מוטל לוריין, תמונה משנת 2012מוטל לוריין. המקום שוחזר לרגע האירוע וזר עגול מסמן את מקום עמידתו של מרטין לותר קינג. תמונה משנת 2012
ב-29 במרץ 1968 יצא קינג לעיר ממפיס שבמדינת טנסי להצטרף למחאת פועלי תברואה אפרו-אמריקאים בעיר ששבתו מ-12 במרץ במטרה לשפר את תנאי העסקתם ולהשוותם לפועלי תברואה לבנים. הוא התאכסן בחדר 306 במוטל לוריין. ביום 3 באפריל נשא קינג נאום הייתי על פסגת ההר (אנ') בכנסיית מסון טמפל של הקהילה הפנטקוסטית האפרו-אמריקאית. בנאום שבראייה לאחור נראה נבואי הוא אמר:
”אני לא יודע מה יקרה עכשיו, ימים קשים עומדים לבוא. אבל לי זה לא משנה, אני הייתי על פסגת ההר ולא אכפת לי. כמו כל אחד אני רוצה לחיות חיים ארוכים, אריכות ימים חשובה היא, אבל אני לא מודאג בעניין זה עכשיו, אני רק רוצה לעשות את דבר האלוהים והוא הרשה לי לעלות על פסגת ההר. משם ראיתי את הארץ המובטחת, ייתכן ולא אגיע לשם אתכם אבל אני רוצה שתדעו שאנחנו כאנשים נגיע לארץ המובטחת. אני כל כך מאושר הלילה, דבר איננו מדאיג אותי, איש איננו מפחיד אותי, עיניי חזו בתפארת בואו של האל.”[1]
בנאום זה אמר קינג: ”רק כאשר חשוך מספיק, יכול אדם לראות את הכוכבים.”
ביום 4 באפריל בשעה 18:01 נורה מרטין לותר קינג בעת שעמד על מרפסת הקומה השנייה של המוטל. הכדור פגע בו בלחי הימנית שבר את הלסת ונע בגופו עד שנעצר בכתפו. חברו של קינג למאבק, אברנטי, היה בחדר בעת האירוע, שמע את הירייה וכאשר יצא מהחדר מצא את קינג שוכב על הרצפה מתבוסס בדמו. ההתנקשות יצרה מהומה רבתי במלון, לוריין ביילי, אשתו של בעל המלון, יצאה במרוצה לחצר, ראתה את גופתו של קינג, התמוטטה ומתה מהתקף לב[2]. קינג נלקח לבית החוליםסנט ג'וזף שם נקבע מותו בשעה 19:05.
מעבר לכביש, ממול למוטל לוריין ובסמוך לבית הארחה בו שהה הרוצח, הייתה תחנת כיבוי אש שהוצבו בה שוטרים אשר עקבו אחרי מעשיו של מרטין לותר קינג. לאחר הישמע הירייה ועם הפגיעה, יצאו השוטרים למקום האירוע והיו הראשונים להעניק עזרה ראשונה לקינג שגסס מפצעיו.
חקירה, מעצר ומשפטו של הרוצח
חקירת ה-FBI איתרה עדי ראייה לאירוע בבית הארחה ולאחר מכן את כלי הנשק ששימש את הרוצח, החוקרים הצליחו לבסוף לזהות את החשוד ברצח: אסיר נמלט בשם ג'יימס ארל ריי שנעצר ב-8 ביוני1968, בנמל התעופה לונדון הית'רו שבלונדון כשניסה לעזוב את הממלכה המאוחדת עם דרכוןקנדי מזויף על שם רמון ג'ורג' סנייד. ריי הוסגר במהירות למדינת טנסי והואשם ברצח מרטין לותר קינג. הוא הודה ברצח ב-10 במרץ1969 (על אף שהכחיש את ההודאה לאחר שלושה ימים), משהועמד למשפט הודה ריי כי הוא הרוצח, בעצת בא כוחו. ההודאה הצילה את ריי מגזר דין מוות ונגזרו עליו 100 שנות מאסר. מאז החליף ריי מספר עורכי דין במאמץ לבטל את הרשעתו, במהלך הזמן מסר ריי מספר גרסאות מעורפלות בנוגע לחלקו ברצח, הוא טען שלא ירה במרטין לותר קינג והוסיף כי הוא היה מעורב ברצח באופן לא ישיר, לטענתו בראש הקנוניה עמד אדם ששמו "ראול"[3].
