נולד ב-1711 בעיר דוברומיל שבאיחוד הפולני ליטאי. אביו היה הרב יצחק הלוי שכיהן כרב העיר. בסביבות 1730 התחתן עם דינה לווינשטאם, בתו של הרב אריה לייב לווינשטאם ואחותם של הרבנים צבי הירש לוין ושאול מאמסטרדם, שהייתה ידועה כחכמה ולמדנית. הוא היה סמוך על שולחן חמיו, בתחילה בריישא ובגלוגא ולאחר מכן באמסטרדם. בשנת 1742, בהשתדלות חמיו, נבחר לרב באמדן שהייתה ללא רב כעשר שנים מאז עזיבתו של היעב"ץ. בשנת 1748, בהשתדלות הפרנסטוביה בועז, מונה לרב קהילת האשכנזים בהאג למשך שש שנים. לאחר מכן הוארכה כהונתו, והוא כיהן בתפקיד במשך כ-37 שנים, עד לפטירתו. לאחר פטירת חמיו בשנת 1755 הוא היה מועמד לרבנות אמסטרדם, אך בבחירות שנערכו בקהילה נבחר גיסו ברוב קולות (198/75).
לאחר פטירתו של הרב יהונתן אייבשיץ, בשנת ה'תקכ"ד, סירב להספידו על אף לחץ מצד הפרנסים, והביע נכונות לוותר על משרתו בשביל כך.[1] בשנת ה'תקכ"ו חיבר פיוט מיוחד לכבוד הכתרת וילם החמישי, נסיך אורנז'. בשנת ה'תקכ"ז, בעת פולמוס הגט מקליווא, תמך בכשרות הגט נגד עמדת רבני פרנקפורט. בשנת התקל"א חתם על תקנות חברת גמילות חסדים של האג.[2] בשנת ה'תקל"ד התערב לטובת רבי אלעזר קאליר, רבה של קהילת רכניץ, כנגד טענותיו של משה חלפן מברלין.[3]
בתחילת שנת ה'תקמ"ה חלה והוסף לו השם "אהרון". נפטר בכ"ה באייר ה'תקמ"ה, ונקבר באותו יום בבית הקברות היהודי בהאג (הול'). בהלווייתו השתתפו גם רבים מקהילות רוטרדם וליידן, ובהלוויה הספיד רבה של רוטרדם אריה לייב ברסלאו.
הרב שאול לא הותיר אחריו ילדים, ואת תפקידו כרב הקהילה מילא תלמידו אברהם יהודה לייב מעזריטש.
כתביו
מכתביו נדפס בשנת ה'תשס"ה הספר "בניין שאול", בתוספת תולדותיו מאת פנחס אברהם מייערס מאנטוורפן. חידושים משמו וכן כמה מדרשותיו מופיעים בפנקסים בכתב יד מתקופתו.[8]