ריצ'רד וילסון (באנגלית: Richard Wilson; 1 באוגוסט1713 – 11 במאי1782) היה ציירנוף וולשי בעל השפעה, שעבד בבריטניה ובאיטליה. הוא מוכר כחלוץ באמנות הנוף הבריטית[1][2] ותואר באנציקלופדיה של האקדמיה הוולשית כ"צייר הנכבד ביותר שוויילס ייצרה אי פעם והראשון להעריך את אפשרויות אסתטיות של ארצו".[3] בדצמבר 1768 הפך וילסון לאחד ממייסדי האקדמיה המלכותית.[4]
ביוגרפיה
ריצ'רד וילסון, נולד בכפר פנג'וס במונטגומיירשייר (פוביס). הוא היה בנו של איש כמורה, ממשפחה מבוססת. בשנת 1729 נסע ללונדון, שם החל כצייר דיוקנאות, כנראה חניכו של האמן תומאס רייט.
משנת 1750 עד 1757 וילסון היה באיטליה, והפך לצייר נוף בהשפעת פרנצ'סקו זוקרלי (אנ'). תחילה באיטליה ולאחר מכן בבריטניה, הוא היה הצייר הבריטי הגדול הראשון שהתרכז בציורי נוף. הוא עיצב היטב את הקומפוזיציות בציוריו, והבליט את ההשפעות הכלליות של הטבע. בכך יצר סגנון אישי, אידיאלי, שהושפע מקלוד לורן ומסורת הנוף ההולנדית.
ריצ'רד וילסון, מבט על כנסיית סנט פיטר והוותיקן
ג'ון ראסקין כתב כי וילסון "מצייר באופן אנושי ומגיע מדי פעם לגווני צבע מעודנים".[5] הוא התרכז בציור נופים, ונופים איטלקיים אידיאליסטיים על סמך ספרות קלאסית. כאשר ציורו המיתולוגי - "השמדת ילדי ניובה" (1759), זכה לשבחים, הוא קיבל הזמנות רבות מצד בעלי אחוזות, שביקשו להציג תיאורים קלאסיים של אחוזותיהם. בין תלמידיו של וילסון היה הצייר תומאס ג'ונס. נופיו הוכרו כבעלי השפעה על קונסטבל, ג'ון קראום וויליאם טרנר.
וילסון נפטר בקולומנדי, דנביישייר ב־15 במאי 1782, ונקבר בכנסיית סנט מרי, מולד, פלינשייר.
