|
|
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
|
|
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
|
קלמן שץ (15 בספטמבר 1897, י"ח באלול ה'תרנ"ז – 22 בפברואר 1968, כ"ג בשבט ה'תשכ"ח) היה ראשון המייסדים של קיבוץ אשדות יעקב (גשר הישנה), מראשוני החקלאים בישראל, חלוץ, ציוני, אחרון הבשקירים, שהקדיש את מיטב שנותיו ליצירה החלוצית בפיתוח ובידע חקלאי.
היה חבר בהנהלת ארגון הזרע ובהנהלת המשביר לצרכן.
קורות חיים
נולד במוגילוב-פודולסק שבאוקראינה. שץ גדל בבית עשיר "מסורתי" ומשכיל של "גבירים" שלפני מהפכת הצאר. למורת רוחם של הוריו אימץ רעיונות "פרולטריים", שונים מהמסורת היהודית. העדיף לעבוד בעבודה גופנית קשה.
ב-1917, עם פרוץ המהפכה, הצטרף ל"צעירי ציון". עבד עם חבריו בגידול ירקות מחוץ לעיר. הצטרף ל"החלוץ" ויצא להכשרה במושבה חקלאית יהודית בבסרביה.
אחר כך גויס לצבא האדום ואז ערק ממנו.
ב-1920 עלה לארץ ישראל. בהמשך בא לבקר חבר מה"בשקירים" בגשר. אותו לילה הצטרף בחורנו לחברו הבשקיר שיצא לשמירה על גדות הירדן הזורם בפסטורליות (בג'אסר אג'מעה). "זו הוולגה שלנו" אמר. הירח המשתקף במימי הנהר והמיית המים, האווזים ששטו בנהר בשלווה סטואית, כל אלו כבשו באחת את בחורנו הרומנטיקן, שקרא כבר לפני כן את כל הרומנים הרוסיים בשפת המקור. שץ התאהב במקום.
את מאשה פגש כשבאה עם חברות לטייל במקום.
למאשה הציונית הייתה כבר משפחה בארץ: לובנוב ביבנאל והדוד יוסף חיים ברנר, הסופר - בתל אביב. עוד דוד ברנר, עם משפחה, שבא אחריה והתיישב בתל-אור (ליד רוטנברג) ממזרח דרום לנהריים..
תוך שבועות אחדים התפזרו כל ה"בשקירים" ברחבי הארץ. חלקם אף חזרו לחו"ל...קלמן שץ הודיע ליוסף ברץ מדגניה א' (להלן מוסדות ההתיישבות) שהוא בכל מצב נשאר במקום ויש להביא גרעין לכאן: אדמה בשפע, כנ"ל מים וגם רכבת יש - כמי שבא מאירופה, רכבת היא אכן חיבור לעולם הגדול...
שץ וברץ נסעו לשכנע גרעין שיבוא למקום. אחרי שנתיים הגיע גרעין "אחדות" הנהדר מבית הכרם בירושלים.
בינתיים נשאו קלמן שץ ומאשה פיינברג בבית הרב, שהכירו, בכפר יחזקאל (אז עין טבעון). השניים יחפים היו. הרבנית פרצה בבכי למראה רגליהם... ב-1924 בג'אסר אג'מעה, קמה גשר אשדות יעקב. אחרי 10 שנים עברו לדלהמיה (מקום אשדות עד היום) וכל השאר היסטוריה...
למאשה ושץ נולדו: אורה, בת בכורה באשדות יעקב, אחריה שמואל וטל הבנים. כל חייו עסק שץ בחקלאות. בערוב הימים הקים עם דב קבק, מקיבוץ יגור, את חברת "הזרע". גם בדירקטוריון של המשביר המרכזי היה שץ חבר.
קלמן שץ נפטר ב-1968 (במהלך ניתוח בבילינסון) נקבר בקיבוצו אשדות יעקב.
קלמן מספר על הקמת גשר (אשדות יעקב של היום)
בגדוד העברי, לפני פרוקו, התארגנו קבוצות להתיישבות חקלאית. באותה תקופה, היה הרברט סמואל הנציב העליון בארץ ורבתה התקווה לעלייה גדולה ולהעברת כל אדמת הממשלה לרשות ההתיישבות היהודית.
