קרב פרדריקסברג (באנגלית: Battle of Fredericksburg) בין צבא האיחוד לצבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקאית, נערך בין 11 ל-15 בדצמבר1862. הקרב, שנערך בסביבות ובתחומי העיר פרדריקסברג שבצפון מזרח מדינת וירג'יניה, הסתיים במפלה ניצחת של כוחות האיחוד בפיקודו של מייג'ור גנרלאמברוז ברנסייד (Burnside), והיה לאחד מהקרבות החד צדדיים ביותר באותה מלחמה, כאשר כוחות האיחוד ספגו אבדות בסדר גודל של כפול ויותר מאבדות הקונפדרציה. בנוסף, קרב פרדריקסברג היה הגדול בשורה של קרבות שהתחוללו בזירה המזרחית, זו המשתרעת בין שתי ערי הבירה: וושינגטון וריצ'מונד, שהייתה הזירה העיקרית במלחמת האזרחים. מבחינת היקפו, היה זה הקרב הגדול ביותר באותה מלחמה, וקרוב לוודאי, הגדול ביותר שהתחולל אי פעם ביבשת אמריקה.
ברנסייד, אשר נתמנה זה מקרוב למפקדה החדש של ארמיית הפוטומק, תכנן לחצות את נהר ראפאהאנוק (Rappahannock) בחודש נובמבר 1862 עם למעלה מ-100,000 חיילים ולהתקדם לריצ'מונד, בירת הדרום. גנרל לי פיקד על ארמיית צפון וירג'יניה שמנתה יותר מ-70,000 חיילים, ואלה תפסו עמדות הגנה בעיר פרדריקסברג. ב-12 בדצמבר חצתה ארמיית הפוטומק את הנהר, ולמחרת שיגר ברנסייד סדרה של מתקפות חזיתיות חסרות כל סיכוי למול הכוח הדרומי המחופר היטב בגבעות השולטות בעיר, שגבו מחיר כבד מארמיית הפוטומק. ב-15 בדצמבר החליט ברנסייד לסיים את המערכה הכושלת בפרדריקסברג, ונסוג יחד עם צבאו. חודש לאחר מכן, בינואר1863, שיגר ברנסייד מתקפה נוספת שנכשלה גם היא, בין היתר בגלל החורף הקשה. בשל כישלונות אלו, ברנסייד הוחלף על ידי מייג'ור ג'נרל ג'וזף הוקר (Hooker). מבחינת הדרום, הניצחון בפרדריקסברג העלה את המורל שנפגע לאחר נסיגתו של לי ממרילנד והכישלון היחסי בקרב אנטיאטם.
הרקע לקרב
"הביאו לי גנרל שילחם עם כל חייליו."
הנשיא אברהם לינקולן מיואש מהיעדר יוזמה ואגרסיביות אצל מפקדיו.
בקרב אנטיאטם שנערך בספטמבר1862, ניצחה ארמיית הפוטומק בפיקודו של הגנרל ג'ורג' מקללן את כוח הקונפדרציה בפיקודו של הגנרל הדרומי רוברט לי, ועצרה את פלישתו למרילנד שבשטח הצפון. אך מקללן התמהמה במרדף אחר צבאו המוכה של לי, והניח לו לחמוק בבטחה בחזרה לווירג'יניה. בתחילת חודש אוקטובר, האיץ הנשיא אברהם לינקולן במקללן להתחיל במרדף אחר לי, ודרש ממנו "לחצות את נהר הפוטומק ולהעביר את הלחימה לשטח האויב"[3], אולם חלפו למעלה מעשרים ימים עד אשר מקללן החל לנוע עם צבאו. ב-7 בנובמבר הדיח לינקולן את מקללן מהפיקוד על ארמיית הפוטומק, ומינה במקומו את מייג'ור ג'נרל אמברוז ברנסייד, מפקד הגיס (קורפוס) ה-9 באותה ארמייה. לינקולן בחר בברנסייד בעקבות הצלחתו של האחרון בפעולה האמפיבית לאורך חופי צפון קרוליינה בתחילת 1862, ומאחר שהוא הוכיח עצמו כחייל נאמן ומסור, שבניגוד למקללן, לא התעניין בפוליטיקה. אולם כשהגיעה הפקודה מוושינגטון לברנסייד, הוא ניסה לדחות אותה בטענה שאינו מיומן מספיק לתפקיד. ברנסייד הסכים לבסוף, לאחר שנודע לו שאם יסרב ימונה גנרל ג'וזף הוקר לתפקיד, מפקד שאותו לא אהד ואף לא בטח בכישוריו.
