קפיצת בָּאנְגִּ'י היא קפיצה ממקום קבוע ומוגבה כמו צוק או גשר הנבלמת על ידי חבל אלסטי הכרוך סביב קרסוליו של הקופץ (או לחלופין לרתמת סנפלינג אותה הוא חוגר) ומחבר אותו לעצם ממנו קפץ. האלסטיות של החבל יוצרת בלימה הדרגתית ומונעת פציעה, וכן יוצרת תנועה מחזורית מעלה ומטה האופיינית לפעילות זו.
ציוד המשמש לקפיצת באנג'י כפי שמוצג במוזיאון הבאנג'י ב-Bloukrans Bridge בדרום אפריקה
אורך החבל בו משתמשים משתנה בהתאם לאתר הקפיצה אך גבהים של 25 מטר עד 200 מטר נפוצים. התאחדות הבאנג'י של ארצות הברית (USBA) מעריכה כי יותר מ-7 מיליון קפיצות באנג'י נערכו מאז סוף שנות ה-80, מה שהופך את קפיצות הבאנג'י לאחד מענפי הספורט האתגרי (Extreme Sports) הפופולריים ביותר. הספורט נחשב לבטוח יחסית לענפי ספורט אתגרי אחרים.
מרבית העוסקים בספורט עושים זאת באמצעות חברות מאורגנות המפעילות אתרי קפיצה.
היסטוריה ומקורות
מקור המילה באנג'י מתואר כ"מונח סלנג ניו זילנדי לרצועה אלסטית".
בשנות ה-50 של המאה ה-20 צילם צוות של ה-BBC באיי ונואטו נערים שהיו קופצים ממבני עץ גבוהים שנבנו לצורך כך אל האדמה שמתחת כשקרסוליהם קשורים לענפי צמח מטפס, כמבחן אומץ וטקס התבגרות. כריס בייקר מבריסטול שבבריטניה ניסה לחקות את שראה בסרט תוך שימוש בחבל אלסטי. קפיצת הבאנג'י המודרנית הראשונה התרחשה ב-1 באפריל1979 מגשר קליפטון בבריסטול על ידי ארבעה מחברי "המועדון לספורט מסוכן". הקופצים, ובראשם דייוויד קירק נעצרו על ידי המשטרה זמן קצר לאחר הגיעם לקרקע, אך המשיכו לפתח את הספורט בארצות הברית, בין היתר מגשר שער הזהב בסן פרנסיסקו, וכך יצרו מודעות לספורט ברחבי העולם. בשנת 1982 כבר היו מבצעים קפיצות באירועים מסחריים ממנופים או כדורים פורחים.
הניו זילנדי A.J.Hackett, (שקפץ לראשונה מגשר גרינהיית' באוקלנד ב-1986) היה הראשון להציע קפיצות לציבור הרחב באמצעות חברה שהקים. בשל כך, נתפסת ניו זילנד עד היום כ"מולדת הבאנג'י".
הקפיצות הגבוהות בעולם
על פי ספר השיאים של גינס, אתר הקפיצות המסחרי הגבוה ביותר בעולם הוא מגדל מקאו שבמקאו שבסין. הקפיצה נערכת מפלטפורמה במרפסת התצפית בגובה 233 מטרים מהקרקע[1]. האתר מנוהל על ידי א. ג'. האקט המנהל אתרי קפיצת באנג'י רבים.
