שלכטר נולד בווינה והחל להשתתף בתחרויות שחמט בינלאומיות ב-1893. במשך כעשרים וחמש שנים התחרה בלמעלה משישים התמודדויות בינלאומיות אשר חלקן היו במסגרת דו-קרב וחלקן מרובות משתתפים. ארבע פעמים זכה בבכורה: במינכן1900 ובווינה 1908 זכה במקום ראשון משותף ובאוסטנד 1906 והמבורג1910 במקום הראשון ללא שותפים.
דו-קרב על אליפות העולם
ב-1910 שיחק מול אלוף העולם לסקר בדו-קרב קצר יחסית על אליפות העולם. לאחר תשעה מעשרה משחקים הוביל שלכטר בנקודה, לאחר שכל המשחקים הסתיימו בתיקו פרט לניצחון אחד שלו מעמדה מפסידה דווקא. כעת נזקק רק לתיקו כדי לנצח. אולם
במשחק העשירי היה זה תורו של לסקר לחזור מעמדה נחותה ולנצח. התנאים המוקדמים המדויקים של הדו-קרב אינם ידועים אך ייתכן ששלכטר ולסקר הסכימו מראש בחשאי כי רק ניצחון בהפרש של שתי נקודות יקנה לשלכטר את האליפות. ייתכן שמשום תנאי זה ניסה שלכטר לזכות בכל כוחו במשחק האחרון ובכך להגיע לפער שתי הנקודות עליו סוכם. החוקר גרים קרי כותב בנושא:
יש עדיין המפקפקים האם פיסקת שתי הנקודות קיימת, וככל שאני יודע לא קיימת הוכחה לכך. העדות באופן משחקו של שלכטר במשחק האחרון, והקושי לדמיין שחקן מנוסה כלסקר מסכן את תוארו בדו-קרב כה קצר ללא הגנה מיוחדת מדברים בעד עצמם. אם נוסיף את העובדה שהמשא ומתן על דו-קרב לסקר-חוסה ראול קפבלנקה נכשל שנה לאחר מכן על התנאי של לסקר כי התואר יעבור לקפבלנקה רק אם ישיג יתרון של שתי נקודות.
האמת היא ששלכטר כנראה לא ראה תיקו ברור. הוא החמיץ את המסע 35...צד8! עם סיכויי ניצחון טובים. לאחר מכן הוא אמר שהתכוון לשחק 38...מהח4 39. מז2 מהז4 4. צז3 מה:ג8 והתעלם מהמסע 41. מהז6!. בהיותו מבולבל החמיץ את התיקו - ואת התואר - עם המסע 39...מהח4! 40. מד2 מהח2 41. מה3 צ:ו3 42. מ:ו3 מהח3 43. מה2 מה:ג8 44. מה:ב5 וכו'. הסיכוי האחרון להחזיק מעמד היה 46..מהא2.
בכל מקרה שלכטר התעלה על אחרים בכך שהיה האדם הראשון ב-16 שנים שסיכן באופן רציני את תוארו של לסקר כאלוף עולם.
אי לכך יש הטוענים[2] ששלכטר הפסיד בכוונה במשחק האחרון בהתמודדות כדי למנוע ניצחון שמצד אחד לא היה מקנה לו את התואר ומצד שני היה מחייב את השניים לדו-קרב נוסף ללא מימון ראוי. השערה זו נובעת בין השאר מכך ששלכטר היה שחמטאי שקשה מאוד לנצח אותו. מיעוט הפסדיו בזירה הבינלאומית הקנו לו את הכינוי 'אמן התיקו' (drawing master). שלכטר גם היה ידוע כג'נטלמן וכשחקן הגון מאוד. לכן יש אומרים שלא היה מעוניין לזכות בדו-קרב האליפות בפער קטן שהושג בזכות ניצחון מקרי אחד.
שלכטר פגש לדו-קרב גם את זיגברט טאראש ב-1911 (תיקו) ואת עקיבא רובינשטיין ב-1918 (הפסד). אחת מהופעותיו המרשימות ביותר הייתה בדו-קרב נגד דוד ינובסקי שנערך בקרלסבאד ב-1902: שלכטר ניצח את ינובסקי בשישה משחקים, סיים עוד שלושה בתיקו והפסיד משחק בודד.
שלכטר המשיך לשחק בטורנירים בתקווה להזדמנות נוספת לזכות בתואר העולמי, אולם ההזדמנות לא באה. שנות מלחמת העולם הראשונה הסיטו את קריירת השחמט שלו ממסלולה. בסוף 1918 מת בבודפשט כתוצאה מדלקת ריאות ורעב.