תוכנית המתקפה של ברנסייד
מיד לאחר מינויו, החל ברנסייד לתכנן מתקפה חדשה על הדרום. בתשעה בנובמבר הוא שידר את תוכניתו למייג'ור גנרל הנרי האלק (Halleck), מפקד צבא האיחוד. ברנסייד ביקש לרכז את ארמיית הפוטומק בעיירה וורנטון (Warrenton), תוך יצירת מצג שווא כי המטרה היא לתקוף את קולפֶּפֶּר (Culpeper) או גורדונסוויל (Gordonsville); כשלמעשה שאיפתו הייתה לנוע במהירות דרומה-מזרחה ולחצות את נהר הראפאהאנוק לעבר פרדריקסברג. הוא חשש כי אם ימשיך ישירות דרומה מוורנטון הוא יחשוף את אגפו להתקפה של כוחות דרומיים בפיקודו של סטונוול ג'קסון, אשר שהו אז בעמק השננדואה (Shenandoah) מדרום לוינצ'סטר (Winchester). כן הביא בחשבון כי מסילת הרכבת אורנג' - אלכסנדריה (בווירג'יניה) לא תוכל, ככל הנראה, להעביר מספיק אספקה לארמיית הפוטומק שלו, וזאת בניגוד לקו ריצ'מונד - פרדריקסברג - פוטומק. התקדמות לעבר פרדריקסברג, על אף הנהרות הרחבים שצבאו יאלץ לחצות, תהיה קלה יותר מבחינה לוגיסטית, וחשוב מכך, תהווה איום ישיר על בירת הדרום ריצ'מונד. כדי שתוכניתו תצלח, ברנסייד היה זקוק לאספקה מיוחדת של גשרים צפים כדי לחצות את הראפאהאנוק. הוא דרש שהם יגיעו לעיר פאלמות' (Falmouth) בתוך מספר ימים מרגע שצבאו יחל לנוע, יחד עם עוד אספקה חיונית לצבאו[4].
לינקולן, שהעדיף עימות ישיר עם צבא הדרום שבפיקוד הגנרל לי, אישר את תוכניתו של ברנסייד באי רצון, וב-14 בנובמבר שלח האלק שדר טלגרף לברנסייד בו נאמר:
”הנשיא אישר את תוכניתך. הוא מאמין כי היא תצליח אם תנוע במהירות; אחרת לא.”[5]
הצדדים הלוחמים
אמברוז ברנסייד, מפקד ארמיית הפוטומק.רוברט לי, מפקד ארמיית צפון וירג'יניה.
מבחינת מספרי הלוחמים, קרב פרדריקסברג היה הקרב הגדול ביותר במלחמת האזרחים, וככל הידוע, הקרב הגדול ביותר שהתרחש אי פעם בחצי הכדור המערבי.
צבא האיחוד
ברנסייד חילק את ארמיית הפוטומק מחדש לשלושה גופים שנקראו דיוויזיות גדולות (Grand Division). כל דיוויזיה גדולה הורכבה מקורפוסי חי"ר, וכללה בנוסף יחידות פרשים וארטילריה. ארמיית הפוטומק כללה 142,551 חיילים ואנשי צוות ב-19 בנובמבר 1862, מתוכם כ-114,000 נלחמו בקרב עצמו.
הדיוויזיה הגדולה השמאלית בפיקודו של מייג'ור גנרל ויליאם פרנקלין, ובה 53,543 חיילים, כללה את הקורפוס ה-1 בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'ון ריינולדס (Reynolds), הקורפוס ה-6 בפיקודו של מייג'ור גנרל ויליאם סמית' (Smith), ובריגדת פרשים בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'ורג' באיארד (Bayard).
הדיוויזיה הגדולה האמצעית בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'וזף הוקר, ובה 47,952 חיילים, כללה את הקורפוס ה-3 בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'ורג' סטונמן (Stoneman), הקורפוס ה-5 בפיקודו של בריגדיר גנרל דניאל בטרפילד (Butterfield), ובריגדת פרשים בפיקודו של בריגדיר גנרל ויליאם אברל (Averell).
הדיוויזיה הגדולה הימנית בפיקודו של מייג'ור גנרל אדווין סאמנר (Sumner), ובה 37,432 חיילים, כללה את הקורפוס ה-2 בפיקודו של מייג'ור גנרל דריוס קאוץ' (Couch), הקורפוס ה-9 בפיקודו של בריגדיר גנרל אורלנדו וילקוקס (Willcox), ודיוויזיית פרשים בפיקודו של בריגדיר גנרל אלפרד פליסונטון (Pleasonton).
שני קורפוסים נוספים, שהיו בעתודה, לא נטלו לבסוף חלק פעיל בקרב.
צבא הקונפדרציה
ארמיית צפון וירג'יניה של הגנרל לי כללה כ-85,175 חיילים ואנשי צוות, מתוכם כ-72,500 שהשתתפו בקרב, וחולקו לשני קורפוסים.
הקורפוס ה-1 בפיקודו של לוטננט גנרל ג'יימס לונגסטריט (38,320 חיילים) כלל חמש דיוויזיות בפיקודם של מייג'ור גנרל לאפאייט מקלאוז (McLaws), מייג'ור גנרל ריצ'רד אנדרסון (Anderson), מייג'ור גנרל ג'ורג' פיקט, מייג'ור גנרל ג'ון בל הוד (Hood), ובריגדיר גנרל רוברט רנסום (Ransom) הבן.
הקורפוס ה-2 בפיקודו של לוטננט גנרלסטונוול ג'קסון (47,000 חיילים) כלל ארבע דיוויזיות בפיקודם של בריגדיר גנרל ויליאם טוליאפרו (Talliaferro), בריגדיר גנרל ג'ובאל ארלי (Early), מייג'ור גנרל אמברוז היל, ומייג'ור גנרל דניאל היל (Hill).
בנוסף כללה הארמייה דיוויזיית פרשים בפיקודו מייג'ור גנרל ג'ב סטיוארט (J.E.B "Jeb" Stewart).