תאוריית קשר
מעשה הרצח וסימני השאלה שנותרו - לכאורה - סביב נסיבותיו ובעיקר העוינות של ממשלת ארצות הברית וסוכנויות פדרליות שניהלו מערכה עיקשת כנגד מרטין לותר קינג הביאו להתפתחות תאוריית קשר שעיקרה הטענה כי ריי היה שותף זוטר במזימה לרצוח את מרטין לותר קינג שבראשה עומדים אלמונים או גופים ממשלתיים.
בשנת 1977 נפגש דקסטר סקוט קינג, בנו של מרטין לותר קינג, עם ריי ולאחר מכן הביע תמיכה פומבית בדרישתו של ריי למשפט חוזר. שנתיים לאחר מכן תבעה קורטה סקוט קינג את ללויד ג'וארס בבית משפט אזרחי, על חלקו לכאורה ברצח מרטין לותר קינג, על פי דברי ג'וארס הוא קיבל 100,000 דולר על מנת לתכנן ולהוציא לפועל את רציחתו של קינג. חבר המושבעים מצא את ג'וארס ו"קונספירטורים אלמונים" וכן "סוכנויות ממשלתיות" כאשמים במזימה לרצוח את קינג[4]. בשנת 2000 ניהל משרד המשפטים של ארצות הברית חקירה על טענותיו וחלקו של ג'וארס ברצח אך לא נמצאו ראיות התומכות בטענות תאוריית קשר.
בספטמבר 1976 מינה בית הנבחרים האמריקני, ועדה לחקירת מותם של קנדי וקינג בראשות חבר הקונגרס לואיס סטוקס מאוהיו, הוועדה כללה שמונה חברי בית הנבחרים. וחולקה לשתי תת-ועדות. האחת חקרה את רצח קנדי והשנייה את רציחתו של מרטין לותר קינג. דו"ח ממצאי הוועדה פורסם ב-29 במרץ1979. באשר למרטין לותר קינג, הסיקה הוועדה כי רציחתו הייתה מיריה אחת מרובהו של ג'יימס ארל ריי, ושקיימת "אפשרות" שהרצח היה כתוצאה מקשר פלילי, על אף שאף סוכנות של הממשלה של ארצות הברית אינה מעורבת בקשר זה[5].
התגובות לרצח
חייל ברחובות וושינגטון בעת המהומות תמונה מיום 8 באפריל.הרס בעקבות המהומות בוושינגטון תמונה מיום 16 באפריל
עם הוודע דבר הרצח עברו הציבור האמריקאי בכלל, הקהילה האפרו אמריקאית וארגוני המחאה זעזוע של ממש. חבריו של מרטין לותר קינג ניסו להכיל את האירוע ובה בעת לשלוט באירועים שהחלו לצאת מכלל שליטה. בנאום פומבי אמר ג'יימס פרמר ממקורביו של קינג:
” ד"ר קינג היה נחרד לגלות ששפיכת דמו הציתה אלימות ושפיכות דמים... אני חושב שעל האומה לדמום, לבנים ושחורים, ועלינו להתפלל בדרך שתאמה את חייו... זו האנדרטה, זו האנדרטה שעלינו לבנות לזכרו.”
”אמריקה הלבנה הרגה את ד"ר קינג אתמול בלילה. הדרך נסללה להמון שחורים היום, אין צורך לדיונים אינטלקטואליים, אנשים שחורים יודעים שהם צריכים להתחמש. אמריקה הלבנה תתאבל על מות ד"ר קינג.”
הפוליטיקאי והיריב לשעבר רוברט קנדי, שהיה במהלך מסע בחירות לראשות המפלגה הדמוקרטית נשא נאום מיוחד באינדיאנפוליס מול קהל נסער. נאומו שנחשב לאחד החשובים בהיסטוריה האמריקאית[7] השפיע על הלך הרוחות בעיר שלא סבלה מאלימות בעקבות הרצח[8]:
”מה שדרוש לנו בארצות הברית זה לא פילוג ולא שנאה. מה שדרוש לנו זו לא אלימות או פריעת חוק אלא אהבה וחוכמה וחמלה אחד כלפי השני, והרגשת הצדק כלפי אלו שעדיין סובלים בארצנו אם הם לבנים או אם הם שחורים. אני מבקש ממכם הלילה לחזור לביתכם ולומר תפילה על מרטין לותר קינג, אכן זו האמת - יותר חשוב מזאת אמרו תפילה על ארצנו שאנו אוהבים, תפילה עבור הבנה וחמלה עליהן דיברתי.”[9]
התגובה הראשונית לרצח הייתה התפרצות ספונטנית של אלימות בערים מרכזיות בארצות הברית. המהומות החלו ביום הרצח, הקיפו לא פחות מ-110 ערים ונמשכו בחלק מהמקומות יותר משבוע.
