רוזנות הסן-הנאו (בגרמנית: Grafschaft Hessen-Hanau) הייתה טריטוריה באימפריה הרומית הקדושה. היא הופיעה כאשר הרוזנות לשעבר של הנאו-מינצנברג הפכה להיות נחלה משנית של הסן-קאסל ב-1760. כאשר הרוזן השליט, וילהלם התשיעי, הפך גם לרוזן הסן-קאסל ב-1785, החלו שתי הממשלות להתמזג, אם כי התהליך התעכב תחילה על ידי הכיבוש הצרפתי, ולאחר מכן על ידי שילוב בדוכסות הלוויין הצרפתית פרנקפורט. ההתאגדות של הסן-הנאו עם הסן-קאסל הושלמה רק ב-1821.
נחלה משנית
כאשר נסיך הכתר של הסן-קאסל, מאוחר יותר פרידריך השני, המיר את דתו לקתוליות, החליט אביו, הרוזן השליט וילהלם השמיני לעשות ככל יכולתו כדי להגביל את נחלתו העתידית של בנו. לכן הוא הפך את רוזנות הנאו-מינצנברג, שהתאגדה עם הסן-קאסל ב-1736, למחוז משנה של הסן-קאסל, והעביר אותו לבנו הבכור של פרידריך, הרוזן לעתיד וילהלם. [1][2]
ריבונות
כיוון שהרוזן וילהלם היה קטין, אמו, מרי, נסיכת בריטניה הגדולה, שלטה כאפוטרופוס החוקי שלו. לאחר עלייתו לשלשטון בהסן-קאסל בשנת 1760, ניסה פרידריך השני שוב ושוב לאחד את הסן-הנאו עם הסן-קאסל, אך מאמציו כשלו עקב התנגדות בריטניה הגדולה והאצולה הפרוטסטנטית. כהגנה נוספת, חיילים מהנובר הופקדו בהנאו. כאשר וילהלם הגיע לבגרות בשנת 1764 הוא השתלט על ממשלת הרוזנות. במותו של פרידריך השני ב-1785, הפך וילהלם לרוזן הסן-קאסל. ממשלת הסן-הנאו נותרה באופן כללי נפרדת מהסן-קאסל. עם זאת, הקבינט ומשרד המלחמה אוחדו עם אלה בהסן-קאסל, ובית המשפט לערעורים של קאסל קיבל סמכות שיפוט על הנאו בשנת 1792. [3] עד אז נשלטה הסן-הנאו כמדינה עצמאית, שעברה מודרניזציה נרחבת עם הקמת מבנים משמעותיים בבירתה הנאו. [4] האמצעים לכך הגיעו מהסובסידיות שקיבל הרוזן השליט מדודו, ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת. בתמורה, הסן-הנאו העמידה לרשותו קבוצה של 2,400 חיילים לשימוש תחת הכתר הבריטי במלחמת העצמאות של ארצות הברית. [5]