שדה הקרב
פרדריקסברג שוכנת על שטח מוגבה מתחת לצומת הנהרות ראפאהאנוק ורפידן. בצפון ובמזרח היא גובלת בראפאהאנוק, ובדרום ובמזרח במחוז ספוטסילבניה. לפני המהפכה האמריקאית הייתה פרדריקסברג עיר מסחר שמשכה בעלי טחנות בשל קרבתה לנהרות. הגשר מפרדריקסברג מזרחה נהרס בשלב קודם של המלחמה. ממזרח לעיר, בגדה המזרחית של הנהר, שוכנת רמת סטפורד (Stafford Heights) שמשקיפה על העיר. בצפון-מערב העיר נמצאת רמת מרי'ס (Marye's Heights) הגבוהה, שבלעדיה לא ניתן לשלוט על העיר. הרמה הייתה שורת גבעות נמוכות, 12 - 15 מטרים כל אחת, המופרדות זו מזו על ידי ערוצים. צבא הקונפדרציה הרחיב את "דרך טלגרף" (Telegraph Road) בחשאיות והפך אותה לדרך צבאית המגיעה עד רמת מרי'ס. קיר אבן לאורך הרמה הסתיר את הדרך הזו ובנוסף נחפרו על הרמה שורות של שוחות לרובאים. כל אלו הפכו את רמת מרי'ס לנקודה הגנה אסטרטגית על העיר[6].
תנועת הכוחות לפרדריקסברג
המערכה על פרדריקסברג - תזוזת כוחות האיחוד והקונפדרציה מאמצע נובמבר עד 10 בדצמבר.
האיחוד
הקונפדרציה
ברנסייד קיווה לנוע במהירות לפרדריקסברג, לפרוש את הגשרים הצפים ולחצות את הראפאהאנוק, ולהגיע לריצ'מונד לפני שלי יצליח לעצור אותו. קציני הצבא הפדרלי הבטיחו לברנסייד שהגשרים יועלו על רכבת לא יאוחר מ-17 בנובמבר, ויגיעו לפרדריקסברג בתוך כיומיים עד שלושה. ארמיית הפוטומק החלה לנוע לעבר פרדריקסברג ב-15 בנובמבר, כשהדיוויזיה המובילה של סאמנר מגיעה לעיר פלמאות' (Falmouth), שם החל עוד קודם לכן ברנסייד לרכז אספקה, ב-17 בנובמבר. הדיוויזיה של פרנקלין צעדה מוורנטון ב-16 בנובמבר, ויומיים לאחר מכן הגיעה לרמת סטפורד. הדיוויזיה של הוקר הגיעה לכנסיית הארטווד (מעט צפונית לפלמאות') ב-19 בנובמבר, אך עדיין לא היה כל זכר לגשרים. מיד כשהגיע לפלמאות', ביקש סאמנר מברנסייד לחצות את הראפאהאנוק דרך מעברה, לגרש את קומץ המגנים הדרומיים שהחזיקו בפרדריקסברג, ולהשתלט על הגבעות השולטות. ברנסייד, שחשש כי הגשם הסתווי יהפוך את המעברה לבלתי עבירה וכי סאמנר ינותק משאר הכוח ויהיה נתון לחסדיו של לי, דחה את ההצעה. למעשה, גורל הקרב נקבע בשלב זה: בעיקרו של דבר חיכו כוחות האיחוד כמעט באפס מעשה עד להגעת הגשרים, ובינתיים חיזקו ותגברו כוחות הקונפדרציה את עמדותיהם, עד שהפך כיבושן לבלתי אפשרי.
כששמע לי על מינוי של ברנסייד, הוא חשש מעט בשל אי היכרותו את הגנרל, ונקט במשנה זהירות. הוא אף התלוצץ עם גנרל לונגסטריט על כמה הוא היה עצוב כששמע שמקללן הוחלף, מאחר שהוא "הכיר" את מקללן כל כך טוב[7]. הוא שלח כוח קטן המורכב מחיל הפרשים ה-15 מווירג'יניה, ארבע פלוגות חי"ר ממיסיסיפי, וסוללת ארטילריה קלה כדי להגן על פרדריקסברג ולצפות על פעילות של צבא האיחוד ליד העיר. ב-18 בנובמבר, במהלך סיור של הגנרל "ג'ב" סטיוארט דרומית לראפאהאנוק, הוא קיבל פקודה לנוע עם 8,000 חייליו ולבצע סיור צפונית לנהר. באותו היום הורה לי גם ללונגסטריט לקחת את 38,000 חייליו מקולפפר ולהתקדם לעבר פרדריקסברג. לונגסטריט נע מיד. ב-19 בנובמבר כבר שמע לי מסיירים ומאזרחים ידידותיים על פעילות של צבא האיחוד מזרחית לנהר, אך מאחר שברנסייד לא התקרב מספיק לעיר, הוא חיכה והורה לגנרל ג'קסון להישאר יחד עם חייליו בעמק שננדואה ליד העיר וינצ'סטר בתור כוח מרתיע.
