קלוד פרנסואה נולד באסמאעיליה שבמצרים, לאם איטלקייה ואב צרפתי, שהתפרנס מפיקוח על תנועת אוניות בתעלת סואץ. עם פרוץ הסכסוך באזור זה בשנת 1956, נאלצה המשפחה לעבור למונקו, שם סבלו מקשיים כלכליים עקב מחלתו של האב.
פרנסואה החל לעבוד כפקידבנק בימים וכמתופף בלילה בלהקה שהופיעה במלונות יוקרה בריביירה הצרפתית. באחד ממועדוני הלילה הנוצצים בהם הופיע, הכיר את השחקנית הבריטית ג'אנט וולקוט, עמה התחתן.
קריירה
פרנסואה החל את הקריירה המקצועית שלו לאחר שקיבל הצעה לשיר באחד המועדונים. הוא היה בעל קול ומראה ייחודיים, עם פנים בובתיות-נשיות משהו, אך עם זאת, ניכרה בשיריו השפעה רבה של כוכבי הרוקנרול האמריקאים של אותם זמנים, אשר רבים משיריהם הוא תרגם לצרפתית. השילוב בין המיוחד בין קולו, מראהו וסגנון הופעתו המאוד אנרגטי גרמו למעריצות ומעריצים צעירים רבים לנהור אחרי קלוד, שלימים קיבל את הכינוי ושם החיבה "קלו-קלו" (Cloclo), להופעותיו ולקנות את תקליטיו.
בשנת 1963 ביצע את השיר "Le petit garçon" (הנער הקטן), על פי לחנו של שלום סקונדה לשיר שנודע בישראל ובעולם בשם "דונה דונה".
לקראת שנות השבעים, הצטרפו להופעותיו של קלוד חמש זמרות-רקדניות, שכונו בשם "הקלודטס" (Claudettes).
מהמפורסמים והמרגשים שבשיריו היו Le téléphone pleure ("דמעות בטלפון"), אותו ביצע עם ילדה קטנה,
ו"Toi et moi contre le monde entier" ("אתה ואני נגד כל העולם"), אותו הקדיש לבנו. בשנת 2008 חודש השיר ובוצע על ידי הרכב הילדים הצרפתי "vox angeli", כמחווה לקלוד במלאת 30 שנים למותו.
במהלך הקריירה שלו ביצע דואטים עם זמרים רבים, ביניהם זוכת האירוויזיון פראנס גל (עמה אף היה לו רומן קצר), דלידה, והשחקנית האמריקאית ג'ודי פוסטר.
בשנת 1968 כתב עם המשורר הצרפתי ז'אק רבו את השיר "Comme d'habitude", שהפך ללהיט במדינות דוברות צרפתית. כוכב השירה הקנדי פול אנקה כתב שיר זה מחדש באנגלית, שכיום מוכר כ"My Way", שבוצע על ידי פרנק סינטרה, אחד השירים המפורסמים ביותר בכל הזמנים.
עם המעבר משנות השישים לשבעים, החליף פרנסואה את סגנונו המוזיקלי בהתאם לתקופה ולאופנה, האריך מעט את שיערו וביצע שירים שהלמו יותר את התקופה.
מותו
ביום שבת ה-11 במרץ 1978, לאחר שחזר מהופעות בשווייץ, נכנס לאמבטיה בביתו שבפריז, כאשר הבחין בנורה מקולקלת, ניגש להחליף אותה כאשר הוא רטוב ויחף, והתחשמל למוות.
קלוד היה ונשאר אחד הזמרים האהובים ביותר בצרפת, אשר העובדה כי עד היום ישנם זמרים אשר מתפרנסים מלחקות את מראהו וסגנון הופעתו, הופכת אותו ממש ל"אלוויס הצרפתי", ואשר שובר שיאי מכירת אלבומים גם כיום, כמעט 40 שנים לאחר מותו.
לאחר מותו של קלוד, הקדיש לו חברו הטוב, הזמר מישל סרדו את השיר המצמרר "אני לא מת, אני ישן!" (!Je ne suis pas mort, je dors).
משיריו
Le lundi au soleil ("יום שני עם השמש")
Toi et moi contre le monde entier ("אתה ואני נגד כל העולם")
le petit garcon ("הנער הקטן")
J'y pense et puis j'oublie ("אני חושב על זה ואחר כך שוכח")
Sur Le Banc 21 ("על ספסל 21")
belinda ("בלינדה")
chanson populaire ("שיר פופולרי")
Je sais ("אני יודע")
Le téléphone pleure ("דמעות בטלפון")
Comme d'habitude ("כרגיל")
Même si tu revenais ("גם אם חזרת")
!Belles! Belles! Belles ("יפות! יפות! יפות!", גרסת כיסוי בצרפתית לשיר Made to Love של האחים אברלי)
Si j'avais un marteau ("פטיש לו היה לי", גרסת כיסוי בצרפתית לשיר If I Had a Hammer)
Cette année-là ("השנה ההיא", גרסת כיסוי בצרפתית לשיר (December ‘63 (oh, what a night של ארבע העונות)
_by_Erling_Mandelmann_-_5.jpg)