קבוצת חברים מקצתם פלחים, פועלי מושבות הגליל, אשר אימצה לעצמה את השם : "בשקירים", על שם שבט נודדים ברוסיה, מגדלי סוסים בעיקר... חלמה על הרחבת ההתיישבות, דרומה ממנחמיה, וחפצה היה להתיישב בגשר נחלים. מקום מפורסם כמעבר של שודדים מעבר הירדן אשר היו מטרידים את תושבי הסביבה.
במקום זה רכשה פיק"א אדמה, זמן רב קודם לכן, אן הערבים הם שעיבדוה. מתיישבים לא היו, ואכרי מנחמיה אשר האדמה נמסרה להם לעיבוד לא העזו לעבדה בגלל מצב ביטחוני פרוע.
פיק"א העמידה לרשות ה"בשקירים" תקציב לכיבוש אדמת גשר וליישוב החברים במקום לאחר-מכן. הקבוצה קבלה שני בתים, רכשה חמישה זוגות של בהמות עבודה.
בסתיו 1921 רוכזו כ-20 זוגות בהמות מכל מושבות הגליל, אשר יצאו לחרוש את אדמת-גשר. במקום, על אחת הגבעות הוקם אוהל מרובע. נחפרו תעלות הגנה, ונחפר מקום לחמישה זוגות בהמות עבודה. שבעה חברים מקבוצת ה"בשקירים" נשארו במקום: חמישה לעבודה ושניים לשמירה, החריש עבר ללא תקלות.
בזמן זה התפרדו חברי הקבוצה לשלשה מקומות: חלקם חרשו בגשר, חלקם עבדו בסלילת הכביש צמח-טבריה, וחלקם במנחמיה שנשארה בסיס הקבוצה.
באותה שנה ירדו גשמים, השדות הניבו יבול, אך חיי החברה הורעו, הגורמים העיקריים היו שניים: פיצול הקבוצה, וייאוש מאפשרות של התיישבות במקום היות שערביי הכפר המשיכו לגור בו. ופעולת פיק"א לפינויים נכשלה. לקראת. הקציר התברר כי רב חברי ה"בשקירים" החליטו לעזוב. הקציר בוצע בקשי רב. את הדייש ביצעו חברי דגניה ב'.
לאחר הקציר התברר כי מהקבוצה נשארו רק חבר אחד ושתי חברות. השלשה החליטו להמשיך ולחפש חברים שיצטרפו למקום. לקראת הסתיו הצליחו אלו לצרף אליהם 22 חברים וחברות אשר באו כבודדים, יחד היו עשרים וחמישה.
באותו זמן הוחלט לעזוב את מנחמיה ולעבור לגשר, פיק"א הגיעה אז להסדר עם אחדים מתושבי הכפר הערביים, ואלו הסכימו לעזוב את המקום. לרשות הקבוצה הועמדו ארבע חושות. באחת - השתכן חדר-האוכל. השנייה הפכה למקום-מספוא לבהמות, והשתיים הנותרות היו למחסנים. על ידי חדר-האוכל הוקם אוהל, צריפים למגורים עמדו בבניתם, נרכש תנור, החיים במקום החלו.
הוקמו סככה לבהמות, מקום לפרות-חלב, ובאותו חורף נרכשו עגלות דמשקאיות ופרות ערביות. לקראת האביב הוכן גן ירקות ואף בגידול טבק החלו. השדות הבטיחו יבול יפה אך שוב, לקראת גמר השנה החקלאית, התפוררה הקבוצה ומשלושת הראשונים לא חשב אף אחד להישאר.
חברי המרכז החקלאי ביקרו במקום, והחברים הבודדים שהסכימו להישאר התנו את הישארותם בהתקשרות עם קבוצה מאורגנת. לאחר שהפניות אל קבוצות שישבו ביבניאל וגשרון על הליכה לגשר נדחו על-ידן מסיבת האקלים הקשה פנו לקבוצת "אחדות" בירושלים, וחבריה לא נבהלו כנראה, מחוסר התנאים. אחרי ששלחו "מרגלים" והמקום מצא חן בעיניהם, הסכימו בהתלהבות ובאו לגשר.
קישורים חיצוניים