ב-23 בנובמבר הגיעו 38,000 חייליו של לונגסטריט לרמת מרי'ס והקימו עמדות הגנה. לי עדיין לא היה משוכנע מהו המהלך הבא של ברנסייד. ב-26 חודש קיבל לי ידיעה שברנסייד מרכז את צבאו ככל הנראה להתקפה על פרדריקסברג, והוא שלח מסר לג'קסון לחזור עם חייליו לעיר. ב-24 בנובמבר, לאחר איחור של שבוע, החלו להגיע הגשרים, ושלושה ימים לאחר מכן נאספו כולם ליד פרדריקסברג. ברנסייד תכנן תחילה לחצות את הנהר באזור סקינר'ס נק (Skiner's Neck) מזרחית לפרדריקסברג, אולם שינה את דעתו לאחר שתצפיתנים, שנעזרו בבלונים, זיהו את הדיוויזיה של בריגדיר ג'נרל ג'ובאל ארלי (Early) באזור, ולאחר שספינות תותחים של האיחוד ספגו אש באזור. כעת הוא תכנן לחצות ישירות בפרדריקסבורג ולהפתיע את האויב, מאחר שהאמין כי כוח גדול של הקונפדרציה מרוכז בקרבת פורט רויאל (Port Royal), דרומית לפרדריקסברג. ב-30 בנובמבר הגיעו הקורפוס של ג'קסון ודיוויזיית הפרשים של סטיוארט לפרדריקסברג.
הקרב
צליחת הנהר, 12-11 בדצמבר
שני הגשרים הצפים באזור הצליחה הדרומי.
ב-11 בדצמבר, בטרם שחר, החלו מהנדסים מצבא האיחוד להרכיב 6 גשרים על הראפאהאנוק: שניים צפונית למרכז העיר, שלישי דרומה משם בקצה לעיר, ושלושה נוספים ליד החיבור של הראפאהאנוק עם נחל דיפ (Deep Run). חיילי הקונפדרציה, ששמעו את רעש הרכבת הגשרים, התריעו על כך בפני מפקדם, הגנרל מקלאוז, שהורה לירות בשני תותחים כסימן לכוח הדרומי על כך שההתקפה מתחילה. עם קבלת ההתרעה, חיילי הדרום פתחו באש לעבר הגשרים הצפוניים והאמצעיים. תחילה הצליחו המהנדסים להתקדם במלאכתם, אולם עם עלות השמש גברה האש וכך גם הדיוק של הצלפים הדרומיים, עד אשר נסוגו חלק מהמהנדסים מראשי הגשרים. צלפים מהאיחוד הגיעו לגדת הנהר והחזירו אש לעמדות האויב. מפקדי האיחוד התלוננו בפני שניים ממפקדי המטה של הארמייה, הגנרלים הנרי האנט ודניאל וודברי כי אנשיהם חשופים ללא כל סיבה לאש הצלפים הדרומיים ולכן ביקשו מטח ארטילרי לעברם. 150 תותחים החלו בהפגזת ריכוך על העיר שנמשכה עד השעה 14:00 בצהריים, אולם היא לא הייתה אפקטיבית כיוון שחיילי הדרום תפסו מחסה במרתפי הבתים ומשהסתיימה ההפגזה, חזרו לצלוף בחיילי האיחוד.
כיוון שהמהנדסים לא הצליחו לפרוש את הגשרים עקב אש רציפה של חיילי הקונפדרציה, קולונל נורמן הול (Hall) מפקד הבריגדה ה-3 (מהדיוויזיה של סאמנר) ביקש מברנסייד רשות לחצות את הנהר בסירות קלות יחד עם מספר חיילים כדי לתקוף את צלפי הדרום ולהבריח אותם. לאחר התלבטות, ברנסייד הסכים. שלושה רגימנטים מהבריגדה של הול (ה-7 ממישיגן, ה-19 ממסצ'וסטס, וה-89 מניו יורק) נבחרו למשימה והחלו לחצות את הנהר באזור הצפוני. תחילה נבלם הכוח התוקף במחצית הדרך בשל אש דרומית שנפתחה עליו, אולם בשעה 14:30 הגיע הרגימנט ה-7 לגדה המערבית והקים קו הגנה ארעי של רובאים בקצה העיר. חיילי הרגימנט השיבו אש אל צלפי הדרום, וצמצמו בכך את כמות האש שנורתה על המהנדסים באזור. הרגימנטים ה-19 ממסצ'וסטס וה-89 מניו יורק הגיעו לגדה המערבית בשעה 15:00 בערך והכוחות שהצטרפו החלו בהתקפה על העיר, כשהם נאלצים להילחם רחוב אחר רחוב, ובית אחר בית. לבסוף הושלמו הגשרים הצפוניים והאמצעיים בשעות הצהריים, וחיילי הצפון החלו לחצות את הנהר. ההרס בעיר בעקבות ההפגזה הארטילרית היה רב. מרבית הבתים הושמדו, אך כמות האזרחים שנפגעו הייתה קטנה, מאחר שמרבית תושבי העיר נטשו אותה זמן מה לפני הקרב. אף על פי שברנסייד הורה על איסור מוחלט של גנבת רכוש, חיילי האיחוד בזזו את העיר עד תום, דבר שהכעיס מאוד את חיילי הקונפדרציה ואת גנרל לי במיוחד.
