קרב נאולוכוס היה קרב ימי שניטש ב-3 בספטמבר 36 לפנה"ס בין ציי אוקטביאנוס וסקסטוס פומפיוס ליד נאולוכוס שבחוף הצפון־מזרחי של סיציליה.
רקע
לאחר הניצחון על פומפיוס שהושג בקרב מילאי על ידי מרקוס ויפסניוס אגריפה המחנה הקיסרי ניצל את המומנטום שנוצר והמשיך במלחמה כנגד פומפיוס.
אוקטביאנוס פלש לסיציליה בראש כוח של 21 לגיונות, 20 אלף פרשים וחמשת אלפים חיל רגלים קל. פומפיוס ביצר את הקניונים מסביב למילאי (כיום מילאצו) אולם הוא נטש אותם כתוצאה מפחד שהצי בפיקודו של אגריפה יתקוף את מילאי וכך אוקטביאנוס כבש את האזור בקלות.
הקרב
פומפיוס שהבין את נחיתותו בקרב יבשתי סיכם עם אוקטביאנוס על מועד שבו קרב ימי יערך, דבר זה נעשה מתוך מחשבה שהצי הימי המנוסה של פומפיוס יוכל להביס את זה של אוקטביאנוס שלמרות הניצחון במילאי היה עדיין בלתי מנוסה באופן יחסי. גודל הציים של שני הצדדים היה של 300 ספינות כל אחד, כל ספינה הייתה מצוידת בבליסטראות וקטפולטות. נעשה גם שימוש על ידי אגריפה במתקן "עורב" משופר שנועד להשתלט ספינות.
הקרב התחיל על ידי ירי מהבליסטראות והקטפולטות, לאחר מכן הספינות החלו לנגח אחת את השנייה תוך שהן עושות ניסיון לעלות את ספינת האויב ולנסות להשתלט עליה תוך עשיית שימוש במתקן ה"עורב", מכיוון שציו של פומפיוס לא נתקל במתקן כזה קודם לכן לא היה להם אמצעי יעיל להורסו.
בסופו של דבר אגריפה הצליח לשבור את ההתנגדות של פומפיוס והביס את הצי, מתוך 300 הספינות של פומפיוס רק 17 הצליחו לברוח והיתר נלכדו או הוטבעו.
התבוסה בקרב סימנה את סוף שלטונו של פומפיוס בסיציליה, הלגיונות שלו ערקו למחנהו של הטריומווירט השני, פומפיוס עצמו נמלט למזרח שם הוא מצא את מותו בשנת 35 לפנה"ס. אוקטביאנוס השתמש בניצחון הזה כדי לבסס את מעמדו ברומא ובאיטליה שכן הניצחון על פומפיוס שהיה אחראי למצב המזון הקשה באיטליה קנה את לבם של המוני העם. עם הפופולריות החדשה שלו הוא הדיח את שותפו לטריומווירט מרקוס אמיליוס לפידוס והשתלט על כוחותיו ושטחיו.
