רכישת לואיזיאנה (באנגלית: Louisiana Purchase, בצרפתית: Vente de la Louisiane) היא עסקה שבוצעה ב-30 באפריל1803, ובה קנתה ארצות הברית מצרפת את לואיזיאנה הצרפתית, שטח של 2,147,000 קמ"ר, השוכן במרכז ארצות הברית של היום, תמורת כ-11,250,000 דולר. בנוסף כללה העסקה ביטול חובות של צרפת לארצות הברית בשווי 3,750,000 דולר, שווה ערך לכ-278,000,000 דולר במחירי 2003. רכישת לואיזיאנה כמעט והכפילה את שטחה של ארצות הברית באותם ימים, ומהווה כ-23% משטחה היום.
המשא והמתן על הרכישה התבצע בין נציגי הנשיא תומאס ג'פרסון לבין נציגי שליט צרפת נפוליאון. המוטיבציה הראשונית לרכישת השטח הייתה הרצון האמריקני לשליטה מלאה בעיר ניו אורלינס, השוכנת במוצא נהר המיסיסיפי לים. בנוסף, ארצות הברית, שצברה חובות רבים למדינות אשר תמכו בה במלחמת העצמאות, רצתה להשתמש בכסף שאותו תקבל מאזרחים שיקנו אדמות בחלקים אלה של המדינה על מנת לשלם את כספי החובות. תפישת הנשיא האמריקאי, לפיה עתיד המדינה החדשה שקמה הוא במערב היבשת, לא הייתה מושרשת עדיין בעם האמריקאי ועל כן רצונו לרכוש שטח אדמה כל כך גדול לא התקבל בצורה טובה בקרב חלק ניכר מההנהגה האמריקאית. יריביו חששו מחוסר תמיכת העם במהלך, לצד חוסר בכוח צבאי שיגן על השטח הזה, כמו גם יילחם בשבטים הילידים המקומיים. נטען כי במהלך המשא והמתן החליט נפוליאון להציע לאמריקנים את כל השטח שבשליטת צרפת, וזאת כמחווה של רצון טוב לאמריקנים, כצעד אסטרטגי כנגד בריטניה וכן במטרה להשתמש בכספי המכירה על מנת להגדיל את צבאו לקראת המערכות הצבאיות שתכנן באירופה.
הרכישה עוררה סערה ציבורית[דרושה הבהרה], שנבעה מהטענה שהרכישה אינה חוקתית, וכן מחשש שאזרחי הטריטוריות החדשות ישנו את אופייה של ארצות הברית הצעירה. אמריקאים צפוניים רבים חששו שהכנסת הקהילות החקלאיות והלא-מתועשות, קהילות שהעבדות שגשגה בהן, תוריד את הדומיננטיות של המדינות הצפון-מזרחיות (ניו אינגלנד), ותהפוך את ארצות הברית ממדינה מסחרית ותעשייתית למדינה חקלאית.