בגזרה הדרומית גנרל ויליאם פרנקלין נתקל בהתנגדות חלשה, אולם הוא השלים את החצייה רק בצהרי 12 בדצמבר. לי העדיף לא לשלוח תגבורת שתפריע לחצייה עקב ריכוז הארטילריה של הצפון על רמת סטפורד. הדיוויזיה של סאמנר השלימה את החצייה לגדה המערבית ב-12 בדצמבר, ואילו הדיוויזיה של הוקר סיימה אותה למחרת היום. ברנסייד נפגש עם פרנקלין ומפקדי הקורפוסים שלו בשעות הצהריים המאוחרות של 12 בדצמבר כדי לדון על המתקפה המתכוננת ליום הבא. הוא תכנן כי פרנקלין בסיוע של הוקר יתקפו את האגף הדרומי, וסאמנר ישלח מתקפה משנית בצפון. ברנסייד סיים את הפגישה כשהוא מבטיח לפרנקלין שההוראות המדויקות ממנו יגיעו אליו מיד, אולם הם הגיעו אליו רק למחרת, בשעה 07:30 בערך. עד אז כבר זרחה השמש ואלמנט ההפתעה נעלם. ההוראות בכתב של ברנסייד היו מבולבלות ומעורפלות. בפקודות נכתב כי על פרנקלין לשלוח דיוויזיה אחת לפחות כדי לתפוס את השטח הגבוה של גבעת פרוספקט (Prospect Hill), סאמנר ישלח דיוויזיה אחת או יותר דרך העיר אל דרך טלגרף, ועל שני האגפים (כלומר של סאמנר ופרנקלין) להיות מוכנים להתקדם עם כל הפיקוד שלהם. שתי דיוויזיות מהכוח של הוקר יישארו מאחורי פרנקלין, ככוח עתודה. ברנסייד קיווה ככל הנראה שההתקפות החלשות האלו יגרמו ללי לסגת מהרכס הדרומי, או שיגרמו לו להעביר כוחות מהצפון לעבר הרכס, וכך תהיה לסאמנר הזדמנות לתקוף את רמת מרי'ס.
לי הביט בכוח הצפוני שנאסף להתקפה, והביע את חששותיו בפני לונגסטריט: ”הם יפרצו את קוויך. אני חושש”. לונגסטריט, מעט משועשע מחששותיו של לי, השיב לו: ”גנרל, אם תשים את כל האנשים מהצד השני של נהר הפוטומק בשדה (כלומר השדה מול רמת מרי'ס) בקו אחד, ותיתן לי מספיק תחמושת, אני אהרוג את כולם לפני שהם יגיעו לקו שלי”[8].
המתקפה של פרנקלין, 13 בדצמבר
מפת הקרב ב-13 בדצמבר. כוחות האיחוד בכחול, וכוחות הדרום באדום.
את ההתקפה של פרנקלין על גבעת פרוספקט הובילה הדיוויזיה של מייג'ור ג'נרל ג'ורג' מיד מהקורפוס ה-1, בסיוע הדיוויזיות של בריגדיר ג'נרל ג'ון גיבון (Gibbon) באגף ימין ומייג'ור ג'נרל אבנר דבלדיי (Doubleday) באגף שמאל. הם החלו לנוע בשעה 8:30 בבוקר תחת ערפל כבד שהחל להתפזר רק ב-10:00. עם הגעתם למסילת הרכבת שלמרגלות הגבעה נפתחה לעברם אש צולבת ואש ארטילרית. מייג'ור ג'ון פלהאם (Pelham) מהדיוויזיה של סטיוארט התקדם יחד עם שני תותחים שנגררו על ידי סוסים ומספר רובאים לקווי ההגנה הדרומיים, והחל לפתוח באש מטווח קרוב על חייליו של מיד. גם לאחר שאחד מתותחיו יצא משימוש, פלהאם המשיך לעכב את מיד למשך כשעה, עד שהתחמושת שלו אזלה והוא נאלץ לסגת. אחד מקורבנות האש של פלהאם היה מפקד הפרשים באיארד. בהמשך, עם התפוגגות הערפל, הצטרפו גם תותחיו של ג'קסון בגבעת פרוספקט והמטירו אש על כוחות האיחוד והביאו לעיכוב של כשעתיים נוספות, כחצי קילומטר מיעדם.
מיד וגיבון המשיכו להתקדם יחד עם הדיוויזיות שלהם לעבר הגבעה תחת אש תותחי הקונפדרציה. קציני ארטילריה מהאיחוד הצליחו לזהות את רשף תותחי הדרום והחלו בהפגזת נגד ארטילרית שנמשכה כשעה, עד שמרבית תותחיו של גנרל ג'קסון יצאו מכלל פעולה. בשעה 13:00 הסתערו חייליו של מיד על מדרונות הגבעה והצליחו, תוך ניצול פער בקו ההגנה של הקונפדרציה, שנוצר בשל תנאי השטח: סבך שיחים ואדמת ביצה, לדרוס את קו ההגנה של בריגדיר גנרל מקסיי גרג (Gregg), כמה מאות מטרים מעבר לפער. חייליו של גרג הופתעו והחלו לסגת. גרג, שחשב בתחילה כי חיילי האיחוד המסתערים היו בעצם חיילי הקונפדרציה הנסוגים, רכב על סוסו בין חייליו והורה להם לא לפתוח באש. תוך כדי הרכיבה, כשהוא צועק לחייליו לנצור את נשקם, הוא נפגע מצלף בגבו, הופל מסוסו, ומת מפצעיו לאחר יומיים. הדיוויזיה של גיבון, שתקפה מימין למיד, הצליחה בהסתערות הראשונית, אולם חייליו הסתבכו ביער הצפוף שבגבעה, והם איבדו קשר עם הדיוויזיה של מיד. גנרל ג'קסון זיהה את האיום על קוויו והורה לדיוויזיות העתודה של בריגדיר גנרל טוליאפרו ובריגדיר גנרל ארלי להיכנס ליער ולפתוח במתקפת נגד על מיד. חייליהם הסתערו דרך היער לעברם של חייליו של מיד, וקרב פנים אל פנים קשה התפתח במקום. בנוסף לאלה, חיילים דרומיים שאיישו את הקו קודם שנפרץ, התעשתו, מעודדים מן התגבורת שהגיעה, וכך נוצר קו הגנה חילופי במקום זה הפרוץ. מיד, שחייליו החלו להיות מוקפים, שלח לפרנקלין מסר בהול בבקשה לתגבור, אולם נענה בשלילה. על כן, הורה מיד על נסיגה מסודרת מהגבעה.
