פורקו חיברה מעל 110 מאמרים מדעיים על נושאים החל מהספקטרוסקופיה של אורנוסונפטון, המדיום הבין-כוכבי, פוטומטריה של טבעות פלנטריות, אינטראקציות לווין / טבעת, הדמיות מחשב של טבעות פלנטריות, האיזון התרמי של כובעי הקוטב של טריטון, זרימת חום בתוך יופיטר, לוויינים, ואת הטבעות של שבתאי. בשנת 2013, נתוני קאסיני אישרו חיזוי משנת 1993על ידי פורקו ומארק מארלי כי תנודות אקוסטיות בתוך הגוף של שבתאי אחראיות ליצירת תכונות מסוימות של הטבעות שלו[2].
בתור נואמת פומבית מוכרת, פורקו העבירה שתי הרצאות פופולריות ב-TED[3], כמו גם את נאום הפתיחה של יום Pangea, שידור עולמי במאי 2008 מתואם משש ערים ברחבי העולם, שבו תיארה את ההקשר הקוסמי של הקיום האנושי. פורקו זכתה במספר פרסים ואותות הוקרה על תרומתה למדע ולמרחב הציבורי; למשל, בשנת 2009, ניו סטייטסמן כינה אותה כאחת מ-"50 אנשים שחושבים היום."[4] בשנת 2010 הוענקה לה מדליית קארל סאגן, על ידי האגודה האמריקאית לאסטרונומיה למצוינות בתקשורת המדע הציבורי[5]. בשנת 2012, היא נבחרה להיות אחת מ-25 האנשים המשפיעים ביותר בחלל על ידי מגזין טיים[6].
תמונת שבתאי כפי שצולמה מהלוויין קאסיניהיום בו כדור הארץ חייך, צולם על ידי הגשושית קאסיני ב-19 ביולי 2013צוות המשימה של קאסיני בשחזור התמונה הידועה באבי רואודמציגה את תמונתו של ווייאג'ר
בסתיו 1983, ד"ר פורקו הצטרפה לסגל מחלקת המדענים של אוניברסיטת אריזונה; באותה שנה גם הפכה חברת צוות ההדמיות של וויאג'ר. לאחר מכן השתתפה באופן פעיל בפרויקט וויאג'ר 2 באורנוס בשנת 1986, ובנפטון בשנת 1989, והובילה את משימת הטבעות.
כבר כמדענית צעירה בוויאג'ר, הייתה האדם הראשון לתאר את ההתנהגות של תופעות ה-eccentric ringlets וה- "spokes" שהתגלו על ידי וויאג'ר בתוך הטבעות של שבתאי; על מנת להבהיר את המנגנון שבאמצעותו הטבעות החיצונית של אורנוס זזו בעקבות הירחים קורדיליה ואופליה שאותם גילה וויאג'ר; וכדי לספק הסבר לתזוזת טבעות נפטון על ידי הירח גלטיה, שגם התגלה על ידי וויאג'ר. היא הייתה השותפה היוזמת של הרעיון לקחת "דיוקן של כוכבי הלכת" באמצעות חללית הוויאג'ר 1, ושותפה בתכנון, עיצוב, וביצוע של התמונות הללו, ב-1990, לרבות הצילום המפורסם: נקודה כחולה חיוורת.
קאסיני – הויגנס
בנובמבר 1990, פורקו נבחרה להיות מנהלת צוות ההדמיה של קבוצת המשימה קאסיני. משימה בינלאומית שנחלה הצלחה רבה כאשר הכניסה חללית למסלול סביב שבתאי וחקרה את טיטאן - הלוויין הגדול ביותר של שבתאי. היא גם מנהלת המעבדה המרכזית למעבדות הדמיה של קאסיני (CICLOPS), המרכזת את הפקודות והטלמטריה עבור הניסוי במדעי הדמיה של קאסיני והמרכז שבו מעבירים תמונות של קאסיני לציבור. CICLOPS הוא חלק של המכון למדעי החלל בבולדר, קולורדו.
במהלך המשימה המתמשכת, פורקו וצוותה גילו שבעה ירחים לכוכב שבתאי: מתונה, פאליני, פולידוזה, דפניס, אנתה, אגיאון, וירח קטן בטבעת החיצונית. נמצאו גם כמה טבעות חדשות, כגון טבעות מקבילות במסלול של אטלס, יאנוס ו-אפימתאוס ופאליני; טבעת מפוזרת בין אטלס לבין טבעת F. בשנת 2013, נתוני קאסיני אישרו חיזוי של פורקו משנת 1993 כי תנודות אקוסטיות בתוך שבתאי אחראיות ליצירת תכונות מסוימות בטבעות של שבתאי. אישור זה, הראשון להוכיח כי כוכבי הטבעות יכולים לפעול כמו סייסמוגרף הקלטה של תנודות בתוך כוכב הלכת המארח, מספק אילוצים חדשים על המבנה הפנימי של שבתאי. תנודות כאלה ידועות בשמש ובכוכבים אחרים.
