רפרוף עליות, או רפרוף פרוזדורים (באנגלית: Atrial flutter, AFL), היא הפרעת קצב לב על חדרית, הנגרמת לרוב כתוצאה ממנגנון שבשוב ('ריאנטרי' - Re-entry) במוקד אחד בעליות הלב. ההפרעה מופיעה לרוב אצל אנשים הסובלים ממחלות לב וכלי דם כמו מחלת לב כלילית, קרדיומיופתיה ויתר לחץ דם, אך עשויה גם להופיע באופן ספונטני אצל אנשים ללא מחלות לב. לרוב הופעה ראשונה של הפרעת קצב מסוג רפרוף עליות מתבטאת בקצב לב מהיר מהרגיל (טכיקרדיה). רפרוף עליות היא לרוב הפרעת קצב זמנית, אך כשהיא אינה מטופלת היא מתפתחת לעיתים קרובות לפרפור עליות. לעיתים נדירות מאוד עשויה ההפרעה להימשך חודשים ואפילו שנים.
פתופיזיולוגיה
במצב תקין, דחף חשמלי ראשוני (דה-פולריזציה) מופק על ידי הקוצב הראשי (SA node) של הלב, עובר בעליות הלב וגורם להפעלתן, ומשם מגיע אל קשר הפרוזדור והחדר (AV node). קשר הפרוזדור והחדר משהה את התקדמות הדחף החשמלי לפרק זמן של 120–200 מילישניות בטרם ממשיך הדחף אל חדרי הלב.
רפרוף עליות מתרחש כאשר קשר הגת והפרוזדור מאבד את שליטתו על קצב הלב ובמקומו מכתיב את הקצב מוקד עלייתי אחד הפועל במנגנון שבשוב (Re-entry). כיוון שהמוקד העלייתי מקצב בדרך כלל בקצב מהיר מאוד (עקב מנגנון השבשוב), הוא גורם לכך שקצב כיווץ והרפיית העלייה יהיה מהיר מאוד, מה שגורם לירידה ביעילות הכיווץ העלייתי. הזרם החשמלי שמגיע מהעליות עדיין עובר בדרכו אל החדרים בקשר הפרוזדור והחדר (ה-AV node), שמתאפיין במהירות הולכה איטית יחסית. האטת ההולכה החשמלית בקשר הפרוזדור והחדר גורמת לכך שלא כל הדחפים החשמליים המגיעים מהעליות ממשיכים אל החדרים, מה שמגן על הלב מהתפתחות של טכיקרדיה חדרית. הודות להאטת קצב זו, לא חלה לרוב פגיעה משמעותית בתפקוד החדרים.
רפרוף עליות מתאפיין לרוב בקצב עלייתי של בין 200-400 פעימות לדקה[1]. הקצב החדרי יהיה תלוי בסוג הסינון המתבצע בקשר העלייתי-חדרי, כלומר - מספר הדחפים החשמליים המגיעים מהעליות, אל מול מספר הדחפים החשמליים שמצליחים לעבור אל החדרים דרך הקשר העלייתי-חדרי. קצב סינון של 2:1, כלומר - על כל 2 פעימות עלייתיות מתרחשת פעימה חדרית אחת - הוא קצב הסינון הנפוץ ביותר וצפוי לגרום לקצב לב חדרי של כ-150 בדקה. קצבי סינון אחרים נפוצים הם 3:1, ו-4:1 הנגרמים לרוב בשל שימוש בתרופות הגורמות להאטת ההולכה בקשר העלייתי-חדרי[1]. ככל שיותר דחפים חשמליים יצליחו לעבור מהעליות אל החדרים, כך קצב הלב יהיה מהיר יותר והפגיעה בתפוקת הלב תהיה משמעותית יותר.
במצב תקין, דחף חשמלי שמגיע מהעליות יכול לעבור אל החדרים אך ורק דרך הקשר העלייתי-חדרי, כך שהסינון שמבצע הקשר שומר על החדרים מקצבים מהירים מדי המגיעים מהעליות. תסמונות מסוימות כמו תסמונת וולף–פרקינסון–וייט למשל, מתאפיינות בקיומו של סיב הולכה נוסף מהעליות אל החדרים, שמאפשר מעבר דחף חשמלי שלא דרך הקשר העלייתי-חדרי. במצב זה הופכת יכולת הסינון של הקשר העלייתי-חדרי לחסרת משמעות ודחפים חשמליים רבים יותר יכולים לעבור מהעליות אל החדרים וליצור בכך רפרוף עליות ללא סינון כלל - רפרוף 1:1. מצב של רפרוף 1:1 מתאפיין בסימפטומים מסכני חיים הכוללים התפתחות אקוטית של שוק קרדיוגני ופוטנציאל להתפתחות של פרפור חדרים[1].
תסמינים
רפרוף עליות גורם לעיתים קרובות לפעמת, אך לעיתים הוא אינו מורגש כלל. לאנשים עם מערכת קרדיווסקולרית תקינה, הפרעה זו אינה גורמת לרוב לסימפטומים מסכני חיים, אך בשילוב עם מחלת לב איסכמית או אי ספיקת לב, או במקרה של רפרוף מהיר במיוחד (רפרוף 1:1 לדוגמה), עשויה הפרעת הקצב להידרדר במהירות ולגרום לכאבים בחזה, קוצר נשימה חמור, תת לחץ דם, כאבי ראש, ישנוניות ובחילה. רפרוף עליות ממושך ומהיר עלול לגרום להתפתחות של אי-ספיקת לב אקוטית.
אבחנה
ניתן לאבחן רפרוף עליות על ידי תרשים אלקטרוקרדיוגרם (אק"ג). באק"ג, הקצב העליתי והחדרי יהיו סדירים לרוב, למעט מקרים נדירים בהם ההולכה בקשר העלייתי-חדרי משתנה מפעימה לפעימה. במקום גלי P, יהיו גלים שנראים כ"שיני מסור" או "שיני כריש" ונקראים גלי F. קומפלקס ה-QRS יהיה תקין (צר), למעט מקרים בהם קיימת הפרעה בהולכה החדרית (Aberrant Conduction) כדוגמת חסם צרור הולכה ימני (RBBB) או חסם צרור הולכה שמאלי (LBBB).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
