliographical Guide, Michael Loewe,ed., Berkeley: The Society for the Study of Early China, p.449
- ^ Sawyer, Ralph D.; Mei Mei-chün Sawyer (1993). The Seven Military Classics of Ancient China. Westview Press. ISBN 0-8133-1228-0.
- ^ 六韜
- ^ 司馬法
- ^ 孫子兵法
- ^ 吳子
- ^ 尉繚子
- ^ 黃石公三略
- ^ 唐太宗李衛公問對
- ^ 逸周书
- ^ 孙膑兵法
- ^ ראו בערכים אמנות המלחמה ושש התחבולות לפרטים על התרגומים השונים.
.svg)