בעיר הבירה וושינגטון די. סי. החלו המהומות ביום הרצח ומהר מאוד הידרדרו מהפגנות המוניות לאירועים אלימים שכללו ביזה והרס של רכוש פרטי וציבורי. לאחר שהמשטרה המקומית נכשלה במאמציה להשליט סדר נקראו כוחות הצבא והמשמר הלאומי של ארצות הברית לתפוס עמדות מפתח בעיר בשעה שחיילים מחיל הנחתים האמריקני הציבו מכונות ירייה על גבעת הקפיטול. ב-8 באפריל הוחזר הסדר על כנו במחיר כבד של 12 הרוגים, למעלה מ-1,000 פצועים ואלפי מבנים שחלקם נהרסו לחלוטין.
בבולטימור, שיש לה מטרופולין משותף עם וושינגטון הבירה, החלו המהומות יום לאחר הרצח. בתאריך ה-6 באפריל, משאיבדו כוחות המשטרה המקומיים שליטה על המפגינים ביקש ספירו אגניו, מושל מדינת מרילנד, את עזרת המשמר הלאומי וצבא ארצות הברית. החיילים ובהם צלפים וכוחות חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית תפסו עמדות מפתח בעיר, יומיים לאחר מכן הצטרפה חטיבת חיל רגלים לכוחות הצבא. הנוכחות המסיבית של חיילים חמושים, מעצרים המוניים ועוצר כללי הרגיעו את המהומות, אך רק ב-14 באפריל חזר השקט לעיר. במהומות נהרגו 6 בני אדם, 700 נפצעו, 1,000 מבנים הוצתו וכ-1,000 בתי עסק נבזזו.
בשיקגו החלו המהומות ביום הרצח והתפשטו משכונת ה"גטו" אל תוך העיר והפכו לסערה של אלימות, ביזה והצתה שיטתית של מבנים. כוחות המשמר הלאומי של מדינת אילינוי וכוחות צבא נקראו לעזרה לכוחות המשטרה של שיקגו. השלטונות הכריזו על עוצר ופרסמו הוראות פתיחה באש כנגד מפגינים אלימים. ב- 6 באפריל שככו המהומות במחיר דמים של 10 הרוגים ומאות בנינים שרופים.
לוויה
קברם של בני הזוג קינג במרכז קינג, אטלנטה ג'ורגיה
נשיא ארצות הבריתלינדון ג'ונסון הכריז על יום ה-7 באפריל כיום אבל לאומי, ויומיים לאחר מכן, ב- 9 באפריל נערכה ההלוויה בעיר אטלנטה, תחילה בטקס מצומצם שנכחו בו 1,300 מוזמנים. בטקס הושמע נאומו של מרטין לותר קינג "Drum Major" שנישא על ידו ביום 4 בפברואר 1968. בנאום הוא ביקש שבהלווייתו לא יזכירו את תאריו והכיבודים להם זכה אך כן יזכירו ש"האכיל את הרעבים, הלביש את הערומים, היה צודק בשאלת המלחמה אהב ושירת את האנושות". הטקס הסתיים כאשר הזמרת מהליה ג'קסון שרה את השיר קח את ידי, אלי היקר (אנגלית: Take My Hand, Precious Lord).
לאחר מכן נישא ארונו של קינג על עגלה פשוטה רתומה לפרדות בפני קהל של עשרות אלפים בתהלוכה של 3.5 מייל עד לקולג' מורהאוס ומשם נלקח הארון לבית הקברות המקומי (היו קבורים בו בעיקר אפרו-אמריקאים). בשנת 1977 הועבר ארונו של קינג לקבר מפואר ברחבת מרכז קינג.