התקפתו של גיבון, אל מול אויב ערוך וללא מחסה טבעי לתוקפים, נבלמה, כאשר רק מיעוט מבין החיילים הגיעו לטווח מגע עם כוחות הדרום, והוא נסוג. אחת הבריגדות מהדיוויזיה של גנרל ארלי החלה במרדף אחר חיילי האיחוד הנסוגים, הן של מיד, הן של גיבון. התקפת הנגד אומנם הצליחה לשבש את הסדר בקרב הנסוגים, אולם זו נבלמה על ידי אש הרובאים והארטילריה ממסילת הרכבת שחיפו על הנסיגה, וכן מאש של כוחות האיחוד שבשל עיכובים, טרם הספיקו לתקוף. בנוסף, תנועות של תגבורת של כוחות האיחוד שכנעה סופית את הדרומיים לחדול.
"אני מקריב את חיי בשמחה בלחימה למען עצמאותה של דרום קרוליינה."
בריגדיר גנרל מקסיי גרג על ערש דווי בבית חולים לאחר שנפגע בקרב.
לאחר נסיגתו של מיד, פרנקלין נמנע מפעולות נוספות, למרות פקודה שקיבל מברנסייד לתקוף עם כל הדיוויזיה הגדולה שלו. הוא טען, שכל כוחותיו עסוקים במגע עם האויב, אם כי כוחותיו של דבלדיי, למשל, היו בטלים ממעש, כמעט, מאז התנגשויות אותו הבוקר.
סירובו של פרנקלין להשתמש בדיוויזיות העתודה שלו נבע ככל הנראה מהעובדה שהוא פרש את חייליו באופן רחב מדי, וחשש מהתקפת נגד של הקונפדרציה על אגפיו. בדוח שכתב לאחר הקרב, ציין מיד כי אבדות הדיוויזיה שלו הגיעו לכ-40 אחוזים מכלל הכוח שלו, ביניהם 179 הרוגים, 1,082 פצועים, ו-509 נעדרים. הוא סיכם באומרו כי אף על פי שהוא מתחרט על שלא הצליח להחזיק בעמדותיו, הדבר לא היה אפשרי ללא תגבורת והוא סירב להקריב את חייליו ללא סיבה. סטונוול ג'קסון קיווה לשלוח מתקפת נגד נוספת שתהדוף את חיילי האיחוד הרחק יותר, אך אש ארטילרית חזקה שנחתה על חייליו והחשיכה המתקרבת, שינו את דעתו. עם רדת הערב השקיפו הצדדים זה על זה, חיילי האיחוד מעמדותיהם ליד הגשר ובמישור מצד אחד, וחיילי הקונפדרציה בגבעה מהצד האחר.
ההתקפה על רמת מרי'ס, 13 בדצמבר
ההתקפה של סאמנר על רמת מרי'ס.
על מערך ההגנה על רמת מרי'ס הופקד גנרל לונגסטריט המיומן, שכונה על ידי לי, מפקדו, "סוס המלחמה הזקן שלי". הדיוויזיות של לאפאייט מקלאוז ורוברט רנסום איישו את ההגנה על הרמה. חומת אבן לאורך "הדרך השקועה" (Sunken Road) שלמרגלות הרמה נתנה לחיילי הקונפדרציה מחסה יעיל ממנו יכלו לירות בחיילי הצפון המתקרבים בשטח המישורי. מאחוריהם התרכזה מסה של קני תותחים. בצד התוקף עמדה הדיוויזיה הגדולה של סאמנר ברחובות פרדריקסברג וחיכתה, תחת הפגזת הארטילריה של הדרום, לאות לתקוף. את ההתקפה על רמת מרי'ס הובילה הדיוויזיה של ויליאם פרנץ' (French) כשמאחוריה הדיוויזיה של ו.ס. הנקוק, שניהם מהקורפוס השני. הדיוויזיה של אוליבר הווארד תמכה בצד ימין של פרנץ', והדיוויזיות של ג'ורג' גטי וסמואל סטארגיס (Sturgis), משמאל. שלוש הבריגדות שהרכיבו את הדיוויזיה של פרנץ' תקפו בגלים: הבריגדה של בריגדיר גנרל קימבול (Kimball) בחוד, אחריה זאת של קולונל אנדרוז, ובסוף זו של קולונל פאלמר.