שלכטר הווה דוגמה טיפוסית של שחמטאי ג'נטלמן, המציע באדיבות תיקו ליריב שלא חש בטוב, אם יריב איחר להגיע למשחק ושעונו התקדם, שלכטר היה מוריד את אותו פרק זמן גם משעונו שלו. הוא גם הדריך רבים מיריביו, כולל אולדריץ' דוראס.
שלכטר גם חיבר כ-40 בעיות שחמט, להלן אחת מהן, בעיית מט בשני מסעים:
8
7
6
5
4
3
2
1
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
הפתרון: 1. מהא6!
אם 1...מ:ד2 2. מהח6 מט
אם 1...מב2 2. פד3 מט
אם 1...ג:ד2 2. מהא1 מט.
שלכטר מדגים במשחק זה כיצד ממומש יתרון של רגלי לזכייה במשחק. במיוחד מעניין השימוש בו שלכטר עושה במלך הלבן שמלווה את הרגלי החופשי בדרכו במעלה הלוח. המלך מזגזג תוך הגנה על הרגלי, התקדמות בלוח והתחמקות מאיומי השח של הצריח השחור[3].
במשחק זה עושה שלכטר ניצול של ערוגות ה5, ו6 ו-ח6. בשתי האחרונות הוא ממקם את כליו, ושולט באגף המלך בצורה ברורה, ב-ה5 משתמש שלכטר כנקודת זינוק לכלים שונים, שני הפרשים, המלכה והרגלי. בסופו של דבר גם המלך הלבן מתקרב לערוגה זו להכרעה הסופית של המשחק[4].
כדי לראות את המשחקים, יש לאפשר בדפדפן שלכם ג'אווהסקריפט.
Bd7 15. Ne2 Be8 16. Rfd1 Rac8 {כלי השחור נדחקו אחורה, המסע 16...א5 או 16...פוד7 עדיפים, אבל מעטים השחמטאים שיחזירו מסע שעשו רק שני מסעים לפני כן ויודו בטעות שעשו}
17. Qc3 Rc7 18. Nf4 {עדיף מיד 18. מהא5. לאחר המסע שבוצע השחור היה יכול לשחק 18...ג5 . עמדת הלבן טובה יותר אך יש לשחור משחק נגדי}
במשחק זה ממחיש רובינשטיין את חשיבות היות הכלים במרכז הלוח. יתרון זה בלבד מספיק לרובינשטיין כדי לזכות במשחק. המלך והרץ הלבנים במרכז הלוח, הפרש ב-ה5 והצריח ששולט בשורה השביעית, בהמשך מדגים רובינשטיין משחק משובח בסיום.
כדי לראות את המשחקים, יש לאפשר בדפדפן שלכם ג'אווהסקריפט.
1.d4 d5 2.Nf3 Nf6 3.c4 e6 4.Nc3 c5 {זו הגנת סמי-טאראש. מאפשרת לשחור עמדה חופשית יותר אך דורשת תשומת לב והתנהלות זהירה כדי להשיג שוויון}
5.cxd5 Nxd5 6.e4 Nxc3
7.bxc3 cxd4 8.cxd4 Bb4+ 9.Bd2 Qa5 {עדיף לשחור 9..ר:ד2+ החילופים המסיביים שהשחור יזם הם לטובת הלבן, שלאחר חילופי המלכות מתחיל לקדם את המלך שלו למרכז הלוח}
10.Rb1 Bxd2+ 11.Qxd2 Qxd2+
12.Kxd2 O-O 13.Bb5 {למסע זה, מלבד פיתוח הרץ הלבן, מטרה נוספת והיא לפתות את השחור להחליש את עמדת הרגלים. חלופה טובה הייתה מה3}
a6 14.Bd3 Rd8 15.Rhc1 b5 16.Rc7 Nd7 17.Ke3 {מסע נוסף חזק היה יכול להיות 17. צבג1}
Nf6 {עדיף בהרבה 17..פב6}
18.Ne5 Bd7 {בעמדה זו ללבן כבר יתרון ניכר. כעת המטרה היא להפריע לכלי החזק ביותר של השחור ועל כן 19. ז4 במטרה לסלק את הפרש ממקומו}
19.g4 h6 20.f4 Be8 21.g5 hxg5 22.fxg5 Nh7 23.h4
^הטענה מובאת על ידי היסטוריון השחמט אדווארד וינטר (ראו הפניה בקישורים החיצוניים) בשמו של וולטר פרייסוורק (Preiswerk), שהעלה אותה על הכתב כעשרה ימים לאחר המשחק. וינטר עצמו מוסיף וכותב שהמסקנות מכל הידוע לו ביחס לקיומו של הסכם סודי שכזה "אינן חד משמעיות".