צוותו של פורקו היה אחראי לראייה ראשונה של אגם פחמימני, כמו גם לאגם באזור הדרום הקוטבי של טיטאן ביוני 2005. (קבוצה של תכונות דומות וגדולות יותר נצפתה באזור הקוטב הצפוני בפברואר 2007).
בעבודתה בצוות קאסיני, פורקו תכננה את לכידת התמונה של שבתאי עם כדור הארץ בתאריך 19 יולי 2013, תמונה שתזכיר בהשפעתה את נקודה כחולה חיוורת. תמונה זו הייתה הבסיס לפעילות של "היום בו כדור הארץ חייך", ביום זה אנשים ברחבי העולם הוזמנו לחגוג את מקומה של האנושות ביקום ואת החיים על כדור הארץ על ידי חיוך ברגע שצולמה התמונה.
מעמדה באקדמיה
פורקו עבדה בפקולטה של אוניברסיטת אריזונה בין השנים 1983–2001, וקיבלה תואר ראשון בפקולטה למשפטים בשנת 1991. פורקו היא מדענית מחקר בכירה במכון למדעי החלל בבולדר, קולורדו, והיא פרופסור מן החוץ באוניברסיטה זו.
יועצת לנאס"א
פורקו משתתפת פעילה בהנחיית התוכנית האמריקנית לחקירת כוכבי לכת באמצעות חברות בוועדות מייעצות חשובות רבות של נאס"א, כולל ועדת המשנה לחקר מערכת השמש, צוות המחקר לשחזור תצפיות מאדים, וצוות הפיתוח של מפת מערכת השמש. באמצע שנות התשעים היא כיהנה כמנהלת קבוצת עבודה קטנה של נאס"א לייעוץ ללימודים ופיתוח של משימות מערכת השמש החיצוניות, וכסגנית יו"ר קבוצת היגוי עבור סקר השמש הראשון של מערכת השמש, בחסות NASA והאקדמיה הלאומית למדעים.
דיבור בפני קהל
פורקו היא דוברת מוכרת על חקירה פלנטרית והופיעה בכנסים ידועים כגון PopTech 2005 ו-TED (2007, 2009). היא השתתפה והייתה נואמת בסימפוזיון "מעבר לאמונה" בנובמבר 2006.
טלוויזיה וסרטים
פורקו היא אנליסטית אורחת קבועה של CNN ויועצת אסטרונומיה, אשר הופעה ברדיו ובטלוויזיה בתוכניות המסבירות מדע לקהל הרחב, כגון CBS, תיעודי טלוויזיה על כוכבי הלכת כמו בערוץ דיסקברי וב- BBC, מדריך נוסעים לכוכבי הלכת של ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, ותשדירי PBS.
פרסים והוקרה
בשנת 1999 נבחרה פורקו על ידי ה"סאנדיי טיימס" (לונדון) כאחת מ-18 המנהיגים המדעיים של המאה ה-21, ובמגזין השבוע התעשייתי כאחת מ-50 'כוכבים לצפייה'.
בשנת 2008 היא נבחרה להיות ברשימה של מגזין Wired: 15 אנשים שהנשיא הבא צריך להקשיב להם'.
תרומתה לחקר מערכת השמש החיצונית הוכרה על ידי מתן שמות של אסטרואיד (7231) Porco אשר "נקרא לכבוד קרולין פורקו, חלוצה בחקר מערכות טבעת כוכבי הלכת ... ומנהיגת חלליות חקר מערכת השמש החיצונית".
בשנת 2008 זכתה פורקו בפרס המדע של אייזיק אסימוב על ידי האיגוד ההומניסטי האמריקאי.
בספטמבר 2009, פורקו זכתה בפרס המדע של הספרייה של הנטינגטון לשנת 2010. באותו חודש, New Statesman כינה אותה "אחת מ-50 האנשים החשובים היום."
בחודש אוקטובר 2009, היא ובבאק אמין טפרשי זכו בפרס לנרט נילסון לשנת 2009 בהוקרה על עבודתם הצילומית. הפאנל של ועדת הפרס של ד"ר פורקו תיארה את פורקו כדלקמן: "קרולין פורקו משלבת את מיטב הטכניקות של מחקר כוכבי ומחקר מדעי עם עדינות, אסתטית וכישרון חינוכי. הדימויים שלה, המתארים את גופי השמים של מערכת שבתאי בדייקנות ייחודית, משמשים כלים לכל המומחים המובילים בעולם, הם גם חושפים את היופי של היקום באופן שהוא השראה לכל אחד."
באוקטובר 2010 זכתה פורקו במדליית קרל סאגן לשנת 2010 למצוינות בתקשורת להפצת המדע לציבור, הפרס הוגש על ידי אגודת המדענים הפלנטריים של האגודה האסטרונומית האמריקאית.
.jpg)