בשעה 12:00 בצהריים בערך החלה הדיוויזיה של פרנץ' להתקדם לעבר רמת מרי'ס תחת אש ארטילרית כבדה של הקונפדרציה. תותחי הצפון על רמת סטפורד לא יכלו להשיב אש מאחר שהטווח היה רחוק מדי. חייליו של פרנץ' התקדמו בשטח המישורי החשוף, חצו את התעלה הצרה שמפרידה בין העיר לרמה בעזרת שני גשרים והמשיכו לעבר חומת האבן למרגלות הרמה. הבריגדה המובילה של קימבול הגיעה עד למרחק של 100 מטרים בערך מחומת האבן, אך אש התותחים והרובים של חיילי הדרום פוררה את שורותיו ועצרה את ההתקדמות. הבריגדות של אנדרוז ושל פאלמר שהגיחו מאחור סבלו מגורל דומה. חייליו המוכים של פרנץ' החלו לסגת מהשדה, כשהם משאירים את הפצועים והמתים מאחור. אבדותיו של פרנץ' הסתכמו ב-1,153 הרוגים, פצועים ונעדרים, ביניהם גם קימבול שנפצע קשה.
הדיוויזיה של בריגדיר גנרל הנקוק שחיכתה מאחור הייתה הבאה בתור לתקוף. מימינם התפרשה הדיוויזיה של הווארד ברחובות פרדריקסברג כדי למזער את הפגיעות מאש תותחי הקונפדרציה. מעט מאחור לחייליו של הנקוק הייתה הדיוויזיה של סטארגיס ובאגף שמאל הדיוויזיה של גטי. שרידי הכוח של פרנץ' שנשארו בשדה תפסו מחסה בשקע הקל שבמישור. הבריגדה של בריגדיר גנרל תומאס קוב (Cobb), שנהרג בקרב, שאיישה את חומת האבן, תוגברה על ידי שתי בריגדות בקווים השני והשלישי. לאחר שהבריגדה בקו הראשון ירתה, היא צעדה לאחור כדי לטעון ופינתה את מקומה לבריגדה השנייה שירתה וחוזר חלילה. בהמשך תוגבר הכוח המגן בקו רביעי.
ברגע שהסתיימה ההפגזה על עמדות הקונפדרציה, זינקו חייליו של הנקוק על רגליהם והחלו להסתער לעמדות הדרום בגלים. הבריגדה של קולונל סמואל זוק (Zook) הובילה, כשאחריה הבריגדה האירית של בריגדיר גנרל תומאס פרנסס מאהר והבריגדה של בריגדיר גנרל ג'ון קולדוול. חיילי הקונפדרציה המתינו עד שחייליו של הנקוק יתקרבו ואז פתחו עליהם באש קטלנית. הבריגדה של זוק הצליחה להגיע עד למרחק קטן מחומת האבן אך גם היא, כמו הבריגדות של פרנץ' ספגה אבדות קשות ונעצרה. הבאה בתור לתקוף הייתה הבריגדה האירית תחת פיקודו של גנרל מאהר. מאהר רצה שחיילי הדרום בחומת האבן ידעו כי הם נלחמים בבריגדה האירית ודאג שחייליו יישאו את הדגלים הירוקים המזוהים עם האירים. צירוף מקרים הביא לכך שרבים מחייליו של קוב היו אירים, וכשהבחין אחד החיילים בדגל הירוק המתנופף קרא: "כמה חבל, הנה באים הבחורים של מאהר". מטח אדיר של אש נחת על אנשיו של מאהר שהגיעו עד למרחק של 70 מטרים מהחומה. החיילים האירים שלו נפלו בזה אחר זה בשדה הקטל, עד אשר החלו הניצולים לסגת בקבוצות קטנות. הבריגדה האירית איבדה כמעט מחצית מכלל כוחה - מתוך 1,200 אנשים נהרגו ונפצעו כ-545. הבריגדה של קולדוול תקפה אחריהם. קולדוול סירב לעצתו של אחד ממפקדי הרגימנטים שתחת פיקודו לנטוש את שיטת ההתקפה במבנה, תוך ירי ועצירה לשם טעינה, אשר בעליל הפכה את התוקפים למטרות קלות, ובמקום זאת לבצע התקפת כידונים. ההתקפה בראשותו התפוררה גם היא לנוכח האש הקטלנית, וקולדוול עצמו נפצע משני כדורים. אבדותיו של הנקוק הסתכמו ב-2,032 הרוגים, פצועים ונעדרים.
בראותו את גורלם של שני הגלים הראשונים, הבין דריוס קאוץ' (Couch), מפקד הקורפוס השני, שהתקפות במבנה מסודר, תוך עצירה לשם טעינה, אל מול עמדות מחופרות, נדונות לכישלון. תחילה שקל התקפת כידונים, אולם התפוררות שני הגלים הראשונים הוציאה מכלל חשבון את חיילי אותן דיוויזיות. הוא בחר, איפוא, באיגוף מימין של האגף השמאלי של הקונפדרציה, אלא שקריאות דחופות לעזרה לנוכח כישלון הגלים הראשונים של ההתקפה הניעו אותו לנטוש את תוכניותיו. לפיכך הוא שלח דיוויזיה אחת מן הקורפוס בעקבות הגלים הקודמים, אליה הצטרפה דיוויזיה מן הקורפוס הרביעי בפיקוד סטארגיס. לאחר התכתשות של כשעתיים נכשל גם גל זה בהשגת יעדיו. לקורפוס השני היו 4,114 אבדות ולדיוויזיה בפיקוד סטארגיס - 1,011. כוחות של האיחוד שניסו לסייע לדיוויזיה של סטארגיס, הן תותחים שקודמו על ידי קאוץ' והן שלוש בריגדות מן הדיוויזיה הגדולה שבפיקוד הוקר, הוכו אף הם קשות, ולא הועילו במאומה לכוחותיו של סטארגיס.
למרות הכישלונות החוזרים, עמד ברנסייד על דעתו שיש להמשיך ולתקוף. כיוון שפרנקלין, כאמור, לא תקף לאחר נסיגת כוחותיו, ברנסייד פקד על הוקר לחצות את הראפאהאנוק ולתקוף במרכז עם הדיוויזיה הגדולה שבפיקודו. הוקר סייר אישית באזור הלחימה המיועד. בתום הסיור חזר למטה של ברנסייד, שם ייעץ שלא לבצע את ההתקפה המתוכננת. עצתו של הוקר לא נתקבלה והוא חזר מן המטה ליחידתו.
למרות הדיפת ההתקפות של האיחוד, שנעשתה בלא שעמדות הדרומיים עורערו כהוא זה, גרם דיווח אודות תנועה במערך הדרומי, לרושם הבלתי מתקבל על הדעת שהדרומיים נסוגים. כיוון שכך, דיוויזיה מהקורפוס החמישי, בפיקודו של בריגדיר גנרל אנדרו האמפריז (Humphreys) נשלחה "לנצל" את המצב. אחת הבריגדות שלה תקפה והתקפתה נהדפה תוך אבדות כבדות. דיוויזיה שנייה, בפיקוד בריגדיר גנרל ג'ורג' סייקס (Sykes), שנתבקשה לסייע לנסיגה, ספגה אש צולבת ונבלמה.
בשעה 16:00, הוקר, שעצתו להימנע מהתקפה נדחתה כאמור, הורה באי רצון על התקפה נוספת, וזאת בעוד כוחותיו של האמפריז תוקפים. למשימה הוטלה דיוויזיה בפיקוד גטי, מהקורפוס התשיעי, והיא תקפה את גבעת ויליס (Willis), בקצה השמאלי של הקו המוחזק על ידי הקונפדרציה. תחילה הם התקרבו, בעוד החשיכה מתחילה לרדת, בלא להתגלות. בהמשך הם נתגלו ואש המגינים אילצה אותם לסגת.
סך כל מתקפות אלה עלה בכ-6,000 עד 8,000 אבדות לאיחוד. אבדות הקונפדרציה הסתכמו בכ-1,200 חיילים. החשכה ואי רצון פקודיו של ברנסייד לתקוף עוד הביאו להפסקת המתקפות על רמת מרי'ס. חיילי הצפון בילו את ליל דצמבר הקפוא בתנאי שדה במקום שבו נעצר הקרב, ובשל עליונותן באש של עמדות הדרומיים, היו חיילי האיחוד חסרי יכולת להושיט עזרה לפצועיהם שנותרו בשטח.
"כשהבוקר הפציע, המחזה שנגלה לפני עינינו בשדה הקרב היה מהמטרידים ביותר שראיתי. ההסתערויות (לעבר החומה) היו נואשות ועקובות מדם, אך חסרות כל סיכוי. חשבתי לעצמי, כשראיתי את החיילים הפדרליים מסתערים שוב ושוב לעבר מותם, שהגיע להם הניצחון, אם אומץ לב ותעוזה היו מה שנדרש כדי לנצח."
גנרל לונגסטריט למחרת הקרב על רמת מרי'ס.
לאחר הקרב
ברנסייד התכוון להמשיך במתקפה גם למחרת, 14 לחודש, אלא שהגנרלים שתחת פיקודו הצליחו להניא אותו מכך. אחר הצהריים ביקש ברנסייד מן הגנרל לי הפסקת אש כדי לטפל בפצועים, והאחרון נענה. באותו יום נסוגו כוחות האיחוד חזרה אל מעבר לנהר.
כחודש לאחר הקרב שוחרר ברנסייד מן הפיקוד.
לקריאה נוספת
Catton, Bruce, Mr. Lincoln's Army. Garden City, NY: Doubleday and Company, 1951. ISBN 0-385-04310-4.
Glatthaar, Joseph T. General Lee's Army: From Victory to Collapse. New York: Free Press, 2008. ISBN 978-0-684-82787-2.
Hattaway, Herman, and Archer Jones. How the North Won: A Military History of the Civil War. Urbana: University of Illinois Press, 1983. ISBN 0-252-00918-5.
Longstreet, James. From Manassas to Appomattox: Memoirs of the Civil War in America. New York: Da Capo Press, 1992. ISBN 0-3068-0464-6. First published in 1896 by J. B. Lippincott and Co.
Wert, Jeffry D. The Sword of Lincoln: The Army of the Potomac. New York: Simon & Schuster, 2005. ISBN 0-7432-2506-6.
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
